בקשת בנות המנוח למתן צו ירושה כנגד בקשת בת זוגו לקיום צוואה

רקע כללי המבקשות הן בת זוגו ובנותיו של המנוח אמיר שמאי ז"ל (המנוח).

לטענתו, טענות הנושה המובטח שהועלו כנגדו בתיק המנוח הוסרו, שכן מונה בעל תפקיד לבדיקת תביעות החוב; הוא מעורה בנתוני התיק; ולא צפויות הכנסות נוספות לקופת פשיטת הרגל שם, כך שלא יהיה מקור לתגמול בעל תפקיד אחר.

שתיים מן המבקשות אף הודיעו כי בכוונתן להגיש בקשות לביטול צוואת המנוח ולביטול צוואת המנוחה.

מעיון בתיק הממוחשב בתיק פש"ר המנוח, המבקשת צד להליך שם. כמו כן, מעיון בבקשה למתן צו לניהול עיזבון בפש"ר שהוגשה בתיק המנוח עולה כי היורשים ובכללן המבקשות, צוינו במפורש כצד לבקשה.

למען הסר ספק ככל שהיה כזה, אין בכך כמובן כדי להכריע בדבר קיומן של זכויות ירושה כאלה ואחרות למבקשת או למי מן המבקשות או כדי להקנות להן כל זכות שאין בידן לפי הדין; ואף אין בכך כדי לקבוע מסמרות אשר למעמדן בתיקי הפש"ר. לבסוף אציין עוד, כי מעיון בתיקים סבורני, כי מן הראוי שמלוא המידע יעמוד לרשות הצדדים וגם לרשות בית המשפט בתיק פש"ר המנוחה.

...

הבקשות שבפניי באו על רקע החלטת כב' סג"נ הש' ברנר מיום 10/7/19 בתיק המנוח כדלקמן (ההחלטה): "הואיל ומתנהל הליך פש"ר מקביל בתיק 47089/06/18 של עזבון המנוחה מרים שמאי ז"ל, אימו של המנוח אמיר שמאי ז"ל, יבהירו בעלי הדין בשני התיקים, בתוך 10 ימים, האם לא ראוי לאחד את שני ההליכים ובאם לא ראוי למנות את בעל התפקיד בתיק המקביל, גם כבעל תפקיד בתיק הנוכחי. הנאמן עו"ד בודה יעדכן את בעלי הדין בתיק האחר בדבר החלטתי זו.

מבלי שיש בכך כדי להכריע בבקשה העומדת לפתחו של כב' הש' ברנר או כדי לכבול את שיקול דעתו, מקובלת עליי טענתן כי לצורך גיבוש עמדתן כנדרש לפי ההחלטה, ראוי שתהא לפניהם התמונה במלואה.

למען הסר ספק ככל שהיה כזה, אין בכך כמובן כדי להכריע בדבר קיומן של זכויות ירושה כאלה ואחרות למבקשת או למי מן המבקשות או כדי להקנות להן כל זכות שאין בידן לפי הדין; ואף אין בכך כדי לקבוע מסמרות אשר למעמדן בתיקי הפש"ר. לבסוף אציין עוד, כי מעיון בתיקים סבורני, כי מן הראוי שמלוא המידע יעמוד לרשות הצדדים וגם לרשות בית המשפט בתיק פש"ר המנוחה.

סוף דבר: בקשות 12 ו- 13 לעיון בתיק פש"ר המנוחה מתקבלות והמזכירות תאפשר עיון בתיקים הממוחשבים בהתאם.

דיון השאלה שבמחלוקת: מה דינו של עזבון מנוח שלא הותיר צוואה? לכאורה, התשובה פשוטה, באין צוואה יש ליתן צו ירושה על פיו יורשי המנוח הם בת זוגו (מחצית) וילדיו (מחצית) וזאת בהתאם לסעיף 10 לחוק הירושה תשכ"ב – 1965 .

לא אוכל לקבל פרשנות זו. סעיף 55 לחוק הירושה, מגדיר גם בני זוג שאינם נשואים כבני זוג, אם הם חיו יחד חיי מישפחה וקיימו משק בית משותף.

לפיכך, אני מקבלת את בקשתה של בת הזוג למתן צו ירושה ואת היתנגדותה לבקשה שהגישו ילדי המנוח ובהתאמה הריני דוחה את הבקשה לצוו ירושה שהגישו ילדי המנוח.

...

כפי שלא ראוי לאפשר לצדדים להביא ראיות באשר לדברים שנאמרו בין הורים לילדים, ביחס לזכויות הירושה, כדי לקבוע זכויות כאלו, כך אין לאפשר זאת בכל הנוגע לזכותו של בן זוג.

סוף דבר, בנסיבות העניין, בהיעדר צוואה, יורשיו של המנוח הם בת זוגו וילדיו.

לפיכך, אני מקבלת את בקשתה של בת הזוג למתן צו ירושה ואת התנגדותה לבקשה שהגישו ילדי המנוח ובהתאמה הריני דוחה את הבקשה לצו ירושה שהגישו ילדי המנוח.

