בתום דיון ההוכחות בהליך הקודם הודיעה ב"כ המשיב (להלן – המוסד) כי המוסד מבקש לשקול את עמדתו בשנית, וככל שתהיה הסכמה תוגש רשימת עובדות מוסכמות לצורך מינוי מומחה רפואי.
המבקש הגיש "בקשה מטעם התובע לגילוי מסמכים ולמתן הוראות". במסגרת הבקשה נטען כי בהתאם לפסיקה העובדות שנקבעו בהליך הכרה באיבר אחד (בעניינינו – מרפקים) מחייבות את הצדדים גם בהליכים עתידיים ביחס לאיברים אחרים (בעניינינו – CTS), וככל והתשתית דורשת השלמה ניתן לנהל הוכחות, אך זאת לא "בדף חלק" אלא רק ביחס לפרטים החסרים; בעיניינו של המבקש יש להכיר בתשתית העובדתית שנקבע בהליך הקודם ביחס לפגיעה במרפקים ולהורות למוסד להשיב אלו פרטים, אם בכלל, טעונים השלמה; כמו כן עתר להורות למוסד לגלות ולהמציא לידי המבקש את כלל המסמכים שעמדו בבסיס החלטת פקיד התביעות, ובתוך כך שאלון/חקירת מעסיק, חוות דעת רופא מוסד וכיו"ב.
המוסד טען כי ההליך הקודם הסתיים בהודעתו של המוסד, ולא נקבעה תשתית עובדתית מוסכמת, שיצרה השתק פלוגתא בנוגע להליך זה. בד בבד הגיש המוסד תיק מוצגים ובו המסמכים בתיקו של המבקש, לרבות שאלונים שמילא המבקש והמעסיק.
במענה לבקשה זו טען המוסד כי העביר לעיונו של המבקש את המסמכים הרלוואנטיים לפגיעה - CTS; הבקשה חוזרת על בקשות קודמות שנדחו בהחלטות קודמות שהן חלוטות, ואין מקום ליתן החלטה חדשה אשר תקים זכות לכאורית להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות קודמות לאחר חלוף המועד; בהליך הקודם גילה המוסד את כל המסמכים הרלוואנטיים לפגיעה במרפקים; בקשתו של המבקש היא למעשה לקבל את ההתכתבות הפנימית של עורכי הדין בלישכה המשפטית עם גורמים נוספים במוסד, שהביאה בסופו של יום להכרה בליקוי במרפקים כפגיעה בעבודה; מסמכים אלה הם תיכתובות פנימיות בין עובדי ציבור ובין עו"ד לקוח, ואין להתיר את הגילוי; יש לדחות את בקשתו של המבקש לקבלת תשתית עובדתית אשר כאמור לא הוכרעה, אלא היא מצויה בהתייעצויות פנימיות שאין להתיר את גילויין.
אקדים ואומר כי צודק המבקש בטענותיו העקרוניות – כי בהתאם לפסיקה ככלל, התשתית העובדתית שנקבעה בהליך אחד יוצרת השתק פלוגתא בהליך אחר, ככל שמדובר כמובן בתשתית עובדתית רלוואנטית להליך האחר [בר"ע (ארצי) בר"ע 29723-11-20 אלגרישי – המוסד לביטוח לאומי (18.1.2022) והאסמכתאות שם].
אשר לבקשתו של המבקש לגילוי מסמכים: אכן, על פי הילכת רוזן [בר"ע
32115-09-20 אורי רוזן – המוסד לביטוח לאומי (5.4.2021)] "ככלל על המוסד לגלות ולהעמיד לעיון המבוטח את המסמכים המצויים בידיו והנוגעים לעניינו של המבוטח, וזאת במסגרת ההליכים המקדמיים, ובטרם יגיש המבוטח – התובע את תצהיריו". עם זאת, עשוי להתקיים טעם לחרוג מהכלל המצדיק שלא לאפשר עיון במסמך זה או אחר, כגון מיסמך שהוא בגדר היתייעצות פנימית.
...
בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, שבהן לאחר דיון ההוכחות נערכה התייעצות במוסד והוחלט לקבל את תביעתו של המבקש להכרה בליקוי במרפקים ולהותיר על כנה את דחיית התביעה בנוגע לליקוי בכתפיים, מקובלת עלינו עמדת המוסד כי גם אם יש מסמכים שבהם נדונה התשתית העובדתית והאם היא מקיימת את התנאים לעילת המיקרוטראומה, שבעקבותיהם החליט פקיד התביעות להכיר בליקוי במרפקים כפגיעה בעבודה, מדובר במסמכים שהם בגדר התייעצות פנימית בין גורמים שונים במוסד עת ההליך המשפטי היה תלוי ועומד, יתכן תוך הערכת סיכונים וסיכויים של תביעת המבקש, ועל כן אין מקום לחייב את המוסד בגילוי מסמכים אלה.
לא מצאנו כי דחיית הבקשה לעיון במסמכים בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנדון, תהווה "תקדים מסוכן שעשוי ליתן לגיטימציה למוסד להימנע מהגשת תיק מוצגים עם הגשת כתבי ההגנה", שכן היא מתייחסת לנסיבותיו הקונקרטיות והייחודיות של המקרה הנדון, וכאמור המסמכים האחרים שהיו לפני פקיד התביעות הוגשו במסגרת תיק מוצגים הן בהליך הקודם והן בהליך זה.
בשולי הדברים נעיר כי בהתאם להלכת רוזן על המוסד "לגלות את כל המסמכים המצויים בידיו, וככל שיש מסמכים שלטענתו אין לאפשר עיון בהם או שיש לדחות את מועד העיון בהם עליו לציין זאת במפורש". בענייננו, המוסד לא נהג כך ולא פירט את המסמכים שלטענתו אין לאפשר את העיון בהם.
סוף דבר – בנסיבותיו הייחודיות של הליך זה, כמוסבר לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
