בקשת ביטול כתב אישום בשל אי קיום שימוע ואי המצאת חומר חקירה

בפניי בקשה לביטול כתב האישום בשל העדר שימוע במסגרת טענה מקדמית.

דיון והכרעה יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירות פשע ומתן האפשרות לטעון במסגרת שימוע נגד הגשת כתב אישום, קבועים במסגרת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן:"חסד"פ").

על פי הוראת ס"ק (א) רשות התביעה תשלח לחשוד בעבירת פשע את מכתב היידוע "לפי הכתובת הידועה לה". על פי הוראת ס"ק (ג): "נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה". על פי הוראת ס"ק (ד): "חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת...." במקרה דנן מכתב היידוע נשלח "בחודש ספטמבר" וביום 31.10.22 הועבר אל בית הנאשם.

ודוק, יפים לכאן דבריו של כבוד השופט י' עמית מבג"ץ 8066/18 אייל משיח נ' פרקליטות מדינה (נבו 22.01.2019): "במקרים בהם יש לערוך שימוע לפי סעיף 60א לחוק, דרך המלך היא לקיים את ההליך לפני הגשת כתב האישום, ולא בדיעבד, לאחר שכתב האישום הוגש. ואולם, לא אחת נידרשות הערכאות הדיוניות לשאלה מהי תוצאתו של הפגם שנפל באי עריכת הליך השימוע. יש וריפוי הפגם נעשה בדרך של ביטול כתב האישום, והנחיית התביעה לערוך הליך שימוע, כפי שנעשה בעניינינו. במקרים אחרים – נמצא מזור בדרך של השבת התיק לתביעה לצורך קיום הליך השימוע, בעוד שכתב האישום נותר על כנו" בת"פ (מחוזי ב"ש) 8268/06 מדינת ישראל נ' שולמן אלכסיי (נבו 03.12.2006) בחן בית-המשפט בקשה לביטול כתב אישום בגין אי קיום שימוע.

במקרה זה, נקבע כי: "מטבע הדברים, שהייתה פתוחה בפני הנאשם אפשרות למסור גרסתו בחקירה, באופן שזכות השימוע שלו מוצתה, חלקית לפחות. ההודעה על הגשת כתב האישום, במועדה, לא נפלה אפוא על הנאשם כרעם ביום בהיר. אין מדובר בכתב אישום שהוגש במנותק מהחקירה, מרחק של חדשים ארוכים או שנים. בנסיבות אלה, היה דומה מצבו של הנאשם לזה של חשוד הנתון במעצר ומוגש נגדו כתב אישום, והפגם באי היידוע הנו טכני יותר מאשר מהותי. הוסף לכך את העובדה כי השימוע הראשוני אמור להיות מצומצם בהיקפו כמובהר, ואת אפשרות הגשתו מחדש של כתב האישום זהה, גם אם יבוטל תחילה, לאחר עריכת שימוע כנדרש. מול הפגם בפעולת הרשות עומד האנטרס הצבורי, הראשון במעלה, כי ההליך הפלילי ימוצה בעבירות פשע חמורות המיוחסות לנאשם, וקיום אפשרות ליתן סעד לנאשם בדרך של עריכת שימוע גם בשלב זה." בעיניין זה החליט בית-המשפט המחוזי כי הפגם בהיעדר יידוע הנאשם על זכותו לשימוע, היה פגם טכני בעקרו, ומשכך, הורה על ביצוע השימוע, לאחר הגשת כתב האישום, ולא לבטלו.

עיון במספר דוגמאות להחלטות שבהן התקבלה הטענה לביטול כתבי האישום מלמד: ת"פ (שלום ק"ג) 28327-03-19 מדינת ישראל נ' איגור בוביבסקי (נבו 10.02.2020) בנסיבותיה של החלטה זו, בית-המשפט עמד על "עמדתה הנחרצת של ב"כ המאשימה בדיון, ממנה אפשר להסיק בטעות שזכות השימוע אינה מהותית" (עמ' 9 לפרוטוקול).

...

נוכח האמור לעיל, והיות שמדובר במקרה בו לא הייתה למאשימה כוונה להתעלם מהוראות הדין ולא לקיים הליך שימוע עובר להגשת כתב האישום וכי מדובר בהפרה מינורית יחסית, הניתנת לריפוי, סבורני כי האיזון הראוי ימצא ביטוי בביצוע שימוע בעוד כתב האישום עומד על כנו.

