"
בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב פ"ד לב(1), 667 , 671-670 (1978), היתייחס בית המשפט לתיקון טעות סופר בפסק הדין וקבע כדלקמן :
"... מדובר בעקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת... מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנימנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר…… סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש"
בבר"ם 5720/05 גופר כונס הנכסים נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקווה (5.8.07), דן בית המשפט העליון בשאלה האם ניתן לפסוק הוצאות משפט בגדרה של בקשה לתיקון טעות סופר וקבע בין היתר כך:
"6...סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 81(א) לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים ש'אינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש' (עניין יוסיפוב, 671), זאת נוכח עיקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהוה סוף פסוק ('גמר מלאכה' - Functus Officio) מבחינת בית המשפט שנתן אותו. עיקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקות ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית והוא משמיע לנו כי תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה ניתן לבצע 'אך על דרך של ערעור או עד שבית המשפט לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו העניין שטיפל בו' (זוסמן, 907)..."
ובהמשך קבע כך:
"8.לטעמי, אין כל מניעה להשקיף על חוסר היתייחסות לשאלת שכר טירחה והוצאות בפסק דין כעל השמטה מקרית הנתנת לתיקון על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין, מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. גישה זו יש בה היגיון נוכח החובה המוטלת על בית המשפט לפי תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להחליט בתום הדיון בשאלת שכר הטירחה והוצאות המשפט וכלשון התקנה: "בתום הדיון, בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טירחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו". חזקה, איפוא, על בית המשפט כי ייתן דעתו לסוגיות אלה בכל החלטה שיפוטית היוצאת תחת ידו וכי המנעותו מלעשות כן נובעת מהיסח הדעת.
...
"
בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב פ"ד לב(1), 667 , 671-670 (1978), התייחס בית המשפט לתיקון טעות סופר בפסק הדין וקבע כדלקמן :
"... מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת... מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר…… סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש"
בבר"ם 5720/05 גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (5.8.07), דן בית המשפט העליון בשאלה האם ניתן לפסוק הוצאות משפט בגדרה של בקשה לתיקון טעות סופר וקבע בין היתר כך:
"6...סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 81(א) לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים ש'אינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש' (עניין יוסיפוב, 671), זאת נוכח עקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהווה סוף פסוק ('גמר מלאכה' - Functus Officio) מבחינת בית המשפט שנתן אותו. עקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקות ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית והוא משמיע לנו כי תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה ניתן לבצע 'אך על דרך של ערעור או עד שבית המשפט לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו העניין שטיפל בו' (זוסמן, 907)..."
ובהמשך קבע כך:
"8.לטעמי, אין כל מניעה להשקיף על חוסר התייחסות לשאלת שכר טרחה והוצאות בפסק דין כעל השמטה מקרית הניתנת לתיקון על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין, מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. גישה זו יש בה היגיון נוכח החובה המוטלת על בית המשפט לפי תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להחליט בתום הדיון בשאלת שכר הטרחה והוצאות המשפט וכלשון התקנה: "בתום הדיון, בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו". חזקה, אפוא, על בית המשפט כי ייתן דעתו לסוגיות אלה בכל החלטה שיפוטית היוצאת תחת ידו וכי הימנעותו מלעשות כן נובעת מהיסח הדעת.
ומן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הבקשה מתקבלת בחלקה.
עם זאת, למרות שהתובע לא טען בסיכומיו בסוגיית ההוצאות, אני סבור שיש מקום לפסוק חלק מהוצאות התובע שנשמטו מפסק דיני, על מנת שהתובע לא יסבול מחסרון כיס ותיקון זה הוא במסגרת סמכותי.
הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט לעיל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום ותשלום (מועד התשלום למומחים על פי מועד ההפקדה בקופת בית משפט) וזאת תוך 30 יום.
