נקבע כי חלק מטענות הסף דורשות הוכחה בראיות, ודי באלה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף, וכך גם בנוגע לבקשה למחיקת כותרת (הכוונה להעברת הדיון לסדר הדין רגיל) המבוססת על טענות אותן יש להוכיח בראיות.
לא ניתן לומר בשלב זה כי התביעה נעדרת בסיס או חסרת סיכוי עד כי יש לסלקה על הסף, ובשים לב לכך כי לפחות על פניו המועד החוזי כבר הסתיים.
נקבע כך:
"הנתבעות נקטו כלפי התובעת ואחרים בהליכים אחרים: עתירה לבטל מיכרז לשכירת נכס סמוך לנכס אותו שוכרות הנתבעות באופן הפוגע לשיטתן בהן; תביעה לאכיפת הסכם השכירות והארכתו עד ליום 1.10.26 או לחילופין פיצוי כספי והשבת כספים בשל אי יכולת לנצל את המושכר בתקופת הקורונה; עתירה נוספת להפסקת שימוש של צד שלישי בנכס סמוך למושכר הפוגעת בנתבעות. אכן, הצדדים פנו לגישור וכמעט הגיעו להסכמות אך המו"מ ככל הנראה לא הבשיל יפה מסיבות כאלו ואחרות, אך טענות אלו ביחס לאותם הליכים נטענו בכתב ההגנה, וניתן לבררן במסגרת ההליך הנוכחי, ככל שהם יהיו רלוואנטיים להגנה מפני פינוי, ואין מקום לעכב את ההליך הנוכחי. בהקשר זה יש ממש בטענת התובעת כי עצם הגשת תביעה להארכת זכות ההיתקשרות הסכם השכירות אינה יכולה לשלול את זכותו של המשכיר לתבוע את פינוי הנכס; כפועל יוצא מכך, גם אין מקום לעכב את בירור תביעתו".
עוד נקבע כי הנתבעות טענו טענות דומות במסגרת בקשה מס' 3.
בעניינינו מדובר בתביעה לסילוק יד, כאשר תקופת ההשכרה החוזית הסתיימה והמשיבה טוענת להפרות יסודיות של ההסכם.
...
כיוון שאני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, אין מקום להידרש לבקשה למתן סעד זמני בנפרד.
לאחר עיון בבקשת רשות ערעור הגעתי כאמור למסקנה ולפיה דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:
ביחס לסוגיית הליך תלוי ועומד:
נקבע בפסיקה כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה שעניינה בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד אלא רק במקרים חריגים, גם אם היא סבורה כי מוטב היה לנקוט בדרך דיונית אחרת.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.
