המבקשת כפרה בחבותה לפצוי המשיב והגישה בקשה לדחיית או למחיקת התביעה על הסף – היא הבקשה אשר לפני.
טענות הצדדים
לטענת המבקשת, הטענות המועלות כנגדה בכתב התביעה עוסקות אך ורק בתשובת הפתולוגיה לביופסיה שנשלחה ביום 16.09.2013, לאחר שהמשיב עבר בדיקת גסטרוסקופיה בבית החולים אסותא, אולם "..מעיון מדוקדק בחוות דעת המומחים אשר צורפו לכתב התביעה, חוות הדעת שנערכו על ידי פרופ' חרוזי וד"ר הורוביץ, עולה כי שני המומחים (שאינם מומחים בפתולוגיה אלא מומחים בכירורגיה כללית והמטולוגיה) לא תומכים בטענת ההתרשלות המוכחשת, כלפי המבקשת, אלא טוענים אך ורק כלפי היתנהלות הצוות הרפואי בבית החולים הדסה, המשיבה הפורמלית" (סעיף 8 לבקשה).
...
דיון והכרעה
ראש וראשונה, ראוי להבהיר כי דינה של תובענה מחוסרת עילה – להימחק, ולא להידחות, וזאת בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").
בתי המשפט הבהירו בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין, כי סעד המחיקה הינו מרחיק לכת, ועל כן שומה על בית המשפט לנקוט בזהירות רבה מאד בדונו בבקשה כגון דא, ואם הוא מגיע למסקנה, שקיים סיכוי, אפילו קל שבקלים שהתביעה תתקבל בסופו של דבר, יש להימנע ממחיקתה (ראו: ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ו-2 אח', פ"ד מ (2) 668, 672-671; ע"א 1747/04 אנואר אלפי ואח' נ' יעקב להב (פורסם בנבו, 30.05.04); רע"א 359/06 עו"ד מועין נ' עו"ד פרג', (פורסם בנבו, 26.04.06)), מה עוד שכיום אין עוד ספק באשר לחשיבותה של זכות הפנייה לערכאות, זכות שהוכרה כזכות על חוקתית מן המעלה הראשונה בשיטת המשפט הישראלית (ראו: ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 631; ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35).
סוף דבר, הבקשה לסילוק התובענה על סף נדחית בזאת.