לפני בקשה לביטול כתב אישום בשל אי קיום חובת השימוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

דיון והכרעה סעיף 60א לחסד"פ קובע כדלקמן: (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

במקרה שלפני, אין סיבה שלא להניח – כפי שטענה ב"כ הנאשמת ובצדק בעיני, כי כתובתה המדויקת של זו היתה מצויה בתיק החקירה, שאם לא כן תישאלנה השאלות כיצד ידעה המישטרה לאן להגיע לצורך ביצוע החיפוש שהוביל לתפיסת הסמים שבגידולם והחזקתם היא מואשמת? וכיצד ידעה המאשימה מהי כתובתה המדויקת כפי שמצויינת בכותרת כתב האישום? זאת ועוד, ב"כ הנאשמת הוכיחה באמצעות המכתב נ/1 כי הוא נשלח אליה לפי הכתובת "חריש", דהיינו באופן שלא יכול היה להוביל לאיתורה כלל וכלל, ויתרה מכך – המאשימה לא הסבירה מדוע לאחר שמכתב זה הוחזר למשרדיה, היא לא טירחה לבדוק את פרטי כתובתה המדויקת של הנאשמת, וכחודש לאחר מכן הגישה את כתב האישום לבית המשפט כשהוא נושא בכותרתו את אותם פרטים שהיו חסרים במכתב.

המאשימה תקיים את השימוע בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי לידיה.

...

סוף דבר, ומאחר שאף אנוכי סבורה כי חשוב שהמאשימה תפנים את חשיבות הליך היידוע והשימוע, ותתייחס אליו כאל זכות מהותית בטרם הגשת כתב אישום, כדי למנוע הישנותם של מקרים כמו זה, בהם מבקש/ת נאשם/ת שתינתן לו/ה הזכות לשטוח טענותיו בפני המאשימה בטרם תחליט האם היא אכן מאשימה אותו, אם לאו, ולא לאחר מכן, אזי בנסיבות שכאלה יש להורות על ביטולו של כתב האישום.

התוצאה היא שאני מורה על ביטול כתב האישום.

המאשימה תקיים את השימוע בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי לידיה.

בפניי בקשה לביטול כתב אישום עקב הפרת חובת היידוע ואי קיום שימוע.

להלן תמצית טענות הנאשם: · הנאשם סבור כי יש להורות על ביטול כתב האישום בהתאם לסעיף 149 (10) לחוק, דהיינו מחמת טענת הגנה מן הצדק וזאת בשל אי קיום הוראות סעיף 60א' לחוק שמחייבות את רשות התביעה ליתן לחשוד בעבירה מסוג פשע היזדמנות לשטוח את טענותיו בניסיון לשכנע את המאשימה להמנע מהגשת כתב אישום נגדו.

דיון והכרעה: הצדדים אינם חלוקים על כך כי בהתאם לסעיף 60א (א) על רשות התביעה אליה הועבר חומר החקירה, הנוגע לעבירת פשע, לשלוח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה. עוד מוסכם על הצדדים כי ביום 4/5/21 החל הנאשם לרצות את עונשו בכלא חרמון וכי החל ממועד זה, לכל המאוחר, כתובתו בירושלים לא הייתה הכתובת הרלוואנטית בה הוא שהה.

משכך מתייתרת הדיון בשאלה האם חזקה על המדינה כי היא יודעת בכל עת מי מוחזק ברשותה ומהי הפרשנות הנכונה לסעיף 60 א(א) למילים "הכתובת הידועה לה" והחלטתי זו מניחה כי נפלה שגגה בכך שהמאשימה לא המציאה את מכתב היידוע בידי הנאשם ובכך שלא היתקיים שימוע בטרם הגשת כתב האישום.

עוד עולה מכתבי הטענות ומטענות הצדדים בפניי כי יש לשקול את הפעלת דוקטרינת הבטלות היחסית, אך יישום הדוקטרינה מביאה כל צד למסקנה שונה, כאשר לטענת המאשימה אי קיום השימוע איננו מביא לביטול כתב האישום, בעוד שלשיטת הנאשם, בהכרח נידרש ביטול כתב האישום והגשתו, ככל שיוחלט על כך, תיעשה רק לאחר קיום השימוע.

...

