בקשות רשות ערעור על פסק בורר בתביעת השקעות בשוק ההון

השופט י' עמית: ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' נד"ב) מיום 13.3.2011 בת"צ 5286-08-07 ולפיה נדחו חלקים רבים מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והיא נדחתה כלפי חלק מהנתבעים.

מאז קריסת החברה ועד היום חלפו, כמאמר המשורר, "כימעט עשרים שנה". בתקופה זו חלו התפתחויות רבות, ובין היתר: החברה ומספר חברי דירקטוריון הורשעו בעבירות לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) (ת"פ 40136/05); התביעה נגד החתם נדחתה בהסכמה; בעל השליטה נפטר; התביעה נגד ד"ר כמיל משיעור, אחד הדירקטורים, הסתיימה בפשרה (פסק דין מיום 28.6.2015); התובע המייצג הוחלף (בעקבות פסק דין מיום 28.6.2015 בע"א 3103/11) והוגשה בקשת רשות ערעור נגד מינויו של התובע המייצג הנוכחי (רע"א 2590/17); הבקשה לאישור תובענה ייצוגית תוקנה; נגד המשיב 4 ניתן צו כנוס נכסים והוא ביקש לעכב את ההליכים נגדו.

בית משפט קמא לא הרחיב הדיון בנקודה זו, ודומה כי קיבל את טענת המשיב 7 כי לצורך דוח 2001 הסתמך על חוות דעת יועציה המשפטים של החברה ומסמכים שהועברו מהחברה בנוגע לבוררות (מסמכים שבדיעבד נתברר כי היו כוזבים).

על מנת ששוק ההון יתפקד בצורה יעילה, בעלי התפקידים הרלוואנטיים צריכים לעמוד על המשמר, למלא את חובותיהם ולהגן על ציבור המשקיעים גם כאשר מדובר בהשקעה בסיכון גבוה, ושמא אף ביתר שאת.

...

מסקנה זו מקובלת עלינו, ולכן לא נדרשנו לטענות נוספות שהועלו על ידי המשיבים, כמו הטענה שהמערער לא יכול היה להוכיח ולקשור בין ירידת מחיר האג"ח לבין הפרטים שנטענו להיות מטעים.

סוף דבר, הממצאים שנקבעו בהחלטתו של בית משפט קמא מקובלים עלינו; אנו סבורים כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט; ולא מצאנו בהחלטה טעות שבחוק.

הערעור נדחה אפוא.

החאן אילת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בהליך הביטול, רע"א 7055/18, אשר נדחתה בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 5.12.2018.

בבקשתם התייחסו התובעים אף לנושא ההוצאות וטענו כי אין לחייבם בהוצאות הנתבעת שכן כתב התביעה הוגש טרם ניתן פסק הבוררות; הבקשה לסילוק התביעה על הסף בהתבסס על מעשה בית דין הוגשה טרם אישור פסק הבוררות; הנסיבות בהן הוגשה הבקשה היא בשל הפרות חדשות של הנתבעת את הסכם המכר המחייבות תיקון כתב התביעה ועל מנת להמנע מניהול הליכים מקבילים.

אומנם מונחת בפני בית המשפט בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, אך טרם נוהל דיון בבקשה זאת, ולעניין זה מופנית הנתבעת לפסיקה הקובעת כי דחיית תובענה על הסף בלא שתתברר לגופה ראוי שתעשה במשורה ובמקרים חריגים וקיצוניים בלבד [ע"א 8945/09 לוין נ' דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (5.5.11)].

...

על כן אין לאפשר לתובעים התנהלותם ויש לקיים דיון בבקשת הנתבעת לדחיית התביעה ולא מחיקתה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה, כאשר נושא ההוצאות ייקבע בהתאם לתוצאה הסופית בהליך הנוסף, כל שיינקט.

