בקשת דירקטור לקבל ייעוץ משפטי אחר

בין היתר, נקבע בהסכם כי קיימת חובה לתת זכות הצטרפות לכל קניית מניות, נאסר על מי מהצדדים להגיע להסכם שליטה ו/או הצבעה עם בעלי מניות אחרים, הוסכם על זכות סרוב ראשונה, הוסכם על זכות מכירה משותפת, סוכם מנגנון למינוי הדירקטורים בחברה ובחברה הבת, נקבע מנגנון קבלת החלטות באספה הכללית של החברה וכן מנגנון ליישוב מחלוקות בין הצדדים.

לפי המבקש שינוי זה נוצל מיד על ידי המשיב לשם ביטול הסכם הניהול, וזאת בהתבסס על עמדת היועץ המשפטי של החברה אשר נטען כי הוא מייצג את המשיב גם בענייניו הפרטיים (משרד מטרי, מאירי ושות', להלן: "המשרד המייעץ"), לפיה עקב התפטרות המבקש מהדירקטוריון פקע תוקף הסכם הניהול.

המשיב מוסיף כי זמן קצר לאחר מכן, מונו שתי הדירקטוריות החיצוניות החדשות יחד עם הדירקטור הבלתי תלוי, מר גיורא ענבר, לועדת הבקורת זאת במקום הדירקטור מטעמו של המשיב שכיהן כחבר בועדת הבקורת עובר לשינוי זה. תוצאה זו היא חשובה, לגישת המשיב, משום שועדת הבקורת של הדירקטוריון תהא אמונה על ניהול ההליך המשפטי נגד המבקש, ובכלל זה על קבלת כלל ההחלטות המהותיות בקשר עם ניהול הליך זה ואילו כעת כל החברים בועדת הבקורת יהיו דירקטורים שנבחרו בתמיכתו של המבקש.

...

נוכח האפשרות העקרונית הניצבת בפני התובע לתבוע פיצוי כספי חלף צווי המניעה, בבחינת האינטרסים וכל השיקולים המפורטים לעיל סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובתו של המבקש.

סוף דבר הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח. המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

המחלוקת שבין המבקשת למנכ"ל המבקשת תארה בחקירתה הנגדית, כמו בהתכתבויות שצרפה, (ראו נספחים 15 ואילך לתובענה) כי בהתחלה, המנכ"ל קיבל אותה באדיבות, אלא שבשלב מסוים, גילתה היא, כי הדירקטורים האחרים, היינו המשיב והדירקטורית מטעם העובדים, אישרו למנכ"ל (עובר לכניסתה לחברה), לשנת 2018, בונוס בסך 50,000 ₪.

טענות המבקשת להחזר עלות הייעוץ המשפטי שהיא שכרה לאור תוצאת פסק הדין, כאשר בעקרם של דברים, לא שוכנעתי בטענות המבקשת לקיפוחה, במיוחד ובדגש על החברה, המשיבה 4, גם לא שוכנעתי כי זהו המקרה החריג והנדיר, שעל מהחברות המשיבות לשאת בהוצאות הייעוץ המשפטי של המבקשת כדירקטורית.

...

לפיכך, איני מוצא כי עמדתו של המנכ"ל באותה עת, והמחלוקת שנוצרה, יכולה לשמש את המבקשת, כנימוק וחיזוק לטענתה כי ציפייתה הלגיטימית נפגעה וכי הינה מקופחת בחברה תוך שמסקנת הדברים הינה שלא שוכנעתי בטענות המבקשת לקיפוחה והיא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסע' 191-192 לחוק החברות, לצורך שבהתערבות ביהמ"ש מלבד אותן נקודות מינוריות שלעיל.

טענות המבקשת להחזר עלות הייעוץ המשפטי שהיא שכרה לאור תוצאת פסק הדין, כאשר בעיקרם של דברים, לא שוכנעתי בטענות המבקשת לקיפוחה, במיוחד ובדגש על החברה, המשיבה 4, גם לא שוכנעתי כי זהו המקרה החריג והנדיר, שעל מהחברות המשיבות לשאת בהוצאות הייעוץ המשפטי של המבקשת כדירקטורית.

מנגד, לא שוכנעתי כי המבקשת "קופחה" בידי מהמשיבים עד כדי הצורך בהוראות מיוחדות לצורך ובטרם ההיפרדות, אלא נקבע כי העיקרון להתמחרות "בשיטת המעטפות", תוך 3 חודשים מהיום.

