בקשת אישור תביעה ייצוגית בגין גביית יתר היטל תיעול

עפ"י סעיף 10(ב) לכללים: "השטח שלפיו יחושב סכום דמי ההקמה בבנייה שאושרה לגביה בקשה להיתר, הוא שטח הבנייה החדשה שאושרה כאמור, ואם לא נמצאה הבקשה להיתר – שטח הבנייה החדשה כפי שהיה מחושב לצורך הגשת בקשה להיתר במועד המצאת הדרישה לתשלום". הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהמשיבות גבו ממנו, במסגרת הליך היתר לתוספת בניה, היטלי פיתוח; שצ"פ, תעול, סלילה ודמי הקמה – בגין שטחים קיימים שניבנו ע"פ דין, וכל זאת בעשרים וארבע החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה." המבקש העריך את ניזקו האישי בגין גביית היטלי הפיתוח ביתר, כפי שנעשה על ידי המשיבה 2, בסך של כ-3,300 ₪.

בחינת גרמושקות היתרי הבנייה שפורטו בטבלת הבקשות לשנת 2021 (גרמושקות חתומות ומאושרות על ידי המשיבה 2 ולפיכך מהוות רשומות מוסדיות, צורף כנספח א'), עולה כי בנגוד לנטען על ידי המשיבות 2-1, במחצית הראשונה של שנת 2021 נחסך מהציבור נזק בדמות שטחים בגודל של כ-438 מ"ר שקוזזו ולא חויבו בהיטלים (בעקבות התיקון שנעשה על ידי המשיבות בעקבות התובענה הייצוגית) ואשר החיוב בגינם נאמד בכ-144,540 ₪.

חוסר תו"ל – המבקש פנה למשיבות 2-1 בפנייה מוקדמת – אך לא נתן להן אפשרות להשיב לפנייה ומיהר להגיש את בקשת האישור; המשיבה 3 לא זכתה לפנייה מוקדמת דומה; המבקש לא נתן בידי המשיבה 3 כל היזדמנות להגיש נתוניה וטיעוניה; היתנהלות המבקש עובר להגשת התובענה מלמדת על כוונת מכוון שתביא לגביית יתר על ידי המשיבה 3, על אף שניתנה לו האפשרות להשיג על דרישת החיוב; המבקש נתן ידו (או למצער עצם עיניין) לחיוב היתר בדמי הקמה.

...

לא מצאתי ליתן משקל לכך שהמבקש לא המתין משך זמן סביר מהפנייה המוקדמת, ושלא פנה בפניה כזו למשיבה 3, בהיעדר חובה כזו לפי הפסיקה (ר' דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (17.12.19)) לאחר ששקלתי את טענות הצדדים - בהתחשב בסכום גביית היתר (שכאמור, אינו מוסכם על הצדדים ואיני קובעת מסמרות בעניינו) ובחסכון עתידי מסוים, ובשיקולי התפוקה, התשומה והחשיבות הציבורית שפורטו לעיל - אני קובעת כדלקמן: המשיבות 2-1 תשלמנה גמול למבקש בסך 9,000 ₪ ושכר טרחה לבאת כוחו בסך 102,375 ₪ כולל מע"מ. המשיבה 3 תשלם גמול למבקש 2,000 ₪ בסך ושכר טרחה לבאת כוחו בסך 21,937 ₪ כולל מע"מ. 53אני מורה כי המבקש פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7(א(א)(4)(ב) בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

  עניינה של התובענה נשוא הבקשה, טענת המבקשת לגביית יתר המבוצעת על ידי המשיבה במסגרת אגרות תעול המוטלות על ידה על פי חוק עזר לירושלים (תעול), התש"ם-1980, בגין שטחי מרפסות לא מקורות ובגין שטחי מרפסות מקורות.

המבקשת עותרת "להכיר בתובענה המנהלית המצורפת כתובענה ייצוגית", ולקבוע כי הקבוצה המיוצגת על ידה תיכלול את כל מי שהמשיבה גבתה ממנו אגרות תעול ביתר בגין שטחי מרפסות מקורות ובלתי מקורות ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה.

