לאחר העברת חומרי החקירה לב"כ הנאשמים, הוגשו על ידם בקשות לביטול כתב האישום מחמת העידר יידוע והיעדר שימוע.
בהמשך, ייבחן, למעלה מן הצורך, מה הדין אילו ניתן היה לומר שהגשת כתב האישום ללא שימוע בוצעה בנגוד להוראת הדין, וסבורני, כי גם אז המסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, אינה הראויה במקרה זה.
סעיף 60א לחסד"פ קובע:
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
לפיכך, פקיעת תנאי שיחרור הנה נתון רלבאנטי להפעלת שיקול הדעת בהפעלת הסמכות על פי סעיף 60א(ה) לחסד"פ.
ביחס לאפשרות להגיש כתבי אישום נפרדים, להפעיל את הסמכות לפי סעיף 60א(ה) לחסד"פ ביחס לאלו אשר נתונים תחת תנאים מגבילים, ולאפשר לאלו אשר התנאים המגבילים בעיניינם פקעו לממש את זכותם לשימוע, זו אכן היתה אפשרות אשר עמדה בפני מקבל ההחלטה, אולם, אינני מוצא חוסר סבירות בכך שנבחרה אפשרות אחרת.
משטרם הסתיימה החקירה, טרם קמה חובת היידוע מכוח סעיף 60א(א) לחסד"פ.
סעיף 60 לחסד"פ קובע הוראות הקשורות למסירת חומר חקירה ע"י היחידה החוקרת לתובע משטרתי או לפרקליט מחוז.
...
על מצב דברים שכזה, אשר יביא למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, ניתן יהיה ללמוד ככל שההפרה של זכות השימוע נעשתה בנסיבות קשות וחמורות המעידות על שרירות, ואין זה המקרה בענייננו.
ביחס לנאשמת 2, ככל שטענותיה נסמכות על הטענות שהועלו ע"י ב"כ הנאשמים האחרים, הרי שהן נדחות כאמור לעיל.
לאור כל האמור, הטענות המקדמיות והעתירות לביטול כתב האישום, נדחות.