לפני בקשות רשות ערעור על פסק בורר שבמסגרתו התקבלה חלקית תביעת המשיבות 1-3 והמבקש חויב להשיב סך של 7,399,928 ₪ בשל הפסדים שנגרמו עקב השקעות שביצע בשוק ההון.

...

נקבע כי: "תיק מניות מכיל בתוכו מגוון של ני"ע, חלקם צוברים הפסדים ועם חלקם מצליחים להשיא רווחים... את שווי ההפסד, שהוא יהיה בלתי הפיך, ניתן לקבוע אך ורק עם מכירת המניות, וכל עוד המניות לא נמכרו, גם אם שוויו מצביע על הפסד זמני, הרי שההפסד הוא הפיך. לא ניתן לחייב את הנתבע בגין הפסד זמני...כל עוד המנייה או תיק המניות לא נמכרו, הרי שהשווי הוא זמני והפיך ואת הנזק הממשי יהיה ניתן לקבוע רק עם מכירת המניה או את תיק המניות. המסקנה היא איפה, שכל עוד התובעות לא יכולות להצביע על הפסד ממשי ובלתי הפיך, להבדיל מהפסד רישומי, שנגרם לכל אחת מהחברות עקב מכירת המניות, אין אפשרות לחייב את הנתבע בגין הפסד זה. תביעת התובעים לחייב את הנתבע בגין הפסד שיערוך על סך 9,213,724 ₪ נדחית". תמצית טענות המבקש ברע"ב 40379-02-20 ראשית יצוין שבמסגרת דיון בבקשות שנערך בפני ביום 7.6.20, נקבע בהסכמת הצדדים, שפסק דין זה יעסוק אך ורק בטענות שלא הוכרעו במסגרת פסקי דינו של כב' סגן הנשיא (בדימוס) השופט שנלר מיום 2.4.20 ברע"ב 39978-06-19 ומיום 4.4.20 ברע"ב 14462-10-19 (להלן: פסקי הדין) שדנו בבקשות רשות ערעור על פסקי בוררות אחרים שניתנו ע"י הבורר בסכסוך שבין הצדדים.

הבורר נימק את דחיית תביעת בנות נחמה בגין רכיב זה - למרות שהוא קבע שמדובר בהשקעות בעלות אופי קבוע שהיה מקום לרשום אותן כהפסד בדוחות החברות - בכך ש: "את שווי ההפסד, שהוא יהא בלתי הפיך, ניתן לקבוע אך ורק עם מכירת המניות, וכל עוד המניות לא נמכרו, גם אם שוויו מצביע על הפסד זמני, הרי שההפסד הוא הפיך. לא ניתן לחייב את הנתבע בגין הפסד זמני... כל עוד המנייה או תיק המניות לא נמכרו, הרי שהשווי הוא זמני והפיך, ואת הנזק הממשי ניתן יהיה לקבוע רק עם מכירת המניה או את תיק המניות. המסקנה היא איפה, שכל עוד התובעות לא יכולות להצביע על הפסד ממשי ובלתי הפיך להבדיל מהפסד רישומי, שנגרם לכל אחת מהחברות עקב מכירת המניות, אין אפשרות לחייב את הנתבע בגין הפסד זה". בנות נחמה טענו שבפועל, נמכרו כל ניירות הערך הספקולטיביים שזהר רכש ותיק המניות של החברות לא כולל ולו מנייה אחת שזהר רכש ואשר הסבו לחברות הפסדי ענק.

אני סבור שיש ליתן רשות ערעור לבנות נחמה ויש לקבל את הערעור.

דהיינו, יישום הנמקתו של הבורר לגבי היקף החיוב של זהר, מחייבת דווקא להסיק מסקנה הפוכה ממה שהגיע אליה הבורר.

המשיב (להלן גם: "לוצקי") הוא כלכלן שרכש ניסיון בשוק ההון, ובכלל זה בתחום האלגו טריידינג.

