בקשת האם למנות ועדת תסקירים נדחתה עקב אי הסכמה

ביום 1.3.2022 ולנוכח העולה מדיווח עו"ס לסדרי דין בתיק י"ס הקשור, שבגינו אף ניתנה ההחלטה למינוי אפוטרופוס לדין לקטין מצאתי כי יש צורך בהמשך ייצוגו הנפרד של הקטין גם בהליך שבפני והורתי על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין גם לצורך בירור הליך זה. ביום 7.3.2022 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין, שחלקו נותר חסוי בפני הצדדים (על מנת לשמור על טובת הקטין ושלומו), ממנו עלתה תמונה מדאיגה ביותר ביחס למצב הסיכון בו מצוי הקטין.

לא למותר לציין כי מלכתחילה, ביקשה עו"ס לקיים וועדת תסקירים, אלא שבשעה שהאב לא הגיע לפגישה במועד שנקבע ונותק עמו הקשר, היתקיימה חלף כך וועדה מקצועית, כאמור.

עו"ס לסדרי דין דחתה את טענת האב כי האם מסוכנת לקטין וסמכה דבריה על סיכום ייעוץ פסיכיאטרי מחודש 12/2021 לפיו המבקשת אינה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית ובבדיקה שנערכה נמצא כי היא ללא פסיכוזה פעילה, ללא הפרעה אפקטיבית מאג'ורית פעילה וללא חשש לאובדנות או מסוכנות מידית.

לנוכח האמור, סברה אף האפוטרופא לדין כי הקטין מצוי בסיכון ריגשי ופיזי, זאת גם לנוכח אי הגעתו של הקטין באופן רצוף לבית הספר ועוד, ומשכך הצטרפה להמלצות התסקיר וביקשה להורות על העברת משמורת הקטין לידי האם.

הוי ידוע כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כי הוריו של קטין החיים בנפרד רשאים להסכים מי מהם יחזיק בקטין (סע' 24) ובהיעדר הסכמה "רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובילבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (סע' 25).

...

החלטתי זו תימסר באמצעות משטרת ישראל לאב וזאת בתוך 3 שעות לאחר העברת הקטין להשגחת וטיפול אמו.

משטרת ישראל תסייע באכיפת הוראות החלטתי זו .

עו"ס לס"ד תגיש דיווח בעניין ביצוע הוראות החלטתי זו וזאת בתוך 7 ימים.

בקשה כאמור מבוססת על עמדתה של העותרת לפיה נידרש היה להרחיב את המנדט המסור לועדה כך שזו תוכל לידון בשטחים נוספים שלא נכללו בכתב המינוי, עובר להצגת מסקנותיה הסופיות, באופן שעולה בקנה אחד עם בקשותיה של העותרת אשר הועלו במסגרת הליך עבודתה של הועדה.

זאת ועוד: העותרת מלינה גם על אימוץ חלקי של ההסכמות אליהן היא הגיעה עם המשיבה 5, עריית הרצליה, ועל דחייתן של הסכמות אחרות – אשר נגעו לשטחים שלא היו מצויים תחת המנדט שהיה מסור לועדה.

בכל אלו יש כדי להעיד, לטעמה, כי החלטת השרה נעדרת בסיס חוקי, משזו התקבלה, לכאורה, מבלי שהוצג לשרה תסקיר – כמתחייב מתנאיו של סעיף 8 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות).

