בקשות להבהרת פסק דין חלקי בעניין שכר וזכויות סוציאליות

ביום 21.2.2019 ניתן פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים לתשלום דמי הבראה ודמי ביגוד בגין התקופה עד 8/2009 וכן נקבעו העקרונות לחישוב יתר הזכויות שנתבעו שם בגין התקופה שעד 8/2009 (בכלל זה לעניין, מענק יובל, קרן הישתלמות והפרשות לתגמולים).

פסק הדין ניתן, בין השאר, על יסוד חוות דעת המומחה רו"ח שלומי רז מיום 23.6.2019, תשובות המומחה לשאלות הבהרה שהופנו אליו, וחוות הדעת המתוקנת שהוציא המומחה ביום 14.6.2020, לאחר שבקשת רשות ערעור של התובעות על החלטת בית הדין האיזורי לעניין תקופת חישוב השכר של הגב' בוסי – התקבלה (כאמור בבר"ע 8961-10-19).

עם זאת, קבע, בין השאר, כי: לאור קביעת בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע 30583-07-14, לפיה, רכיב הפרישי שכר עובדי הוראה מ-9/2009 ועד 8/2015 ישולם לתובעות עד גיל פרישה במסגרת תע"א 8911/09 ו-8912/09, ולאור בקשת התובעות למחוק רכיב זה מכתב התביעה, יש למחקו; נוסף על כך, נקבע כי התביעות לתשלום זכויות סוציאליות (הכוונה לרכיב דמי הבראה, מענק יובל, הפרשות בחסר לקרן הישתלמות ולתגמולים) - התיישנו בחלקן, בגין התקופה שקדמה ל-10/2010 (7 שנים עובר להגשת התביעה ב-10/2017); כמו-כן, נקבע כי לאור קביעת בית הדין הארצי בע"ע 30583-07-14, לפיה, כאשר מעסיק אינו מבצע הפרשות כדין לקרן פנסיה, העובד אינו רשאי לתבוע פיצוי כפול, דהיינו את שעורי ההפקדות שהיה על המעסיק לבצע ובנוסף את הנזק שלטענתו נגרם לו עקב כך בגימלה, הרי שעל התובעות לתקן את כתב התביעה ולהודיע באיזה מסלול פיצוי הן בוחרות; בית הדין דחה את טענת ההתיישנות בנוגע לרכיב פצויי הפיטורים והתיר לתובעות לתקן את גובה פצויי הפיטורים שנתבעו על ידי הגב' קליין, כפי שביקשה; בית הדין דחה את הבקשה למחוק את התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בקבעו כי מדובר בעילת תביעה שונה מהעילה שנידונה ונפסקה לזכות כל אחת מהתובעות בע"ע 30583-07-14 בגין פיצוי בשל היתנכלות על רקע מימוש זכות התובעות להתארגן.

משכך הנתבעת מושתקת ומנועה מלטעון כי ההפרשים הנתבעים בהליך זה צריכים להיות מחושבים לפי שכר שונה מהשכר שנקבע בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה על ערכאותיהם השונות ביחס לתובעות, ובכלל זה בתע"א 8911/09 ותע"א 8912/09 שם נפסקו לתובעות הפרישי שכר לפי שכר עובדי הוראה לרבות בגין התקופה מושא הליך זה. אין זאת אלא כי הנתבעת מחד טוענת לקיומו של מעשה בית דין ביחס להפרשי השכר שנפסקו בגין אותה תקופה ומאידך טוענת כנגד סופיות הדיון לעניין השכר הקובע לתשלום זכויות סוציאליות הנגזרות מאותו שכר, דבר שאין לו מקום.

...

סוף דבר התביעה של הגב' בוסי מתקבלת ביחס לרכיבים ולסכומים, כדלקמן: פיצויי פיטורים – 459,245 ₪.

התביעות של התובעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נדחות.

הנתבעת תשלם הסכומים כאמור תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

רקע עובדתי התובעת הגישה תביעה לבית הדין שבמרכזה השאלה האם נעשו עבור המנוח (בעלה ז"ל של התובעת) הפרשות בחסר לפנסיה לאור פיצול שכרו באופן פקטבי והאם, כפועל יוצא, זכאית התובעת לקבלת סעדים מהנתבעות בגין הפגיעה בגובה קצבת השאירים והנכות עקב כך. ביום 5.8.2020 הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יוגשו סיכומים בשאלות הנוגעות לרכיבי השכר השונים ולשאלת מעמדם כחלק מהמשכורת הקובעת לפנסיה, על מנת שיינתן פסק דין חלקי לצורך קביעת השכר הקובע ולצורך השלמת הבירור החשבונאי.

בנוסף טענו כי גם לו יסבור בית הדין כי העובדה שכספים אלו שולמו מקשה אחת, ואין להפחיתם, הרי שעל פי פסק הדין החלקי, הסכום של 3,100 ₪ בחודש ובסה"כ 9,300 ₪ אינם דמי מחלה אלא שולמו על אף שאינם חלק מהשכר הקובע כ"דמי מחלה" לפי בקשת התובעת.

אשר לטענות הנתבעות לעניין קצבת הנכות, נציין כי טענות הנתבעות והפנייתן לסעיפים 9.1-9.2 לתקנון הראל העוסקות בחישוב השכר הקובע של מבוטח לפנסיית נכות ושאירים לא הובררו.

הרמת מסך לטענת התובעת יש להטיל על הנתבעות 2 ו-3 את האחריות לניזקי התובעת, שנגרמו עקב התנהלותן הבלתי חוקית וחוסר תום ליבן בבצוע הפקדות חלקיות לקרן הפנסיה של המנוח ופיצול שכרו באופן מלאכותי במטרה מלחמוק מתשלום זכויות סוציאליות.