כך למשל המלומד לחובסקי מיפרט במאמריו לעניין זה, כדוגמה למקרה בו נידרשת היתערבות בית משפט מקרה בו התקבלה החלטה על בסיס מידע חסר או שגוי, כדלהלן: "לאור האמור לעיל מוצע שבית המשפט יוכל, לדוגמה, להתערב ולקבוע שהעסקה עם נושא המשרה לא אושרה על פי הקבוע בחוק החברות, אם אישור האורגנים המוסמכים של החברה התבסס על מידע מטעה מהותית או על מידע שהוא חסר מהותית, או שהחברה לא בחנה כלל חלופות אפשריות לעסקה עם נושא המשרה, או שהדירקטורים הפרו את חובות האמונים ותום הלב החלות עליהם, ושהבעיות הללו בהליך האישור היו מהותיות והצדיקו ביטול ההחלטה של אותם אורגאנים." [עדו לחובסקי, "על חובת אמונים, עיסקאות נושאי משרה וטובת החברה" חובות אמון בדין הישראלי 104-103 (2016); ראו גם: תנ"ג (מרכז) 11266-07-08 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ, חברה ציבורית, פס' 61 (08.04.2013)] כב' השופט עמית ברע"א 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי, פס' 31 (24.12.2013), היתייחס לשאלת בטלות עסקה (מתן פטור לנושאי משרה) שלא אושרה כדין בשל הפרת חובת גילוי בהתאם לסעיף 280 לחוק, ועמד על הקשיים וההשלכות בבטלות עסקה (שאלה זו הושארה בעיניין שם בצריך עיון): "סעיף 280 קובע איפוא כלל של בטלות, להבדיל מנפסדות ('ניתן לביטול'). ניתן לסבור, וכך קבע בית משפט קמא בעניינינו, כי כדי שלהחלטה יהיה תוקף משפטי, נידרש כי בפני מקבלי ומאשרי ההחלטה יוצג המידע המהותי הידוע בעת קבלת ההחלטה, שלא לעשות פלסתר את דרישת המחוקק לאישור העיסקאות בידי הגופים הנדרשים לכך (ועדת הבקורת, הדירקטוריון, והאסיפה הכללית כאמור בסעיף 275(א) לחוק), וכפי שנידרש כאמור על פי סעיף 269 לחוק. [...] מנגד, יכול הטוען לטעון כי הסנקציה של בטלות ההחלטה היא אך כלפי מוטב של ההחלטה שהפר את חובת הגילוי, ואין בכך כדי להשפיע על כלל מוטבי ההחלטה. האפשרות כי מוטבים אחרים של ההחלטה ייפגעו בשל בטלות ההחלטה עקב הפרת חובת גילוי מצדו של אחד המוטבים, אינה צודקת, היא עלולה לגרום לאפקט מצנן, שלא לומר מקפיא, מבחינת נושאי משרה ודירקטורים. זאת, נוכח החשש כי ייקבע שהחלטה עליה הסתמכו בעבר אינה תקפה בשל מחדל מצדו של אחר שאינו בשליטתם, וללא ידיעתם. לכך יש להוסיף פגיעה באנטרס ההסתמכות של דירקטורים ונושאי משרה אשר כלכלו מעשיהם בהתאם להחלטה שנחזתה בשעתו כתקינה על פניה". סבורני כי החששות שהעלה כב' השופט עמית נכונים גם ביחס לצדדים שלישיים אשר יכולים אף הם להסתמך על עיסקאות שאושרו בהחלטות מעין אלה.

אשר להיותה של ההיוועצות תנאי מתלה להתקשרות, דנתי בכך בהרחבה לעיל וקבעתי כאמור שלא לקבל את טענת בלוטרייך בהקשר זה. זאת, מהטעם העקרי לפיו מצאתי שאכן הוסכם מתוה עסקה בין בלוטרייך לשניידר אשר כלל הן את ההקצאה הפרטית, הן את עסקת המכירה, ואלו פעלו בהתאם למתווה בבצוע אותן עיסקאות וזאת מבלי להדרש לעמדת עו"ד דושניק למתווה הנ"ל. בלוטרייך מסכים שאכן יש קושי בכך שלא גילה לחברה אודות מלוא המשא ומתן אותו קיים עם שניידר ערב ההקצאה הפרטית, אולם לטענתו יש לבחון האם מדובר בהפרה של חובת הזהירות לפי סעיף 252 לחוק החברות וזאת בשים לב להסתמכותו על חוות הדעת המשפטית שקבל טרם אישור ההקצאה הפרטית בדירקטוריון החברה.

בהמשך לדברים אלה, הודגש גם החשש ליצירתו של "מסלול עוקף" לאישור המשולש הקבוע בחוק החברות, או לשימוש בחוות דעת משפטית כמעין מנגנון להסרת אחריות מדירקטוריון החברה, כדלהלן: "מאידך גיסא, פתיחת פתח רחב מדי של הסתמכות על חוות דעת, עלולה להיות בעייתית. היא מעוררת חשש כי דירקטורים שיהיו מעוניינים לאשר עסקה שהיא עסקת בעלי ענין, בלא לעבור דרך ה'מסלול' של האישור המשולש, יפנו ליועץ משפטי שיספק להם את חוות הדעת שהם מעוניינים לקבל, וודאי שכזה יהיה המצב אם מדובר במקרה גבולי. קשה גם לשלול את האפשרות של פנייה של החברה למספר יועצים משפטיים, והתקשרות רק עם אותו יועץ משפטי שעמדתו מתאימה לעמדה שהדירקטורים מבקשים לקבלה (מעין 'שופינג' של חוות דעת). [...] חשש נוסף הקשור בפטור מאחריות הנובע מהסתמכות על חוות דעת משפטית, קיים כאשר נותן חוות הדעת אינו אחראי כלפי הנפגעים האפשריים מתוכנה" [שם, פס' 113-112].

