בקשת ביטול כתב אישום בשל אי קיום הוראות סעיף 60א לחסד"פ

החלטה זו עניינה טענות מקדמיות בהן התבקש ביטול כתב האישום בשל אי קיום זכות היידוע והשימוע.

במחיקת כתב האישום בשל אי קיום הוראות החוק לא ייגרם נזק, והתועלת שתיצמח מכך תסייע בהליך הוגן וניתן יהיה להביא את כל הטענות.

נימוקי פרקליט מחוז דרום בהחלטתו על הגשת כתב אישום ללא שימוע, מכוח הסמכות הנתונה בסעיף 60א(ה) לחסד"פ עומדים במבחן הסבירות; לא נפל פגם בהתנהלות סביב קבלת החלטה זו; לאור סבירות ההחלטה והגיונה, אין צורך להכנס לבחינת עמידת ההחלטה במבחן הבטלות היחסית; המועד בו קמה חובת היידוע היה בסמוך מאוד להחלטת פרקליט המחוז שלא להגיש כתב אישום בטרם שימוע, ומשכך, לא היתה הפרת חובת היידוע הקבועה בסעיף 60א(א); וגם אם תאמר כן, הרי שלאור כך שתכלית חובת היידוע הנה אפשרות קיום השימוע, וביטולו של השימוע בוצע כדין, אין בכך פגיעה בהגנת הנאשמים, המביאה כדי עילה להגנה מן הצדק, מכוח סעיף 149(10) לחסד"פ. למעלה מן הצורך, גם אם יאמר כי נפל פגם בהחלטה שלא לקיים שימוע בטרם הגשת כתב האישום או בכך שלא בוצעה חובת יידוע, אינני מוצא כי התוצאה האופרטיבית המיידית והיחידה, הנה ביטול האישום, ובנסיבות מקרה זה, יהיה בעריכת שימוע כעת כדי לרפא את הפגם.

משטרם הסתיימה החקירה, טרם קמה חובת היידוע מכוח סעיף 60א(א) לחסד"פ. סעיף 60 לחסד"פ קובע הוראות הקשורות למסירת חומר חקירה ע"י היחידה החוקרת לתובע משטרתי או לפרקליט מחוז.

...

על מצב דברים שכזה, אשר יביא למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, ניתן יהיה ללמוד ככל שההפרה של זכות השימוע נעשתה בנסיבות קשות וחמורות המעידות על שרירות, ואין זה המקרה בענייננו.

ביחס לנאשמת 2, ככל שטענותיה נסמכות על הטענות שהועלו ע"י ב"כ הנאשמים האחרים, הרי שהן נדחות כאמור לעיל.

לאור כל האמור, הטענות המקדמיות והעתירות לביטול כתב האישום, נדחות.

לפני בקשה לביטול כתב האישום בשל אי קיום חובת היידוע.

לשיטת ב"כ הנאשם, הצורך בבטול כתב האישום מקום בו לא קוימה חובת היידוע, מיתקיים ביתר שאת מאז שנוצר מנגנון "ההסדר המותנה" (סעיף 67 לחסד"פ, שכן מאז יש לו לנאשם זכות/אפשרות נוספת שאותה הוא יכול להציע למאשימה במסגרת השימוע, כהליך חלופי לכתב האישום, לא כל שכן במקרה כגון זה בו מדובר היה באירוע של "תאונה מצערת", הא ותו לא. דיון והכרעה סעיף 60א לחסד"פ קובע כי: "א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע

הותרת כתב האישום על כנו תוך מתן הוראה למאשימה לערוך שימוע בדיעבד (ר' למשל: ת"פ (מח' - ב"ש) 19755-07-12 מדינת ישראל נ' קנרש ; ע"פ (מח'- י-ם) 30541/06 מדינת ישראל נ' כהן).

...

· רח' מבצע קדש 61 בתל-אביב יפו – כתובת שאמנם היתה רשומה על שמו במשרד הפנים בעת הרלבנטית, שכן הוא אמור היה להתגורר בה, אך בסופו של דבר לא גר בה מעולם, מפני שבעקבות גירושיו ועל מנת להיות קרוב אל בנותיו, העדיף להעתיק את מקום מגוריו לפרדס חנה .

