בקשת ביטול הרשעה והצטרפות למשטרת ישראל

עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי העונשים לעבירות סחר בסם או הספקת סם הנמצאות ברף התחתון מבחינת חומרת נסיבותיהן כוללים רכיב של מאסר על תנאי שלעיתים מצטרף אליו ביצוע שירות לתועלת הציבור ולעיתים מאסר קצר המרוצה בעבודות שירות.

באותו מקרה נגזרו על הנאשם עונשים של מאסר על תנאי ופסילה מותנית של רישיון הנהיגה והוא חויב בבצוע 200 שעות של"ץ. בת"פ (ירושלים) 9331-09-15 מדינת ישראל נ' עמית משולם (2016) נקבע כי מיתחם העונש ההולם למי שמכר לסוכן משטרתי 7.5 גרם קאנביס תמורת 1,200 ₪ הוא בין תקופת מאסר קצרה שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל.

אף על פי שדחיתי את בקשת ההגנה לביטול הרשעתו של הנאשם, בעת קביעת עונשו של הנאשם לא ניתן להיתעלם מן הנזקים שכבר נגרמו לו כתוצאה מן העבירה (ובראשם שלילת מעמדו החוקי בישראל כתושב אירעי) ומן העובדה שהטלת עונש מאסר ממושך עלולה להביא להטלת סנקציות נוספות עליו על ידי ממונה ביקורת הגבולות (כגון השמתו במשמורת), שכן כאמור לעיל אורך המאסר הוא אחד משיקוליו של הממונה.

...

כאשר מאזנים עובדות אלה עם העובדה שלחובת הנאשם הרשעה קודמת בעבירה מסוג אחר ועם העובדה שלא נטל אחריות על מעשיו, אני סבור כי העונש הראוי לנאשם הוא בחלק התחתון של מתחם הענישה, אך לא ברף התחתון ממש.

לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 13 ימי מאסר בפועל בניכוי 13 ימי מעצרו בתיק זה. ב. 6 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים שלא ישוב ויעבור העבירה שבה הורשע.

אני מורה לנאשם לחתום בתוך 7 ימים מהיום על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מן העבירה שבה הורשע.

אני מורה להחזיר לנאשם את הכסף שנתפס אצלו ולהשמיד את הסמים שנתפסו.

הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת מס' 4 ולעיקר טענותיה הצטרפו הנתבעות 3 ו- 5 במסגרת טענות הסף שהועלו בכתבי ההגנה מטעמן.

להשלמת התמונה, אציין כי מטעם הנתבעים 1 ו- 2 הוגשה תגובה לפיה הנתבעים אינם צד לסכסוך ואין להם עמדה או עניין בתוצאותיו וכי משטרת ישראל תהיה מוכנה להמציא את מיסמכי תיק החקירה בכפוף להחלטה מתאימה.

הנתבעת מס' 4 הפניתה בבקשתה להחלטות רבות לפיהן נקבע שתובענה לבית משפט לסעד הצהרתי אינה הדרך לתקוף דו"חות שניתנו וכי משעה שנירשם דו"ח ומבקשים לבטלו, מדובר בתקיפה של הרשעה שהדרך לבצעה נעשית עפ"י מסגרת חקיקתית אחרת.

...

אני מפנה בעניין זה לדברי כב' השופטת ארבל במסגרת רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש, מיום 21.8.08, שם נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ונקבע, בין היתר, כי: "ראשית יש לומר, כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההסדר החקיקתי הקיים ועם הפסיקה הרלוונטית. סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים מעוגנת בסעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, במסגרתה נכללת הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי עזר, בכללן עבירות חניה...סעיף 229(ח2) לחוק קובע כי אף אם לא שילם אדם את הקנס, וחלפו המועדים להגשת בקשת ביטול הקנס או בקשה להישפט או שהבקשות נדחו, יראו אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. בעניין וקס, קבע בית משפט זה כי תביעות אשר עניינן תקיפת חוקיות הקנסות הינן למעשה השגות על הרשעה פלילית, אשר מקומן אינו בהליך אזרחי." בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [ע"א – ת"א – 3758/06 שאוליאן נגד רונית חורש], נקבע כי לפי סעיף 55 לחוק בתי המשפט, הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי העזר, כולל עבירות חניה, נתונה לבימ"ש לעניינים מקומיים.