...

לסיכום, בלוטרייך הפר את חובת האמונים אותה חב לחברה הן כשנמנע מגילוי המידע ערב ההקצאה הפרטית, הן כאשר פעל למקסם את רווחיו על חשבון רווחי החברה.

סוף דבר בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, מצאתי לקבוע שבלוטרייך אכן הפר את חובותיו כבעל שליטה וכנושא משרה בחברה, בדגש על חובת ההגינות וחובת האמונים בהם חב בלוטרייך כלפי החברה.

אני פוסק הוצאות לשלב זה בסכום של 60,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין, אותן ישלם הנתבע לתובעת.

בראש ובראשונה מדובר בייעוץ משפטי שניתן על ידי עו"ד איל גבע לועדת הבקורת של החברה, לועדה הבלתי תלויה שהוקמה לפי החלטת דירקטוריון החברה מיום 22.3.2017 בקשר עם חוק הריכוזיות, וכן לועדה הבלתי תלויה שהוקמה לפי החלטת דירקטוריון החברה מיום 23.12.2018 לשם בחינת המכירה של החזקות החברה בכלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ. הבקשה הוגשה נוכח סירובם של הדירקטורים ועורכי הדין גם יחד למסור לנאמן את המסמכים המבוקשים, בנימוק שהם מוגנים בחסיון עורך- דין – לקוח.

ברם, כשם שהחשש מפני אפקט מצנן איננו מצדיק הסתרת מסמכים אחרים של החברה מעיני הנאמן, שגם הם תולדה של דיונים פנימיים ואף קבלת ייעוץ משפטי שקבלה החברה, כך גם אין הצדקה שדוקא ייעוץ משפטי שניתן לועדות כאלה ואחרות של הדירקטוריון, יזכה למעמד מועדף.

...

דא עקא, הדירקטורים עמדו על התנגדותם לבקשה, גם במתכונתה המצומצמת, ומשכך אין מנוס אלא להכריע בבקשה לגופה, בבחינת ייקוב הדין את ההר.

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סיכומו של דבר, בהינתן העובדה שמדובר בייעוץ משפטי שניתן לאורגנים של החברה אשר סמכויותיהם מוקנות כיום לנאמן, ולא בייעוץ פרטי בעניינים אישיים, לא תעמוד טענת החסיון כלפי הנאמן.

במסגרת ההחלטה, התקבלה בקשת הנאמן לחברת אי-די-בי חברה לפתוח בע"מ (בפרוק) (להלן: החברה), להורות למבקשים – אשר כיהנו בתקופה הרלבנטית כדירקטורים חצוניים בחברה; וכן למשרד עורכי הדין מטרי מאירי ושות' (להלן: משרד עורכי הדין), אשר סיפק שירותים משפטיים לחברה, לוועדותיה ולדירקטורים שכיהנו בה – להמציא את כלל המסמכים שבחזקתם ובשליטתם, הנוגעים לחברה, לייעוץ המשפטי שניתן לה, לועדת הבקורת או לנושאי המשרה בה. רקע והליכים קודמים המבקשים, מר גיורא ענבר וגברת אלינה פרנקל (להלן: הדירקטורים), כיהנו כדירקטורים חצוניים בחברה.

בית המשפט קבע, כי כשם שהחשש מפני אפקט מצנן אינו מצדיק הסתרת מסמכים אחרים של החברה מעיני הנאמן, הכוללים אף ייעוץ משפטי שקבלה החברה, כך גם אין הצדקה שדוקא ייעוץ משפטי שניתן לועדות מטעם הדירקטוריון, יזכה למעמד מועדף.

...

המדובר בהתכתבויות שנערכו במסגרת ייעוץ שניתן להם בכובעם כדירקטורים של החברה, ומטבעם של דברים אלו, הוא גם מומן על-ידה – מבלי להאריך דברים יתר על המידה, סבורני כי מוטב היה כי טענה זו לא תשמע.

כאמור, אל לו לדירקטור סביר לקבל יעוץ משפטי לענייניו הפרטיים על חשבונה של החברה, ובוודאי שאל לנו לתמרץ אותו לעשות-כן. אדרבא, החלטתי זו מחזקת את מעמדו של הדירקטור הרצוי – שאינו מנצל את משאבי החברה לטובת ענייניו האישיים אלא אך לצורך ייעוץ מקצועי השלוב וכרוך בתפקידו, מתוך רצון כן למלאו בניקיון כפיים ובהיעדר תלות כלשהי בבעל השליטה.

סוף דבר מכל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.