בפניי בקשה לביטול כתב האישום בשל העדר שימוע במסגרת טענה מקדמית.
רקע:
ביום 16.4.20 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות ניסיון לפריצה לבניין (לא מגורים) והחזקת כלי פריצה, עבירות לפי סעיפים 407(א) בשילוב 25 לחוק העונשין וסעיף 409 לחוק העונשין, התשל"ז-1973 (להלן: "חוק העונשין").
דיון והכרעה
יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע ומתן האפשרות לטעון במסגרת שימוע נגד הגשת כתב אישום, קבועים במסגרת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.
ודוק, יפים לכאן דבריו של כבוד השופט י' עמית מבג"ץ 8066/18 אייל משיח נ' פרקליטות מדינה (נבו 22.01.2019):
"במקרים בהם יש לערוך שימוע לפי סעיף 60א לחוק, דרך המלך היא לקיים את ההליך לפני הגשת כתב האישום, ולא בדיעבד, לאחר שכתב האישום הוגש. ואולם, לא אחת נידרשות הערכאות הדיוניות לשאלה מהי תוצאתו של הפגם שנפל באי עריכת הליך השימוע. יש וריפוי הפגם נעשה בדרך של ביטול כתב האישום, והנחיית התביעה לערוך הליך שימוע, כפי שנעשה בעניינינו. במקרים אחרים – נמצא מזור בדרך של השבת התיק לתביעה לצורך קיום הליך השימוע, בעוד שכתב האישום נותר על כנו"
בת"פ (מחוזי ב"ש) 8268/06 מדינת ישראל נ' שולמן אלכסיי (נבו 03.12.2006) בחן בית-המשפט בקשה לביטול כתב אישום בגין אי קיום שימוע.
...
"
נוכח האמור לעיל, והיות שמדובר במקרה בו לא הייתה למאשימה כוונה להתעלם מהוראות הדין ולא לקיים הליך שימוע עובר להגשת כתב האישום, וכי הגשת כתב האישום, בהעדר השימוע, נעוצה במחדלה, סבורני כי האיזון הראוי ימצא ביטוי בביצוע שימוע בעוד כתב האישום עומד על כנו.