בקשת איחוד משפחות: אזרחית ישראלית ותושב האזור

הקטין בו עסקינן נולד בישראל, אך אמו הינה תושבת האיזור ואינה אזרחית ישראלית, כך שזכאותו למעמד בישראל מכוח לידה תוכרע בהתאם לזהות אביו.

הנוהל מיפרט את הליכי הטיפול בבקשות מסוג זה, ומבחין בהקשר זה בין מספר קטגוריות בהתאם למעמדו של האב הנטען בישראל, אזרח או תושב קבע, ומצבם המשפחתי של בני הזוג, נשואים או ידועים בציבור וכדומה.

מאז תחילת שנת 2013, עת נדחתה הבקשה לאיחוד מישפחות, תמאם אינה מחזיקה ברישיון שהייה בישראל, ואמורה לשהות דרך קבע מחוץ לגבולות ישראל.

...

התוצאה היא כי בהחלטת המשיב שלא לרשום את האבהות מבלי שיוצג פסק דין הקובע אבהות לא נפל פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה, ונבהיר כי אין מדובר בסוף פסוק וכי סלולה דרכו של העותר לפנות בהקדם לבית המשפט לענייני משפחה, לבצע הבדיקות הגנטיות הנדרשות, ולזכות בפסק הדין המיוחל שיוביל לרישום האבהות ללא כל קושי.

כל שנאמר באותן הודעות הוא כי בקשתו נדחית וכי הרישום מותנה בהמצאת פסק דין, אך לא ניתן כל הסבר מדוע נדחתה הבקשה ומה ההבדל בין חמשת ילדיו הראשונים, שנרשמו ללא קושי, לבין בנה הנוכחי של תמאם.

לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.

עקרי טענות העותר בעתירתו בעתירתו הנדונה טוען העותר כי יש להתערב בהחלטת שרת הפנים, לקבל את עתירתו ולהעניק לו מעמד מטעמים הומנטאריים וזאת מהטעמים הבאים: חלוף שנים רבות מאז הרשעתו ומאז תום התקופה שבה המאסר המותנה שהושת עליו היה בתוקף; אין לו כל מישפחה בישראל, למעט משפחתו ואף אין לו קשר עם איש באיזור; כל חייו הוא חי בישראל, גר בישראל ואף למד ועבד בישראל וכי הזיקה היחידה שיש לו היא למדינת ישראל; אמנם אביו חי באיזור, אך זה שנים רבות ובעטין של נסיבות קשות, נותק הקשר עמו; עת היה קטין ניתן לו מעמד אירעי ומאז כל אחיו קיבלו אזרחות ישראלית והם כיום אזרחי ישראל; כיום הוא נשוי לאזרחית ישראלית וכי לנוכח הזכות לחיי מישפחה, יש לתת לכך משקל רב. לאחר בחינת טענות שני הצדדים בכתב ובעל-פה במהלך הדיון מהיום, ראיתי לנכון לדחות את עתירת העותר הנדונה.

הוראת שעה זו אשר עגנה את החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.2002, שלפיה לא תתקבלנה בקשות חדשות לאיחוד מישפחות עם תושבי האיזור ואף לא ישודרג מעמדו של מי שהחל בהליך המדורג מעבר לשלב שבו נמצא.

סעיף 7 קובע חריג שלפיו שר הפנים רשאי לתת רישיון לישיבת אירעי בישראל לתושב האיזור (ולאחרים המנויים בסעיף זה) "מטעמים הומנטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לעניין זה" על-פי הוראות סעיף זה. עם זאת הודגש, כי "העובדה כי בן מישפחה של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטארי מיוחד" (סעיף 7(ו)(1) בהוראת השעה).

...

כך גם נדחה ערעורם של שני שותפים נוספים, שעניינם נדון בנפרד בת"פ (מחוזי ת"א) 4259-12-11 (ע"פ 6478/12 דרדון נ' מדינת ישראל (17.4.2013) (להלן – עניין דרדון)).

לנוכח כל האמור וביחוד משלא הצביע העותר על טעם הומניטרי מיוחד המצדיק להיעתר לבקשתו להסדרת מעמדו בישראל, אין מנוס מדחיית עתירתו.

העתירה נדחית.

המבקש 1 (להלן: המבקש) הוא תושב האיזור, ואילו המבקשת 2 היא אזרחית ישראלית.

בתמצית יצוין כי בשנת 2000 הם הגישו בקשה לאיחוד מישפחות, ועל בסיסה קיבל המבקש, בכפוף להחלטות שונות שהתקבלו, רישיונות ישיבה בישראל מסוג א/5.

...

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הרקע העובדתי העותר 1 (להלן: העותר), יליד 1992, שרשום במירשם האוכלוסין של האיזור, נשוי לעותרת 2, אזרחית ישראל (להלן: העותרת) מאז 24.1.2019.

לאחר שימלאו לעותר 35 שנה, תוסב בקשתו להסדרת מעמד בישראל לבקשת איחוד מישפחות עם אישתו.

במהלך הדיון הפנה בא כוח העותר להודעת המשיבים בבג"ץ 1777/22 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שרת הפנים, שבה נימסר בין היתר כי שר הפנים החליט באשר למי שנמצאו רשומים כ"תושבי איזור", אך מעולם לא הייתה להם כל זיקה לאיזור מעבר לרישומים, כי בנסיבות חריגות אלו ניתן יהיה להגיש בקשה מתאימה בנושא, ואף זו תבחן בהתאם לסמכותו בסעיף 9 לחוק הוראת השעה (פסקה 11 להודעה).

המשיב מצביע על כך כי עצם הנישואים לתושב ישראל או קרבת המשפחה אינם כשלעצמם מהוים טעם הומניטרי מיוחד, וכי במקרה זה ניתן לעותר בעבר היתר מת"ק – היתר שמאפשר למחזיק בו לעבוד בישראל ולרכוש מכוחו ביטוח בריאות ממלכתי.

...

לסיכום, נקבע בהחלטה כי העותר מוזמן לקבל היתרי שהייה, שניתנים לו מכוחה של הבקשה לאיחוד משפחות, שהגישה האם.

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי, בכפוף להבהרה שלהלן הנובעת מהודעת המשיבים לבג"ץ, דין העתירה להידחות.

סיכום על יסוד האמור, ובכפוף לאמור בסעיף 21 לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותר הוא תושב האיזור, יליד 1974.

ארבעת ילדיהם המשותפים אזרחי ישראל ומתגוררים בישראל.

בעקבות הליכים שונים במסגרת העתירה, פנה העותר לועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים בבקשות מטעמים הומנטריים לפי סעיף 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשפ"ב – 2022 (להלן – חוק הוראת השעה).

בשולי ההחלטה נכתב כי העותר ובת זוגו רשאים לפנות בשנית בבקשה לאיחוד מישפחות על פי סעיף 4 לחוק.

...

אעמוד על הטעמים ביסוד מסקנה זו. בנקודת המוצא, מתן המעמד לעותר ולבני משפחתו בשנת 1996 מלמד כי יש יסוד לכאורי לטענה בדבר תרומה של בן משפחה לביטחון המדינה.

בה בעת, נוכח פרק הזמן הארוך ביותר שחלף, הרובץ לפתחו של העותר; ובשים לב לחזקת התקינות העומדת למשיבים, אין בידי לקבל את טענת האפליה שבפי העותר.

התוצאה של כל האמור לעיל היא כי העתירה נדחית.