בעניין זה צוין בהחלטה: "מאידך גיסא, קו ההגנה שמציג הנאשם אינו משולל יסוד ויש לשקול אותו בכובד ראש". אני סבורה כי לצורך קבלת החלטה בדבר ביטול כתב האישום לא די בכך שנפל פגם בהליך שקדם להגשת כתב האישום, אלא שהיה מצופה כי תישמענה טענות אחרות/נוספות שמצביעות על זיקה ישירה בין הפגם לבין התוצאה של הגשת כתב האישום.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש להעדיף תוצאה של ביטול כתב האישום על קיומו של הליך השימוע בטרם מתן תשובה לכתב האישום.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.

מאז הוגש כתב האישום ועד לאחרונה, נדחה מתן תשובת הנאשם לכתב האישום מעת לעת, עד שביום 1.6.22 הגישה באת כוחו את הבקשה שלפני, כי אורה על ביטול כתב האישום מחמת אי קיום חובת השימוע.

ואלה טעמי: סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, קובע כי: "א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע

יישום דוקטרינת הבטלות היחסית במקרים בהם נפל פגם בהחלטת המאשימה להגיש כתב אישום בשל אי קיום חובת השימוע, יכול להוביל לאחת משתי אפשריות: ביטול כתב האישום אשר משמעותו היא שהנאשם חוזר למעמד של חשוד ועריכת שימוע (ר' למשל: ת"פ (מח' - י-ם) 333/09 מדינת ישראל נ' סיאד ; ת"פ (מח' נצרת) 39634-06-10 מדינת ישראל נ' ינאי; ת"פ (מח' - מרכז) 2631-04-09 מדינת ישראל נ' קאסם).

משכך, ועל מנת שלא תשלל מהנאשם הזכות לשכנע את המאשימה מדוע לא היה מקום להגיש נגדו את כתב האישום בתיק זה בגין עבירת הפגיעה בפרטיות, גם כן, הנני מורה למאשימה לאפשר לנאשם קיום שימוע בדיעבד בקשר לעבירה זו בלבד, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.

...

מפני כל אלה, אני סבורה כי היה על המאשימה לקיים את חובת היידוע והשימוע בקשר לעבירת הפגיעה בפרטיות.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, ובעיקר לאור היות הארועים כולם כאלה שנראה כי נבעו מסיום הקשר הזוגי בין הנאשם למתלוננת, אני סבורה כי עוצמת הפגם שנפל בהתנהלות המאשימה בכך שלא קיימה את חובת היידוע והשימוע בקש לעבירה של פגיעה בפרטיות תחילה, אינה גבוהה.

משכך, ועל מנת שלא תישלל מהנאשם הזכות לשכנע את המאשימה מדוע לא היה מקום להגיש נגדו את כתב האישום בתיק זה בגין עבירת הפגיעה בפרטיות, גם כן, הנני מורה למאשימה לאפשר לנאשם קיום שימוע בדיעבד בקשר לעבירה זו בלבד, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.

מה הם הנימוקים הנדרשים במתן פטור מיידוע ושימוע לפניי בקשה לביטול כתב האישום מחמת אי קיום הליך היידוע והשימוע, בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: חסד"פ).

הסניגור טען, תוך הפניה לפסיקה המחוזית, כי בעבירות חמורות בהרבה מהעברות המיוחסות בתיקנו, כולל נאשמים עם רישום פלילי, בתי המשפט ביטלו כתבי אישום בשל אי קיום זכות היידוע והשימוע, כאשר מסוכנות בלבד אינה מספקת במסגרת הנימוקים המצדיקים פטור מזכות זו. בדומה, הפנה הסניגור לפסיקה שקבעה כי גם תנאים מגבילים אינם נימוקים מספיקים לפטור מהזכות.

התביעה טענה כי הנחיות פרקליט המדינה אשר לפטור מיידוע ושימוע אינן חלות על תיקי התביעות, שכן במצב דברים זה עבודת התביעה המשטרתית היתה הופכת לבלתי אפשרית.

(ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאלו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

מכתב יידוע זה על התביעה לשלוח לכתובתו של החשוד, תוך העמדתו על העובדה כי חומר חקירה בעבירת פשע הגיע לעיונה והיא מתעתדת להגיש כנגדו כתב אישום.

...

סוף דבר מצאתי לקבל ולו חלקית את בקשת ההגנה, תוך שקבעתי כי נפלו פגמים ביישום זכות היידוע והשימוע, תוך עריכת שימוש בסעד ביניים בדמות ביטולם של התנאים המגבילים בהם מצויים הנאשמים והותרת הערבויות על כנן.

אני מורה לתביעה לקיים שימוע בדיעבד, תוך הזמנת הסנגורים למשרדה, בתוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לתנ"צ עו"ד דדו זמיר, ראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל.