לפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק.
בית המשפט נידרש לאזן בין האינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי וליתן דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך המתנהל בפניו; בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך הפלילי אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים יותר ומידתיים יותר מביטול כתב האישום.
ככל שהחשוד זומן למסירת גרסה –זימון כדין- ולא התייצב, ניתן לראות בכך, בהתאם לנסיבות, ויתור מצידו על זכות זו.
החובה ליתן זכות טיעון לחשוד לפני הגשת כתב אישום עוגנה זה מכבר בהנחיות מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) שניתנו ביום 26.12.16 על פיהן:
"... לפיכך, על יחידת התביעה העירונית ויחידות התביעה של משרדי הממשלה ויחידות הסמך אשר אין להן סמכות חקירה לפעול בהתאם למתווה שיפורט להלן, ולפיו, יחידת התביעה או יחידת הפיקוח תשלח לחשוד הודעה על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום ותנתן לו היזדמנות להעלות בפני הרשות טענות בכתב. בכך יממש החשוד את זכות הטיעון שלו, הנובעת גם מחובת הרשות הפועל כגוף מינהלי, אף אם לא בדרך של חקירה פרונטלית. יובהר, למען הסר ספק, כי אין מדובר בזכות השימוע הקבועה בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, אלא בתחליף להשמעת גרסה מצד החשוד, אשר במקרים אחרים נעשית במסגרת חקירה. עוד יובהר כי הנחיה זו אינה עוסקת בעבירות מנהליות ובעבירות קנס".
החובה לקיים חקירה ראויה, הכוללת גביית גירסתו של החשוד, קיימת כמובן גם בעבירות לפי חוק התיכנון והבנייה.
פגם זה לדידי, לא ניתן לריפוי בשלב זה של ההליך, שהרי חקירת נאשם לאחר הגשת כתב אישום, אינה מעשה של יום יום, היא מחייבת אישור פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעה לפי העניין ושמורה היא למקרים חריגים בלבד, ובודאי שלא למקרים בהם מדובר בניסיון לתקן מחדל מצד המאשימה כמקרה דנן.
...
כמו כן, על פי סעיף 237 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, "המצאתו של מסמך תהיה במסירה לידיו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו- לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם- במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצוג" או על פי סעיף 237(א)(2) "במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה".
מן הכלל אל הפרט-
בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול כתב האישום כפי שיפורט להלן.
מכלל הטעמים שדלעיל ולאחר בחינת המבחן התלת שלבי שנקבע בהלכת בורוביץ , סבור אני כי אין לאפשר את המשך ניהול ההליך, ובאיזון הכללי, לרבות שיקולי מדיניות, מצאתי לנכון להורות על ביטולו של כתב האישום.
אני מורה, אפוא, על ביטולו של כתב האישום.
