אשר לטענה בדבר אי-הגשת תביעות חוב – הנתבעים טענו (בלקוניות רבה, יש לומר), כי התביעות הוגשו "(ו)בחלוף המועד להגשת תביעות חוב ומבלי שהגישו תביעות חוב". דין טענה זו להדחות, וראו החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 33690-10-14 שופרסל בע"מ – Taklezhi, ניתנה ביום 3.11.2014, כדלקמן:
"אכן, לעובד זכות להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד ולהגיש תביעה לגימלה מהמוסד לביטוח לאומי. אולם, שופרסל לא הצביעה על מקור נורמאטיבי המחייב את העובד למצות הליך זה בטרם תתברר תביעתו נגדה."
בדומה, ראו גם בר"ע (ארצי) 34548-06-18 Mafson – מי רן כוח אדם בע"מ, ניתן ביום 13.9.2018.
סעיף 6 לחוק ההתיישנות ממשיך וקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, שהוא המועד שבו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע/ת בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע/ת, קרי – ביום שבו נולדו "מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד" (יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, עמ' 4 לפרק 6 והאסמכתאות שם).
אלא, שהתביעה כנגד הנתבעת 1 נדחתה כאמור לעיל לבקשת התובעים עצמם, ומשעה שהמדובר בחברה מחוסלת.
לבסוף, כך הוא הנכון לגבי טענתו הנוספת של ב"כ התובעים בדיון, כי "הדבר השלישי – שהתבקשו התובעים באותו יום 31/8 להוציא את כל המכונות והציוד מתוך המפעל בזמן שבו לא ידעו כי המפעל הולך להסגר האשימו הנתבעים 2,3 בחוסר תום לב את התובעים בגניבת המכונות והציוד, הגישו נגדם תלונות במישטרה שהתבררו לא יותר מאשר תלונות שוא, זו הונאת תלושים".
גם כאן, המדובר בטענות שהועלו בשלב זה בפעם הראשונה, ואשר לא נזכרו כלל ועיקר קודם לכן – לא בכתבי התביעה ולא בתגובה לבקשה לסילוק על הסף.
אשר לטענה בדבר העדר סמכות עניינית, העדר עילה והעדר יריבות – הנתבעים טענו כי דין התביעות כנגדם להדחות על הסף, היות שהם לא היו מעסיק ישיר ו/או במשותף של התובעים, אלא הם היו בעצמם עובדים של הנתבעת 1.
...
אשר לטענה בדבר אי-הגשת תביעות חוב – הנתבעים טענו (בלקוניות רבה, יש לומר), כי התביעות הוגשו "(ו)בחלוף המועד להגשת תביעות חוב ומבלי שהגישו תביעות חוב". דין טענה זו להידחות, וראו החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 33690-10-14 שופרסל בע"מ – Taklezhi, ניתנה ביום 3.11.2014, כדלקמן:
"אכן, לעובד זכות להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד ולהגיש תביעה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי. אולם, שופרסל לא הצביעה על מקור נורמטיבי המחייב את העובד למצות הליך זה בטרם תתברר תביעתו נגדה."
בדומה, ראו גם בר"ע (ארצי) 34548-06-18 Mafson – מי רן כוח אדם בע"מ, ניתן ביום 13.9.2018.
אשר לטענה בדבר היעדר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר יריבות – הנתבעים טענו כי דין התביעות כנגדם להידחות על הסף, היות שהם לא היו מעסיק ישיר ו/או במשותף של התובעים, אלא הם היו בעצמם עובדים של הנתבעת 1.
טענה נוספת שהועלתה מפי ב"כ התובעים בדיון שנערך לפני בית הדין, היתה הטענה כי יש להטיל על הנתבעים 2 ו-3 "אחריות אישית כנגד אורגן או נושא משרה". גם טענה זו דינה להידחות, מכמה טעמים:
ראשית, גם כאן, המדובר בהרחבת חזית ובטענה שלא נטענה קודם לכן בכתבי הטענות, ובוודאי שלא בצורה ברורה;
שנית, לא הובהר ולא צוין על ידי התובעים, באיזה מובן ובאיזה מידה היה הנתבע 3 "אורגן" או "נושא משרה" בנתבעת 1, ובאיזה תפקיד הוא נשא בנתבעת 1, לשיטתם;
שלישית, מעבר לכך, בתגובה שהגישו התובעים לבקשה לסילוק על הסף הם הבהירו כי הטענות כנגד הנתבע 3 הן טענות נזיקיות של תרמית (סעיפים 34-32 לתגובה).
סוף דבר – התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית על הסף מטעמי התיישנות.
כמו כן, התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית על הסף גם מטעמי היעדר סמכות עניינית.