בעיניין זה מבהיר המנכ"ל כי "בנוגע לטענותיה של עריית רמת השרון לפיהן ההסכמות עם עריית הרצליה התקבלו תחת ההנחה שמובלעת חוף השרון תועבר לתחום שיפוטה, אציין כי הובא לידיעתי שהנחה זו לא באה לידי ביטוי בשטחים אשר לא הוגדרו בתחומה על פי כתב המינוי שניתן לה, במיוחד כאשר מדובר בשטחים המעוררים היתנגדות ושמצויים בהם בתי מגורים, בסיסי צה"ל וחקלאות מעובדת. מרבית מובלעת חוף השרון והיישוב גליל ים לא היו כלולים בתחום כתב המינוי של הועדה ולכן אין היא מוסמכת לידון בהם [...] מובלעת חוף השרון מכילה בתוכה יישוב בעל אופי חקלאי וכן שני בסיסי מודיעין גדולים, [ועל כן – א.ש.] נושא שינוי מעמדה המוניציפלי הנו נושא מורכב שדורש בחינה מעמיקה ורחבה, וסביר להניח שתעורר התנגדויות שיש לאפשר את השמעתן". בסופם של דברים אלו, ובאותיות-קידוש-לבנה, מציין מנכ"ל משרד הפנים כי הוא אינו מאמץ את המלצת הועדה לחרוג מכתב המינוי לצורך העברת שטחים נוספים שאינם מצויים במנדט הועדה לידי העותרת מידיי עריית הרצליה – זאת, מכיוון ש"אין בסמכות הועדה לידון ולהמליץ בשטחים אשר לא הוגדרו בתחומה על פי כתב המינוי שניתן לה".

...

מנגד, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות.

כמו כן סבורני כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבותנו בשיקול הדעת המסור לשרת הפנים מכוח סמכותה לתכנון ושינוי גבולות ערים לפי פקודת העיריות.

העתירה נדחית אפוא בזאת; העותרת תישא בהוצאות המשיבים כדלהלן: סך של 3,000 ש"ח לטובת המשיבים 4-1; וסך של 3,000 ש"ח לטובת כל אחת מן המשיבות 7-5.

לא נפרט על אודות השתלשלות העניינים הסבוכה שהתרחשה לאחר מכן, ונציין אך את עקרי הדברים: העותרת דבקה בעמדתה וסרבה להתייצב בפני ועדת תסקירים ללא ייצוג משפטי, גם לאחר שבית המשפט למשפחה דחה בקשות שונות שהגישה בעיניין, והורה כי יש לקיים ועדה בהקדם ובהתאם להוראת תע"ס, ובתוך כך דחה גם את טענותיה כי חיובה להישתתף בועדה ללא ייצוג משפטי אינו כדין; וגם לאחר שפנתה בעיניין זה לעו"ס מחוזית לסדרי דין, אשר השיבה פניה ריקם.

עקב הגשת הבקשה ובשל אי-בהירות שנוצרה אצל גורמי הרווחה נוכח מצגים ומסרים שונים מצדה של העותרת, הוחלט על ידם כי אין מנוס מלדחות גם את הועדה השלישית, עד לקבלת הנחיות מבית המשפט למשפחה.

לגופה של עתירה נטען, בין היתר, כי משנתן המשיב הסכמתו להישתתפות עורכי דין בועדה, הרי שהעתירה נסבה למעשה על דרישת העותרת לאפשר לעורכי דינה לענות במקומה על שאלות שיפנו אליה חברי ועדת התסקירים; וכי מדובר בדרישה בלתי סבירה המבוססת על פרשנות שגויה של החוק.

ראו את דבריו של השופט נ' סולברג בעיניין פלוני: "מטרת כינוסן של ועדות התסקירים היא לגיבוש המלצה באשר למינוי אפוטרופוס, לשמש את העו"ס לסדרי דין לצורך היתייעצות וסיוע בגיבוש המלצות ודרכי היתערבות במקרים מורכבים. זו ועדה טיפולית מקצועית. כיוצא בזה, ההליך המתקיים לפני עו"ס לסדרי דין אינו הליך שפוטי ולא מעין-שפוטי. העו"ס לסדרי דין אינה דנה ולא מכריעה בסכסוך בין הצדדים, ואינה גורם המחליט בעיניינו של אדם, אלא היא גורם ממליץ לבית המשפט". הדברים נאמרו שם ביחס לועדת תסקירים בקשר למינוי אפוטרופוס לקטין, וכוחם יפה גם לועדת תסקירים בקשר לקטינים שהוריהם מצויים בסכסוך גירושין.

...

המשיב טען בתגובתו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים.

