הבעל רוצה להתגרש מהאשה וחיי עמה כדי להתעמר בה. ומשכשל כוחה של האשה הגישה תביעת גירושין.
האשה הודתה בקשר לא ראוי זה.
· האשה לא הוכיחה דבר מכל טענותיה כנגד הבעל ולכן על בית הדין לחייבה בהוצאות משפט.
]
בבחינה מעמיקה ומעיון במסמכים שצורפו לתיק באורך השנים, מתבארת בפנינו תמונה אחרת ממה שמנסה הבעל להציג בפנינו:
· במהלך השנים, בשנת 2001 כשלוש שנים לאחר הנישואין, בני הזוג פתחו תיק לאישור הסכם גירושין, ובו הם כותבים "אנו מבקשים להתיר לנו להתגרש בהסכמה של שני הצדדים".
· בשנת 2005 הבעל פותח תיק שלום בית, ומעלה טענות קשות נגד האשה.
ביה"ד מעיין בכתב התביעה ומקבל את בקשתו של הבעל בע"פ.
אנו גרים יחד והאישה מתנהגת באלימות מילולית כלפי וכלפי שהבת שהיא בת 6 וחצי הבית מוזנח ואי אפשר לארח אף אחד יחסי אישות יש אע"פ שהיו קצת בעיות ניסינו דרך קרובי מישפחה ודרך חבר שהוא סופר סת"ם..
...
לסיכום: אין אפשרות לדעת בבירור מי אשם בפירוק הנישואין כיון ששני הצדדים מכחישים זה את זה.
והנה מצינו במצב שאין אפשרות לברר מי צודק בטענות שלו לפירוק הנישואין וכן אין אפשרות לדעת מי גרם למגורים הנפרדים (שני חדרים) בדירה המשותפת, שזהו המקרה של ספק לפני ביה"ד בעובדות ובטענות הצדדים, מי נחשב מוחזק בכתובה.
כיון שאין ביה"ד יכול לברר את העובדות במדויק, הרי לפני ביה"ד יש ספק בעובדות ובמציאות איך התנהלו חייהם של הצדדים בבית המשותף, ולכן בספק במציאות, (איך היו העובדות בבית), האשה נחשבת מוחזקת בכתובה שהיא בסך 550,000 ש"ח.
מסקנה:
בהתחשב בנסיבות, ולשיטות חלק מהדיינים הסוברים שזהו סכום מוגזם וגבוה, ועל כך אולי לא התכוון הבעל בשעת החופה להתחייב ,יש לפשר בנושא חיוב סכום הכתובה, זה בנוסף לסכום שהאשה אמורה לקבל באיזון המשאבים סך של 21-22 אלף ש"ח, על כן הבעל חייב לשלם לאשה בסביבות סך של 250,000 ש"ח הכולל את החלק של הכתובה, אך יש לנכות ממנו את הסכום של 21-22 אלף ש"ח שהאשה אמורה לקבל באיזון משאבים,
ולכן בסיכום הדברים: האשה אמורה לקבל עבור כתובתה סך של 230,000 ש"ח.
הרב יאיר לרנר - דיין.
מסקנה:
לאור כל האמור לעיל, לגבי הגירושין ההכרעה היא כדעת כולם.