מסקנה התביעה כנגד הנתבעים 3 – 6 נדחית מחוסר סמכות והחלטה זו מהווה פסק דין בעניינן של נתבעות אלה.

יש לציין כי דחיית תביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית איננה יוצרת מעשה בית דין המונע הגשת הליך מתאים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ככל שבדעת התובע לעשות כן. משנדחתה התביעה על הסף, נדחית הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה שהוגשה כנגד הנתבעות 3 – 6.

ב"כ הנאשם ביקש לבטל את הרשעת הנאשם, הדגיש את תרומתו של הנאשם למדינה במסגרת שרותו הצבאי, את תרומתו לחברה במסגרת הדרכות רכיבה לילדים בסיכון, את היתנהלותו הנורמאטיבית לאורך כל מסלול חייו, היותו איש מישפחה, נשוי אב לילדים וסב לנכדים.

על כן, לא ניתן לזקוף לחובתו את המשאבים והכוחות שנדרשה משטרת ישראל להשקיע בפזור אותה היתקהלות, ואת פגיעתה של המשך ההתקהלות לאחר שניתנה הוראת פיזור בערכים המוגנים של עבירת ההתפרעות, כפי שביקשה המאשימה לעשות.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, בשל אופי ומהות המעשה של בריחה משוטרים לאחר עיכוב, התרופה בגין פגיעה זו אינה יכולה להיות בבטול כתב האישום, אך יש לתת לה ביטוי משמעותי במסגרת פסק הדין הסופי, וכשהיא מצטרפת ליתר נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו לעיל, היא מצדיקה את סיום ההליך ללא הרשעה ובהטלת ענישה צופת פני עתיד בלבד.

...

עם זאת, במקרה דנן, מידת הפגיעה של מעשיו של הנאשם בסדר הציבורי לא הייתה גדולה, שכן בריחתו מהשוטרים הייתה למרחק קצר, הוא נתפס מיד לאחר שהחל לברוח, ובסופו של דבר הוכנס לניידת המשטרתית והובא לתחנה.

בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) המ"ש 27-08-23 אירמס נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 90521279100 בפני כבוד השופטת שרית קריספין מבקש אלכסנדר אירמס ע"י ב"כ עו"ד מסרי משיבים 1. מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד רייזמן 2. משטרת ישראל-פניות נהגים החלטה

ברע"פ 9018/14 סלימאן נגד מדינת ישראל, נאמר: "עניינו של המבקש הובא בפני שתי ערכאות, אשר לא שוכנעו כי נפלה טעות המצדיקה פתיחה מחדש של ההליך שהסתיים מן הרגע שהמבקש שילם את הקנס שהוטל עליו. זאת ועוד – שתי הערכאות דלמטה סברו כי חל שהוי כבד בהגשת הבקשה להארכת המועד להשפט, והמבקש לא הביא כל אסמכתא המראה כי קיבל את הודעת הפסילה באיחור ניכר, כפי שנטען על ידו. בנסיבות אלה אינני רואה להתערב בקביעותיהן של הערכאות קמא הנכבדות". כאמור לעיל, המבקש טען כי לא קיבל את הדו"ח לידיו, אך שילם את הדו"ח כחלק מהסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות ואגרות ולאחר שלקרן הקנס, הצטרפה כבר ריבית פיגורים.