כך ובין היתר, כולל זיכרון הדברים הסכמות בדבר זהוי המכר, תמורתו, דרכי תשלום תמורה ומיסים ואף מסירת חזקה ובזו הלשון הלא ממצה: "...הואיל והמוכרים רשומים כבעלים של דירה בת 2 חד' בשטח של 45 מ"ר ברח' שלמה בן יוסף 4 בבת ים הידוע גם כחלקת משנה 189/4 בגוש 7149 (להלן: "הדירה") והואיל והמוכר 2 מצהיר בזאת כי הוא היורש היחיד של מלוא זכויות המוכר 1 ז"ל (שאינו אביו המנוח) (כך במקור – א' י') בדירה, על פי צוואה מיום 19.10.00 והוא מתחייב לשכור שרות משפטי ולבצע כל פעולה שתדרש, מייד לאחר חתימת זיכרון דברים זה, בכדי להוציא צו לקיום צוואה לפיו הוא היורש היחיד של המוכר 1 ולרשום את זכויות הבעלות של המוכר 1 על שמו, כל זאת תוך לא יאוחר מ-4 חודשים ממועד חתימת זיכרון דברים זה..

כך, במבוא לזיכרון הדברים מצוינת מהות הנכס: "דירה בת 2 חד' בשטח 45 מ"ר, ברח' שלמה בן יוסף 4 בבת ים הידוע גם כחלקת משנה 189/4 בגוש 7149". סעיף 2 לזיכרון הדברים מגדיר את מהות העסקה – עסקת מכר במקרקעין: "המוכרים ימכרו והקונים יקנו את הדירה". מחיר העסקה נקבע בסעיף 3 לזיכרון הדברים: "מחיר הדירה הוא 633,700 ₪". בהמשך הסעיף צוין כי "התמורה הנה סופית ולא תשתנה בכל מקרה". עוד קובע סעיף 3 הנ"ל את אופן העברת התמורה – באמצעות 4 תשלומים, במועדים מוסכמים: תשלום ראשון בסכום של 5,000 ₪ תוך שלושה ימי עסקים מהודעת המוכר לקונים כי מינה עורך דין שיטפל בצו הירושה ורישום הזכויות; תשלום שני בסכום של 153,850 ₪ תוך 10 ימים לאחר הצגת נסח רישום מקרקעין לפיו מלוא הזכויות בדירה רשומות ע"ש המנוח (כחלק מתשלום זה יסולק החוב ללישכת ההוצאה לפועל וכנגד מחיקת הערת האזהרה); תשלום שלישי בסכום של 158,000 ₪ תוך 50 ימים ממועד ביצוע התשלום השני; יתרת התמורה, 316,850 ₪ ישולמו במעמד מסירת החזקה, קרי, 30 ימים לאחר ביצוע התשלום השלישי.

בחלק המבוא לזיכרון הדברים נכתב, כך: "הואיל והמוכר 2 מצהיר בזאת כי הוא היורש היחיד של מלוא זכויות המוכר 1 ז"ל ... והוא מתחייב לשכור שרות משפטי ולבצע כל פעולה שתדרש, מייד לאחר חתימת זיכרון דברים זה, בכדי להוציא צו לקיום צוואה לפיו הוא היורש היחיד של המוכר 1 ולרשום את זכויות הבעלות של המוכר 1 על שמו, כל זאת תוך לא יאוחר מ-4 חודשים ממועד חתימת זיכרון דברים זה". כמו כן, בסעיף 3 בזיכרון הדברים, הוסכם כי התשלום השני, בסכום של 153,850 ₪, ישולם על ידי המבקשים "תוך 10 ימים לאחר הצגת נסח רישום מקרקעין לפיו מלוא הזכויות בדירה רשומות ע"ש [המנוח]". ניסוח זיכרון הדברים מלמד כי אין המדובר בתנאים מתלים כלל ועיקר, כי אם במצגים של המנוח, שכפי הנראה אינם נכונים (בין במתכוון ובין או לאו), והתחייבות שלא היה ביכולתו לעמוד בה, משממילא אין ביכולתו למכור זכויות שאינן בבעלותו.

משהוברר, בדיעבד, כי למנוח אין 100% מהזכויות בדירה, כפי שהצהיר, אכן לא ניתן יהיה לקיים את העסקה כפי שהתגבשה ולהעביר את מלוא הזכויות בדירה למבקשים.

כך, הובהר כיצד בין המשיב לבין זוגתו של המנוח היתקיים הליך בבית המשפט לעינייני מישפחה (ת"ע 45833-02-15), בגדריו עתרה בת הזוג להכריז כי היא יורשתו היחידה של המנוח, מכוח צוואת שכיב מרע.

...

תביעה זו נדחתה ביום 15.10.2018, אך בערעור בבית המשפט המחוזי נפסק, על דרך הפשרה ביום 6.1.2020, כי המשיב ישלם לבת הזוג של המנוח סכום של 70,000 ₪ מתוך כספי התמורה של הדירה, לכשתימכר.