גם הסעד החלופי שנתבקש בבקשה להצטרף לעתירה – להורות על בטלות החלטת בית המשפט למשפחה מיום 29.12.2022 – דינו להידחות, שכן ככלל בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט לענייני משפחה (ראו למשל בג"ץ 364/16 פלונית נ' בית משפט לענייני משפחה, פסקה 9 והאסמכתאות שם (21.1.2016)).

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף, ולמעלה מן הצורך גם לגופה.

לנוכח כל האמור לעיל, העותרת תשא בהוצאות משיבי המדינה, המחלקה לשירותים חברתיים והמשיב 5 בסך של 3,000 ₪ כל אחד (9,000 ₪ בסך הכל).

עם הגשת התביעה, ביום 15.11.22, עתר המשיב לביהמ"ש קמא בבקשה להורות על מינוי עו"ס לסדרי דין לצורך הגשת תסקיר עדכני שייתן המלצות באשר לסעדים המבוקשים בתביעתו.

כך, לפי דוגמאות אותן הביא המשיב, הקטינה עומדת לעלות לכיתה א' ויש לרשום אותה לבית ספר יסודי, אך הצדדים חלוקים בדעתם על זהות בית הספר והמבקשת דוחה באופן קבוע את דעותיו ורצונותיו בנוגע לזהות בית הספר; המבקשת אינה מאפשרת למשיב ללכת עם הקטינה לבדיקות רפואיות ללא נוכחותה אך מרשה לעצמה ללכת לבדיקות כאלו ללא נוכחותו; המבקשת מונעת מהקטינה לינה של יותר מ-2 לילות רצופים אצלו, אף אם מדובר בחגים, בחופשות ארוכות ואפילו בחופש הגדול.

מבקר המדינה לא חסך ביקורת בעיניין: " בבקורת עלה כי למרות הגידול המשמעותי בכמות התסקירים הנדרשים על ידי בתי המשפט, מספר תקני עו"ס ס"ד נותר בעינו ואף פחת....התרשים מצביע על חוסר הלימה בין מספר התסקירים הגדל בהתמדה לבין מספר ס"ד שאינו גדל, ואף פוחת. משמעות עובדה זו היא הגברת העומס על עו"ס ס"ד ועימה ההשלכות על הטיפול במשפחות. למרות המלצות של כמה ועדות על דרכים לתיקון המצב, ואף שחלפו יותר מ-15 שנים, בעיית עומסי העבודה, זמני ההמתנה הארוכים לתסקירים והנזק הנגרם בעקבותיהם, נותרו בעינם; הנהלת המשרד לא גיבשה תוכנית אופראטיבית כדי לתת מענה למצב בעייתי זה. העיכוב הממושך במתן התסקירים היא גם זילות החלטות שיפוטיות" (שם, בעמ' 1443-1444).

בהמשך החלטתו ציין ביהמ"ש קמא כי "לא ניתן לומר בשלב זה של ההליך שלא מיתקיים כל שינוי נסיבות לכאורי אשר יכול להצדיק את שינוי זמני השהות". גם קביעה זו נעשתה על יסוד טענות המשיב בלבד ולכן לא ברור מה המשקל שיש לתת לה. כך יוצא שעל יסוד טענות המשיב בלבד בתביעתו בדבר "היתנהלות" המבקשת שלא פורטה במסגרת ההחלטה וממילא לא הוכחה, הוזמן תסקיר חדש ומקיף ש"ייבחן את המערכת המשפחתית וייתן המלצות בשאלת האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות ההולמים את טובת הקטינה" במצב דהיום, ובהתעלם מקיומו של פסק-דין שעיגן אך לפני כ-3 שנים הסכמות קודמות של הצדדים, שמקורן בתסקיר קודם.

...