לפיכך, אני מקבלת את תגובת המשיבה לפיה, התשלום נעשה במסגרת המועד הקבוע ולא כפי שטען המבקש וקובעת כי הדבר מהוה ראיה לכך המבקש ידע על הדו"ח במועד ויכול היה להגיש בקשה להשפט בגינו, תוך פרק הזמן הקבוע בחוק, אך בחר לשלם את הדו"ח ולא לעשות כן. עוד אני קובעת, כי המבקש בא בפני בית המשפט לבקש סעד, כאשר ידיו אינן "נקיות". כאמור, הקנס בגין הדו"ח שולם כבר ביום 1.12.21 ולמבקש לא עומדת עוד הזכות לעתור לביטול הדו"ח והתשלום או להגשת ערעור על הרשעתו בגין התשלום.

ברע"פ 8653/13, לוי נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ג'ובראן: "מעבר לידרוש, יוער לעניין טענותיו כי בקשתו להשפט נדחתה מטעמים פרוצידוראליים, כי גם מאחורי הפרוצידורה מסתתרת מהות, והיא - עקרון סופיות הדיון והאנטרס הצבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי. במקרה דנא, המבקש לא הציג כל טעם להארכת המועד (הארוכה מאד) אותה ביקש, וכפועל יוצא – כל טעם לבכר את "המהות" על פני ה"פרוצידורה".

...

ברע"פ 9540/08, מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר: אין בידי להיעתר לבקשה.

לפיכך, אני מקבלת את תגובת המשיבה לפיה, התשלום נעשה במסגרת המועד הקבוע ולא כפי שטען המבקש וקובעת כי הדבר מהווה ראיה לכך המבקש ידע על הדו"ח במועד ויכול היה להגיש בקשה להישפט בגינו, תוך פרק הזמן הקבוע בחוק, אך בחר לשלם את הדו"ח ולא לעשות כן. עוד אני קובעת, כי המבקש בא בפני בית המשפט לבקש סעד, כאשר ידיו אינן "נקיות". כאמור, הקנס בגין הדו"ח שולם כבר ביום 1.12.21 ולמבקש לא עומדת עוד הזכות לעתור לביטול הדו"ח והתשלום או להגשת ערעור על הרשעתו בגין התשלום.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 61303-03-22 מדינת ישראל נ' עבד אל קאדר ת"פ 64660-11-19; ת"פ 8194-04-20 לפני: כבוד השופט גיא אבנון המאשימה: מדינת ישראל באמצעות תביעות משטרת ישראל נ ג ד הנאשם: מוחמד עבד אל קאדר בשם המאשימה: עו"ד סיון ועקנין שפירא בשם הנאשם: עו"ד איהאב ג'לג'ולי גזר דין

לבקשת הנאשם, בוטלה הרשעתו בתיקים המצורפים, על מנת לאפשר לו לצרפם לתיק המוביל.

עוד נתתי דעתי לכך שהעבירות הנילוות מתונות ביחס לנהיגה הפזיזה, וזאת להבדיל מאירועים שגורים לצערנו במקומותינו, בהם עבירת הנהיגה הפוחזת מצטרפת לעבירות רכוש חמורות.

רע"פ 10899/08 יוסף אבו עישה ואח' נ' מדינת ישראל (29.12.08): בבית משפט השלום נגזר עונשם של המבקש 2 ל-12 חודשי מאסר בפועל (גניבת רכב וכניסה לישראל של כדין) ושל המבקש 1 ל-16 חודשי מאסר בפועל (הורשע בנוסף בעבירות זיוף מיסמך, שימוש במסמך מזויף וכניסה נוספת לישראל שלא כחוק).

...

הערעור נדחה.

מן העבר האחר, בהתחשב בכך שהמדובר בפעם הראשונה בה ייגזר דינו של הנאשם, בהתחשב בתקופת המאסר הממושכת שתיגזר עליו, ובהתחשב במרכיב הפיצויים בו יחויב, החלטתי להסתפק בגזירת קנס על הצד המתון.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת רכוש "מסוג פשע", או נהיגה פוחזת של רכב.