ביום 13.10.2021 ניתן על ידי בית הדין פסק דין אשר הוכתר בכותרת 'פסק דין סופי' (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו נקבע, בין היתר, כי המשיבה 5 תשלם למבקש פיצוי בסך של 100,000 ש"ח, בנכוי הוצאות בסך 5,000 ש"ח בהם חוייב המבקש (נספחים ד(1) עד ד(4) לבקשה).
לטעמי, החלטה הנוגעת לדחיית ערעור שכנגד בשל אי תשלום האגרה המתאימה מהוה החלטה הקשורה בניהול ההליך, ואכן ההחלטה אותה מבקש המבקש לבטל היא החלטה אשר ניתנה על ידי אב בית הדין ביום 10.5.2022 בבקשת רשות ערעור על החלטת הרב פלדמן.
לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 21א(ג)(1) לחוק הבוררות, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות הקבועות בסעיפים 24(9) ו- (10) לחוק בלבד.
ביטול פסק הבורר לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות
סעיף 24(10) לחוק קובע כך:
"קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד."
הכלל הוא כי "מקומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות למקרים נדירים וחריגים" (רע"א 6428/18 עזרן נ' בר מור יזמים בע"מ, פסקה 10, (פורסם בנבו, 10.10.2018)).
...
ביום 16.1.2022 נעתר בית הדין לבקשת המבקש, וקבע כי לאור היקף הערעור יהיה רשאי המבקש להגיש תגובה לערעור וערעור שכנגד עד יום 26.1.2022.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול החלטת הבוררות מיום 10.5.2022 נדחית.
לאור התוצאה אליה הגעתי ולאחר ששקלתי את מורכבות ההליך והתנהלות הצדדים, אני מחייב את המבקש לשלם לכלל המשיבים גם יחד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.