סיכומו של דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי, ולאור המקובץ – דין התובענה להתקבל.

לצורך השלמת העסקה, ישלמו המבקשים למשיב, יורשו היחיד של המנוח, את התמורה עליה הוסכם בזכרון הדברים, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה המשמרים את ערכה הריאלי, מיום 21.12.2013 ועד ליום התשלום.

עוד הוגשה היתנגדות המשיבה מספר 4 לבקשה למתן צו ירושה, בטענה כי הנה בת זוגו של המנוח ורצונו היה כי אחיו יירש אותו על מנת שידאג לאחר מותו לה ולבנו.

עוד יצוין כפי שציינתי לעיל כי אני דוחה גם את בקשתו של המשיב מספר 3 לקיום המסמך שכותרתו 'זכרון דברים' כצוואה בעל פה של המנוח ומקבלת את היתנגדות המבקשת ועמדת המשיב 1 לעניין זה. על רקע האמור לעיל, אני קובעת כי ניתן בזאת צו ירושה לעזבון המנוח ואני קובעת כי המבקשת והמשיב 1, זכאים לקבלת עזבון המנוח בחלקים שוים.

התביעה הכספית כנגד משיבים 2-3 בתיק 3367-09-20 כאמור לעיל, המבקשת הגישה בנוסף לבקשתה למתן צו ירושה והתנגדות לצוואת המנוח, תביעה כספית כנגד המשיבים 2-3 במסגרתה עתרה לחייב המשיבים 2-3 להשיב לידיה סך כולל של 818,447 ₪.

...

הואיל והכספים הללו נמצאים בקופת העיזבון, אני קובעת כי הם יועברו ליורשיו החוקיים של המנוח.

בשים לב לכך שהתביעה צומצמה מסך של 818,447 ₪ לסך של 318,447 ₪ והכספים הועברו על פי החלטה לקופת העיזבון, אני קובעת כי המשיבים 2-3 יישאו בהוצאות המבקשת בגין ניהול ההליך בסך כולל של 10,000 ₪ ביחד ולחוד.

בכל הנוגע לתביעות למתן צו ירושה; התנגדות לקיומה; תביעה למתן צו קיום צוואה והתנגדות לה, אני קובעת כאמור בסעיף 42 והמשיבים 3-4, יישאו בהוצאות כאמור בסעיפים 42 לפסק הדין.

סעיף 72 לחוק הירושה קובע: " (א) נתן רשם לעינייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו, ואולם, ראה רשם לעינייני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". תקנה 27 (ג) לתקנות הירושה קובעת ביחס לבקשה לתיקון צו ירושה או צו קיום צוואה שהועברה לבית המשפט כי: "בית המשפט רשאי שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". הלכה היא כי צו ירושה כמוהו כפסק דין מחייב כלפי כולי עלמא.

תוכן הבקשה לצוו הירושה ופעולת הצדדים על פי צו הירושה לחלוקת עזבון המנוח בבקשה לצוו ירושה ציינה המבקשת את ילדי בני הזוג כיורשיו היחידים של המנוח: בהתאם למבוקש על ידי המבקשת, ניתן על ידי הרשם לעינייני ירושה צו ירושה ביום 9.3.2016 במסגרתו נקבע כי ילדי המנוח ירשו אותו בחלקים שוים.

ממכלול העדויות והטענות עולה כי ברקע בקשת המבקשת לתיקון או ביטול צו הירושה מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, ובפרט בינה לבין משיבים 1 ו-2, עת ביקשה המבקשת למכור את דירת המגורים המשותפת לה ולמנוח, שחלקו של המנוח נרשם על שם הילדים בהתאם לצוו הירושה, לצורך מימון מגוריה בדיור מוגן (ראו עמ' 6-7 לתצהיר המבקשת; סעיפים 3-9 לתצהירה של הבת; סעיפים 3-9 לתצהירו של הבן הרביעי; עדות הבן הרביעי, פרוט' מיום 8.12.2021, עמ' 48-51; עדות משיב 2, פרוט' מיום 9.12.2021, עמ' 129; סעיף 19 לסיכומי המשיבים 1-2).

...

אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל, אני מורה כדלקמן: ת"ע 5392-12-20 – בקשה לתיקון/ ביטול צו ירושה מיום 9.3.2016 שהוגשה על ידי המבקשת – נדחית.

ת"ע 6154-12-20 - בקשה לצו ירושה שהוגשה על ידי המבקשת – נדחית.

הוצאות ההליך – לאחר שבחנתי את היקף ההליכים שהיו בפניי, הסוגיות שחלקן משפטיות וחלקן עובדתיות, והתוצאה אליה הגעתי, אני מורה לגבי הוצאות ההליך כדלקמן: המבקשת תישא, בהוצאות המשיבים 1-2 בהליך זה בסך של 35,100 ₪.