כספי הלקוחות שהיו מעוניינים לפעול בתחום האלגו טריידינג הופקדו בקפיטל והיו אמורים להיות מועברים ל - FCIG שתפתח ללקוחות חשבונות בספרי החשבונות שלה, תוך שכספים אלה מושקעים בזירת המסחר לפי נהולה המקצועי של קפיטל.

תמצית טענות נוריאלי: אופן ניהול ההליך וחריגה מחזית המחלוקת הבורר דן בפסק הבוררות בטענות, עילות וסעדים שלא נזכרו בכתב התביעה מטעם לוצקי ונוריאלי חויב בגינם.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש על פסק בוררות לפי סעיף 29ב (א) לחוק הבוררות רק אם נפלה בפסק הבוררות "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין". הוראות הסעיף מלמדות באופן ברור כי לא ניתן להשיג מכוחו על כל טעות או קביעה של בורר (רע"א 6467/18 חזן נ' נתנאל גרופ, סעיף 9 להחלטת כב' הש' ד' מינץ (14.10.18)).

...

בנוסף, אין מקום להיעתר לבקשה החלופית של נוריאלי לתיקון טעויות בפסק הבוררות מכוח סעיף 22 (ד) לחוק הבוררות הואיל והליקויים המפורטים בנספח י"ד לבקשת רשות הערעור, שתיקונם מבוקש אינם בגדר העניינים המנויים בסעיף 22 (א) (1) או (2) לחוק הבוררות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כמו כן נדחית הבקשה לביטול פסק הבוררות והבקשה לתיקון פסק הבוררות.

בהמשך, גובש מול הצד השלישי הסדר לפיו ישלם סכום מסוים (לא גבוה ביחס לסכום התביעה) וזאת לאחר קבלת אישור אותם נושים בודדים ובהם הנושה שפתחה בהליך, סופוב, לגיבוש הסדר זה. במהלך שנת 2017 העלה המנהל המיוחד חשדות לפיו החייב ממשיך בפעילותו הפינאנסית וזאת באמצעות אתר המכונה "שחקן מעוף". בתסקיר שהגיש המנהל המיוחד ביום 27.12.17 הציג המנהל המיוחד את מימצאי החקירה שנערכה ממנה עלה כי החייב הוא הבעלים של אתר אינטרנט בשם "שחקן מעוף" המפרסם עדכונים שונים מתחום הפיננסים ושוק ההון.

דוח החקירה העלה, כי מי שמבקש לפנות לצורך השקעת כספים או לצורך קורס בתחום שוק ההון, מופנה על ידי הפקידות אל החייב אשר הציג עצמו כבעלים של האתר.

בפסק הבוררות נקבעו ממצאים חמורים ביחס להתנהלות החייב ביצירת החובות ובכלל זאת בהסתרת מידע חשוב ומהותי לגבי הפסדי קרן הגידור בה נערכו ההשקעות ובכלל זאת נקבע כי החייב "הוליך שולל" את בן יצחק באי גילוי מצבה העגום של קרן הגידור שאילמלא כן ספק האם היה שם את כספו על קרן הצבי ומצטרף לקרן.

החייב הגיש בקשה למתן רשות לערער על החלטה זו. ביום 21.2.19 דחה בית המשפט העליון את בקשת החייב.

...

אלא שדווקא התחכום שנמצא בפעולות החייב, בשילוב העובדה כי מדובר בפעילות אינטרנטית שאינה מתקיימת בהכרח במיקום פיזי כלשהו, ועל רקע חלוף הזמן – כל אלו מביאים למסקנה (העגומה) כי בשלב זה הסיכויים לתפיסת נכסים אשר ניתן לממש אותם במסגרת ההליך הם נמוכים מאד.

נוכח האמור, אזי עולה כי אין מנוס אלא להורות בשלב זה על ביטול ההליך.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליכים ובהתאם לכך על ביטול צו כינוס הנכסים וצו עיכוב ההליכים.