ביום 4.1.23 , טרם התקיים קדם משפט בתביעה, נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המשיב והורה על הזמנת תסקיר "אשר יבחן את המערכת המשפחתית וייתן המלצות בשאלת האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות ההולמים את טובת הקטינה". ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שמצא, כי "התביעה מבוססת בין היתר על טענות המבקש בעניין התנהלות המשיבה לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם. משכך, לא ניתן לומר בשלב זה של ההליך שלא מתקיים כל שינוי נסיבות לכאורי אשר יכול להצדיק את שינוי זמני השהות". על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שבכותרת, בגדרה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

נימקתי את החלטתי בכך שעתירת המשיב היא להרחבה מינורית בהסדרי השהות המתקיימים ובכך שאין הצדקה להעמיס על לשכת הרווחה העירונית שלא לצורך (במקרה בו הבקשה תימצא מוצדקת).

שלישית, אני סבור שבשלב הנוכחי עריכת תסקיר אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה.

סוף דבר הערעור מתקבל.

בעת הזו, מצאתי את החלטת ביהמ"ש קמא מיום 4.1.2023 על הגשת התסקיר אינה מוצדקת ואני מורה על ביטולה.

בחודש יוני 2017 הגיש המבקש 1 (להלן: "המבקש") , הוא כאמור חתנה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה) בקשה למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבה בגין ארוע חמור, שהתרחש בביתם של המבקשים באותו החודש, במסגרתו עמדה המשיבה במרפסת הבית וצעקה לעבר עוברים ושבים "הצילו תזמינו מישטרה יש פה גבר שמכה פיזית עכשיו אשה", טענה שהתבררה כלא נכונה.

ועדת תסקירים שהתקיימה בעיניינם של הצדדים ברווחה הגישה המלצות, כשאחת מהן הייתה, שלא קיימת אפשרות לפיה המשיבה תראה את נכדותיה, ללא שיפור ביחסיה עם המבקשים, וכי לא ניתן לכפות קשר עם הנכדות ללא קשר תקין עם ההורים.

עוד טוענים המבקשים כי שגה ביהמ"ש קמא עת דחה את טענת ההתיישנות שהעלו כטעם לסילוק על הסף בקובעו כי טענה זו מצריכה בירור לגופו של עניין ומשום שיש לבחון "ממתי יש למנות את תקופת ההתיישנות, שכן המשיבים טוענים שהדברים התגלו להם בשלב מאוחר יותר". לטענת המבקשים, טענה זו לא הועלתה כלל על-ידי המשיבים במסגרת תגובתם לבקשה לסילוק על הסף ועל המשיבים, התובעים, המבקשים להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות היה לטעון זאת בעצם במפורש בכתב תביעתם.

כעולה מפרוטוקול הדיון היה זה המבקש שתחילה דרש שתביעת המשיבים תדחה ולא תימחק (עמ' 4 ש' 15 לפרוט') בהמשך הציע כי התקופה בה ימנעו הצדדים מהגשת התביעות שנמחקו "או בדומה להן" תעמוד על שנתיים ימים ( עמ' 4 ש' 22 לפרוט') ולבסוף ולאחר שב"כ המשיבים היתנגד לתקופה של שנתיים מתוך חששו כי הטיפול עלול להיכשל בתוך פרק זמן קצר (עמ' 5 ש' 5-6 לפרוט') הסכים להצעת ביהמ"ש קמא לפיה התקופה תעמוד על שנה בלבד ( עמ' 6 ש' 21 לפרוט').

...

בענייננו, לא שוכנעתי מבקשת רשות הערעור כי ניתן לומר שעסקינן במקרה בו סיכויי הערעור גבוהים וכי מדובר באחד מאותם "מצבי קיצון" המצדיקים התערבותו של בית משפט זה במתן רשות ערעור על ההחלטה שלא לדחות לאלתר את תביעת המשיבים החדשה.

ביהמ"ש קמא קבע בהחלטתו כי במסגרת ניהול התביעה לגופה יבחן את טענות המבקשים בדבר שינוי של טענות המשיבים בתביעתם החדשה לעומת תביעתם הקודמת ואם יוכיחו את טענותיהם ייתן לכך את המשקל הראוי, וקביעה זו מקובלת עליי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.