לטענתה "אותם נימוקים שבשלהם הבינה והסכימה המבקשת כי נידרש למשיבה זמן לגבש את עמדתה, וביניהם הצורך בהיערכות לחדילה, ממשיכים להיות תקפים גם היום ביחס לביצועה של החדילה". בתגובות שהגישה לכתבי טענות אלה, טוענת המבקשת לעניין המרפסות הלא מקורות, כי אין לראות בהודעתה בעיניין זה הודעת הסתלקות וכי לא היה די בשיחות הטלפון הנזכרות שקיימה עם ב"כ המשיבה כדי לשכנע את המבקשת בצדקת טענותיה של המשיבה, ומשכך בעת עריכתן נותרה בעמדתה בנוגע לרכיב זה. בעיניין רכיב גביית דמי תעול בגין מרפסות מקורות טוענת המבקשת כי אין בהודעת החדילה האמורה כדי לעמוד בדרישות החוק, זאת היות שלטענתה המשיבה "לא הציגה ולו בדל ראיה לפיה חדלה בפועל במועד מסירת הודעת החדילה (8.7.2019) ואף לא לאחריה". בתצהיר שני שמסרה הממונה על היטלי סלילה ותעול בעריית ירושלים, שצורף לכתב טענות שהמשיבה הגישה ביום 6.7.2020, הובהר כי החל מיום 8.7.2019 המשיבה אינה מחייבת עוד באגרות תעול בגין שטחי מרפסות מקורות, וכי "באשר לחיובי עבר (חיובים שיצאו לפני המועד הקובע), הרי שיתכן כי קיימים מקרים של חיובים כאלה אשר שולמו לאחר המועד הקובע, שאותם יש לזכות. בנוסף פועלת הערייה לאיתור חיובי עבר שיצאו לפני המועד הקובע שלא שולמו ולבצוע תיקון של חיובים אלו בהתאם להודעת החדילה". המצהירה מסרה בפירוט רב על הפעולות שבהן נקטה המשיבה כדי ליישם את הודעת החדילה, והדגימה את המהלכים שנקטה לשם כך בהודעות חיוב שהופקו לאחר המועד הקובע, בהודעות חיוב שהופקו לפני המועד הקובע וטרם שולמו ותוקנו בהתאם להודעת החדילה, ובהודעות חיוב שהופקו בין 7.6.2019 ו- 8.7.2019 ושולמו ב-30 הימים העומדים לרשות מבצע התשלום, שבעניינן "פועלת הערייה לבצוע זכויים לנישומים". דיון והכרעה סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע: "בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע". אין חולק כי המועד הקובע בעניינינו, הוא יום 8.7.2019, שבו ניתנה הודעת החדילה האמורה, לאחר שהמועד לכך הוארך פעמים אחדות בהסכמת הצדדים.

...

מהמקובץ עולה כי המשיבה חדלה במועד הקובע מגביית אגרת תיעול בגין שטחי מרפסות מקורות, בכך שבמועד הקובע חדלה מהנפקת הודעות חיוב חדשות בגין רכיב זה, ובכך שמאז מבצעת היא ביוזמתה סדרה של פעולות שמטרתן לתקן הודעות חיוב שהונפקו לפני המועד הקובע ואף להחזיר תשלום ששולם ביתר לאלה ששילמו את האגרות ב-30 הימים שקדמו למועד הקובע (השווה בר"מ 5438/14 עירית קריית מוצקין נ' חזות (13.1.2015)).

משהוגשה במועד הקובע הודעת המשיבה, ולפיה חדלה היא מגביית דמי תיעול בגין שטחי מרפסות מקורות, ומשהוכח כי במועד הקובע הופסקה הגבייה, דין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בגין רכיב זה להידחות.

התוצאה הבקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בגין גביית דמי תיעול בגין שטחי מרפסות מקורות נדחית.

בפניי בקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית בסך 10,462,000 ₪ בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"), שעניינה בטענה שנעשתה טעות בתחשיב היטל התעול שערכה המשיבה - טעות שהביאה ל"ניפוח" תעריפי היטל התעול ובהתאמה לגביית יתר של היטלי תעול מחברי הקבוצה בהקף של מיליוני שקלים, שיש להשיבם להם.

המשיבה טענה שיש לדחות את הבקשה לאישור על הסף בטענה שתביעה בשל גביית יתר עקב טעות עובדתית אינה נמנית על העילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית, מחמת העדר סמכות עניינית ולאור הילכת אלפריח (סעיפים א.2 ו-א.3 לתגובת המשיבה לבקשת האישור).

...

לפיכך, בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין עיריית חדרה, דין בקשת האישור בעילת התביעה הראשונה להידחות על הסף, מכיוון שאינה נמנית על העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.

