לפניי בקשת נושה לביטול ההליכים בעיניינה של היחידה ז"ל.
רקע
צו פתיחת הליכים בעיניינה של היחידה ניתן על ידי הממונה ביום 16.12.20, כאשר במסגרת הצוו הושת על היחידה תשלום חודשי בסך 150 ₪.
בבקשת הביטול נטען, בין היתר, כי בהתאם לסעיף 1 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק), תכלית החוק אינה מתקיימת וכי הליך חידלות הפרעון מטיב עם המשיבים 4 ו-5 ופוגע ביתר הנושים.
אבקש להשלים ולציין כי ניתן היה גם להורות על ביטול ההחלטה מיום 26.7.21 וזאת בהתאם לסעיף 279(ד) לחוק לפיו "בית המשפט רשאי לחזור ולעניין בכל צו שנתן מכוח סמכותו לפי חוק זה, לבטלו או לשנותו, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת". בדברי ההסבר לאותו סעיף צוין כי: "מאחר שהליכי חידלות הפרעון הם הליכים דינמיים, ויכולים להימשך מספר שנים, מוצע להסמיך את בית המשפט לעיין מחדש בכל צו שניתן מכוח סמכותו לפי החוק המוצע. סעיף זה מבוסס על סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, אך שונה בנוסחו. הנוסח המוצע מעגן את עמדת הפסיקה בעיניין אופן הפעלת הסמכות והנסיבות שבהן מוצדק להפעילה" (ה"ח ממשלה 1027, עמוד 738).
...
אומנם תביעת החוב אינה חלוטה ועל הנאמן היה להכריע בהשגת המבקשים 4 ו-5, אך בשלב זה, ובשים לב לפסק הדין על בסיסו טוענת המבקשת להיותה בעלת חוב של היחידה, לא ניתן לטעון שהמבקשת אינה נושה ועל כן אני דוחה את טענת המשיבים בעניין זה.
הטענה ביחס לפערי הריביות, המשיבים 4 ו-5 וכן הנאמן טענו כי טענת הריבית של המבקשת אינה נכונה וככל שטענה זו נכונה בכל הליך חדלות פירעון נושה יבקש לבטל את ההליך בטענה כי בהוצאה לפועל הוא יקבל יותר.
עם זאת, לאור פטירתה של היחידה והצורך לבצע הליכים מקדמיים (מינוי מנהל עיזבון), אני סבור שלא נכון להורות כאמור ונכון יותר להורות על מחיקת התובענה כך שניתן יהיה לפנות לערכאה המוסמכת לצורך מינוי מנהל עיזבון ואחר כך לפנות לערכאה המוסמכת בעניין התובענה של המשיבים 4 ו-5.
לאור כל האמור עד כה אני מורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינה של היחידה וכן על מחיקת ההליך שלפניי בעניין תובענת המשיבים 4 ו-5.