סוף דבר, החלטתי לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום.

ב"כ הצדדים יודיעוני עד ליום 31.1.20 מה עלה בגורל הליך השימוע בדיעבד ובהתאם להודעתם תינתן החלטתי בדבר המשך ההליך בתיק זה. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

בפניי בקשה לביטול כתב האישום במסגרת טענה מקדמית – הגנה מן הצדק, בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: 'חסד"פ').

רקע: ביום 20.4.20 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

ב"כ המאשימה הפניתה להוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, וציינה כי בנגוד להוראות סעיפי חוק אחרים, אין המדובר בסנקציה אשר מופיעה בו, ומשכך, ניתן לרפא הפגם בדרך של עריכת שימוע בדיעבד.

ודוק, יפים לכאן דבריו של כבוד השופט י' עמית מבג"ץ 8066/18 אייל משיח נ' פרקליטות מדינה (נבו 22.01.2019): "במקרים בהם יש לערוך שימוע לפי סעיף 60א לחוק, דרך המלך היא לקיים את ההליך לפני הגשת כתב האישום, ולא בדיעבד, לאחר שכתב האישום הוגש. ואולם, לא אחת נידרשות הערכאות הדיוניות לשאלה מהי תוצאתו של הפגם שנפל באי עריכת הליך השימוע. יש וריפוי הפגם נעשה בדרך של ביטול כתב האישום, והנחיית התביעה לערוך הליך שימוע, כפי שנעשה בעניינינו. במקרים אחרים – נמצא מזור בדרך של השבת התיק לתביעה לצורך קיום הליך השימוע, בעוד שכתב האישום נותר על כנו" בת"פ (מחוזי ב"ש) 8268/06 מדינת ישראל נ' שולמן אלכסיי (נבו 03.12.2006) בחן בית-המשפט בקשה לביטול כתב אישום בגין אי קיום שימוע.

במקרה זה, נקבע כי: "מטבע הדברים, שהייתה פתוחה בפני הנאשם אפשרות למסור גרסתו בחקירה, באופן שזכות השימוע שלו מוצתה, חלקית לפחות. ההודעה על הגשת כתב האישום, במועדה, לא נפלה אפוא על הנאשם כרעם ביום בהיר. אין מדובר בכתב אישום שהוגש במנותק מהחקירה, מרחק של חדשים ארוכים או שנים. בנסיבות אלה, היה דומה מצבו של הנאשם לזה של חשוד הנתון במעצר ומוגש נגדו כתב אישום, והפגם באי היידוע הנו טכני יותר מאשר מהותי. הוסף לכך את העובדה כי השימוע הראשוני אמור להיות מצומצם בהיקפו כמובהר, ואת אפשרות הגשתו מחדש של כתב האישום זהה, גם אם יבוטל תחילה, לאחר עריכת שימוע כנדרש. מול הפגם בפעולת הרשות עומד האנטרס הצבורי, הראשון במעלה, כי ההליך הפלילי ימוצה בעבירות פשע חמורות המיוחסות לנאשם, וקיום אפשרות ליתן סעד לנאשם בדרך של עריכת שימוע גם בשלב זה." בעיניין זה החליט בית-המשפט המחוזי כי הפגם בהיעדר יידוע הנאשם על זכותו לשימוע, היה פגם טכני בעקרו.

...

" נוכח האמור לעיל, והיות ומדובר במקרה ברור בו הייתה למאשימה כוונה לקיים הליך שימוע עובר להגשת כתב האישום, ועצם הגשתו בהעדרו נעוצה בשל מחדלה, סבורני כי האיזון הראוי ימצא ביטוי בביצוע שימוע בעוד כתב האישום עומד על כנו.