על כן, דין הבקשה לאישור להידחות משאינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

בפסק דין שניתן בתיק זה ביום 19.1.2021 נדחתה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), בקשה לאשר תובענה ייצוגית בעיניין הכללת שטחי מרפסות מקורות לצורך גביית אגרת תעול, הנגבית על ידי המשיבה על פי חוק עזר לירושלים (תעול), התש"ם-1980.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי על פי הפסיקה יש לפסוק לה גמול ושכ"ט עו"ד בשיטת האחוזים "מתוך הנחה שהסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת", זאת "גם מקום בו ניתנה הודעת חדילה ואין השבה בעיניין על הכספים שנגבו ביתר במסגרת התובענה הייצוגית, וזאת כאמור הן בהתבסס על התועלת העתידית המשוערת והן בהתבסס על סעד ההשבה שהיה נפסק מקום בו התובענה הייתה מתקבלת". בהיעדר נתונים מדויקים על הקף גביית היתר מושא הבקשה, מפנה המבקשת לחוות דעת כלכלן מטעמה (נספח א' לכתב התביעה המצורף לבקשה), שבה ניתנה היתייחסות לגביית יתר הן בגין מרפסות מקורות והן בגין מרפסות לא מקורות.

משכך המבקשת טוענת כי "בהנתן כי מחצית מהנזק הנטען שניגרם למבקשת מקורו בגביית היטל תעול בגין שטחי גזוזטרות מקורות... מעריכה המבקשת בהתאמה כי יש לייחס כמחצית מאומדן גביית היתר מחברי הקבוצה לגביית אגרת תעול בגין שטחי גזוזטרות מקורות. במצב דברים זה מעריכה המבקשת את סכומי אגרת התעול אותם גבתה המשיבה ביתר ב-25 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישום על סכום כוול של 919,681 ₪". לטענתה לכך יש להוסיף את סכומי אגרת תעול שנגבו ביתר במשך כשנה נוספת ממועד הגשת הבקשה לאישור התובענה עד למועד הודעת החדילה, ומשכך להערכתה לצורך פסיקת גמול ושכ"ט יש להעמיד את סכום גביית היתר על סך 1,379,521 ₪.

...

המשיבה טוענת עוד כי יישום שיטת האחוזים על הליכים שהסתיימו בחדילה לצורך קביעת הגמול ושכר הטרחה, נדרש להיערך "כאחוז מתוך סכום גביית היתר אותו היה להשיב אילו הייתה מתקבלת התובענה", תוך מתן משקל רב לכך שההליך המשפטי המסתיים על פי הודעת חדילה דורש השקעת משאבים פחותה בהשוואה להליך המתנהל עד תום, ובכך יש כדי "להשפיע גם על האחוז אותו יבחר בית המשפט להחיל". לטענת המשיבה הבקשה להעמיד את הסכום על 25% מופרזת.

משכך, אין מדובר בעתירה נגד סבירות שיקול הדעת המנהלי, כי אם בתביעה להשבת כספים שנגבו בנגוד להוראות חוק העזר ותכלית ההיטלים, וזאת עקב טעויות עובדתיות שנפלו בתחשיב שהובילו לגביית יתר.

באותו מקרה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית המשפט לעניינים מנהליים להשבת כספי היטל שמירה, שלפי הטענה נגבו ביתר בהיותם מבוססים על תחשיב שגוי.

להשלמת תמונת שלושת ההליכים המוזכרים לעיל שהיו תלויים ועומדים בבתי המשפט המחוזיים, נציין כי לאחר הגשת עמדתו הנ"ל של היועץ המשפטי לממשלה, הורה בית המשפט המחוזי בעיניין תדהר (כב' השופט י' גייפמן) על דחיית התביעה על הסף, בנימוק שמדובר בתובענה המכוּונת נגד סבירות תחשיבי תעריפי היטלי הסלילה והתעול בחוקי העזר, שמקומה להתברר בהליך של תקיפה ישירה (פסק דין מיום 11.6.2020, שעליו ככל הנראה לא הוגש ערעור).

הילכת אלפריח, שכזכור נסבה על בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות בגין גביה שלא כדין, כביכול סטתה במידה מסוימת מהלכה זו וקבעה כי יש לנקוט הליך של תקיפה ישירה.

...

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להידחות, אם מחמת שיהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העדר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העדר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות העירייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.

אוסיף ואציין כי אני סבורה כי יש טעמים טובים לדברים שלעיל גם במישור המשפט הרצוי.

ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים (ראו רע"א 84/98 צעד בריא נ' Ensograph Belgium NV (11.3.1998).

לאור כל האמור לעיל ובכפוף להערות שצוינו על ידי, אני מסכימה כאמור לתוצאת פסק דינו של השופט עמית.