בטרם מתן תשובה לכתב האישום, הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב האישום מחמת הפרת חובת היידוע והשימוע, כמתחייב מהוראות סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] , התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

להלן תמצית טענות הנאשם: · הנאשם סבור כי יש להורות על ביטול כתב האישום בהתאם לסעיף 149 (10) לחוק, דהיינו מחמת טענת הגנה מן הצדק וזאת בשל אי קיום הוראות סעיף 60א' לחוק שמחייבות את רשות התביעה ליתן לחשוד בעבירה מסוג פשע היזדמנות לשטוח את טענותיו בניסיון לשכנע את המאשימה להמנע מהגשת כתב אישום נגדו.

משכך מתייתרת הדיון בשאלה האם חזקה על המדינה כי היא יודעת בכל עת מי מוחזק ברשותה ומהי הפרשנות הנכונה לסעיף 60 א(א) למילים "הכתובת הידועה לה" והחלטתי זו מניחה כי נפלה שגגה בכך שהמאשימה לא המציאה את מכתב היידוע בידי הנאשם ובכך שלא היתקיים שימוע בטרם הגשת כתב האישום.

...

בעניין זה צוין בהחלטה: "מאידך גיסא, קו ההגנה שמציג הנאשם אינו משולל יסוד ויש לשקול אותו בכובד ראש". אני סבורה כי לצורך קבלת החלטה בדבר ביטול כתב האישום לא די בכך שנפל פגם בהליך שקדם להגשת כתב האישום, אלא שהיה מצופה כי תישמענה טענות אחרות/נוספות שמצביעות על זיקה ישירה בין הפגם לבין התוצאה של הגשת כתב האישום.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש להעדיף תוצאה של ביטול כתב האישום על קיומו של הליך השימוע בטרם מתן תשובה לכתב האישום.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.

מאז הוגש כתב האישום ועד לאחרונה, נדחה מתן תשובת הנאשם לכתב האישום מעת לעת, עד שביום 1.6.22 הגישה באת כוחו את הבקשה שלפני, כי אורה על ביטול כתב האישום מחמת אי קיום חובת השימוע.

נימוקי הבקשה הטענה העומדת בבסיס הבקשה היא כי חרף העובדה שאחת מן העבירות המיוחסות לנאשם - פגיעה בפרטיות בדרך של בילוש או הטרדה אחרת לפי סעיף 12(1) לחוק הגנת הפרטיות, היא עבירה מסוג פשע, נימנעה המאשימה מלשלוח לנאשם מכתב יידוע ולזמנו לשימוע בטרם התקבלה החלטתה להגיש נגדו את כתב האישום, כפי שהיה עליה לעשות בהתאם להוראת סעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

יישום דוקטרינת הבטלות היחסית במקרים בהם נפל פגם בהחלטת המאשימה להגיש כתב אישום בשל אי קיום חובת השימוע, יכול להוביל לאחת משתי אפשריות: ביטול כתב האישום אשר משמעותו היא שהנאשם חוזר למעמד של חשוד ועריכת שימוע (ר' למשל: ת"פ (מח' - י-ם) 333/09 מדינת ישראל נ' סיאד ; ת"פ (מח' נצרת) 39634-06-10 מדינת ישראל נ' ינאי; ת"פ (מח' - מרכז) 2631-04-09 מדינת ישראל נ' קאסם).

...

מפני כל אלה, אני סבורה כי היה על המאשימה לקיים את חובת היידוע והשימוע בקשר לעבירת הפגיעה בפרטיות.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, ובעיקר לאור היות הארועים כולם כאלה שנראה כי נבעו מסיום הקשר הזוגי בין הנאשם למתלוננת, אני סבורה כי עוצמת הפגם שנפל בהתנהלות המאשימה בכך שלא קיימה את חובת היידוע והשימוע בקש לעבירה של פגיעה בפרטיות תחילה, אינה גבוהה.

משכך, ועל מנת שלא תישלל מהנאשם הזכות לשכנע את המאשימה מדוע לא היה מקום להגיש נגדו את כתב האישום בתיק זה בגין עבירת הפגיעה בפרטיות, גם כן, הנני מורה למאשימה לאפשר לנאשם קיום שימוע בדיעבד בקשר לעבירה זו בלבד, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.