...

בנסיבות אלה בהן הגענו לספק שקול בין שתי חוות הדעת, מצאנו לדחות את טענות הצד שעליו רובץ נטל ההוכחה, ומשכך, אנו מקבלים את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעות.

לאחר שקילת טענות הצדדים, ובהתחשב באמור לעיל, מצאנו שיש לפסוק לתובעת שכר טרחה בגובה 16,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובעת, סך של 211,412.66 ₪ , בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 16,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות שלהלן: מהו השכר הקובע של התובע, והאם זכויותיו הסוציאליות שולמו לו בחסר; האם נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים; האם התובע זכאי לפצוי בשל אי מתן הודעה המפרטת את תנאי העסקתו; האם תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת 1 הם תלושים פקטביים והאם התובע זכאי לפיצויים בשל כך; האם התובע זכאי לזכויות סוציאליות נוספות מכוח צו ההרחבה שלא שולמו לו בתקופת ההעסקה? האם הנתבעת 1 אכן לא הפרישה לתובע כספים לקופת הפנסיה, והאם במקרים שהיא אכן הפרישה, היו מצבים שבהם נכתה כספים משכרו של התובע ולא העבירה אותם לקופת הפנסיה; מחלוקת נוספת שנכריע בה היא האם יש להרים את מסך ההיתאגדות ולחייב את הנתבעים האחרים, ככל שייפסק סכום לזכות התובע.

יחד עם זאת, נקבע כי אי מתן התראה סבירה למעביד אינה שוללת את הזכות לפצויי הפיטורים כאשר ברור כי המעביד לא יתקן את מחדליו: "עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

כך, למשל, לא הוכח כיצד התחשבנו הנתבעות 1 ו-2 ביניהן בנוגע לתשלום הסכומים הגבוהים ששילמה הנתבעת 2 במקום הנתבעת 1 את שחויבה לשלם בפסקי הדין השונים.

משדחינו את טענת הנתבעים שהבונוסים שולמו לתובע בכפוף לעמידה ביעדים שנקבעו אנו דוחים את טענת הקזוז בעיניין זה. הוכח לפנינו, כי הבונוסים ששולמו לתובע מדי חודש היו רכיבים פקטביים וכי יש לראותם כחלק מהשכר הרגיל של התובע, כפי שהוא בעצמו הבהיר לנתבעת בשני המכתבים ששלח לה בעיניין זה בתקופת עבודתו אצלה.

כך עולה כי טענה זו לא היתה חלק מהסיכום בין הצדדים, ונראה כי הועלתה לצורכי תביעה זו. סיכום עד כאן: בפסק דין חלקי זה אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פצויי פיטורים: 200,508 ₪ הפרשות לפנסיה: 29,653 ₪ פצויי הלנת שכר: 10,000 ₪ תוספת ותק:1,664 ₪ דמי חופשה: 22,173 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש: 20,000 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד: 5,000 ₪ פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים: 15,000 ₪ סה"כ 304,998 ₪.

...

השכר הקובע: התובע טען כי שכרו פוצל באופן פיקטיבי בתלושי השכר ע"י הוספת רכיבי בונוס פיקטיביים, במטרה להגיע בסופו של דבר לשכר נטו בסך 9,500 ₪.

משקבענו לעיל כי התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים אנו דוחים את טענת הנתבעים בעניין זה. סך של 20,000 ₪ בשל תשלומי בונוס ששולמו לתובע ביתר, על סמך עבודה של 240 שעות בחודש, כאשר בפועל, התובע לא עמד בדרישה זו ואף לא השלים את מכסת השעות הנדרשת במועד מאוחר יותר.

משדחינו את טענת הנתבעים שהבונוסים שולמו לתובע בכפוף לעמידה ביעדים שנקבעו אנו דוחים את טענת הקיזוז בעניין זה. הוכח לפנינו, כי הבונוסים ששולמו לתובע מדי חודש היו רכיבים פיקטיביים וכי יש לראותם כחלק מהשכר הרגיל של התובע, כפי שהוא בעצמו הבהיר לנתבעת בשני המכתבים ששלח לה בעניין זה בתקופת עבודתו אצלה.

כך עולה כי טענה זו לא היתה חלק מהסיכום בין הצדדים, ונראה כי הועלתה לצורכי תביעה זו. סיכום עד כאן: בפסק דין חלקי זה אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים: 200,508 ₪ הפרשות לפנסיה: 29,653 ₪ פיצויי הלנת שכר: 10,000 ₪ תוספת ותק:1,664 ₪ דמי חופשה: 22,173 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש: 20,000 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד: 5,000 ₪ פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים: 15,000 ₪ סה"כ 304,998 ₪.

ביום 28.4.19 פנתה המבקשת אל רו"ח לזנובסקי, הציגה בפניו תחשיב של פדיון ימי החופשה, הבראה, פצויי פיטורין ומשכורות נוספות, כשהיא מדגישה בפניו ש"כפי שנימסר לך ע"י מרשתי בעבר, וכפי שנימסר לך בפגישתנו, מרשתי אינה מסכימה לפתיחת ירעת המחלוקת מחדש, ומבחינתה (כמו מבחינת ההלכה וכל דין אחר) פסק הדין מיום כ"ו בתמוז תשע"ו (פסק הדין הראשון – מ.צ'.

בית הדין הורה למבקשת לשלם את שכר טירחת המומחה, ואולם, במקום לציית להחלטת בית הדין, הגישה המבקשת תגובה, שהמעט שניתן לומר עליה הוא שהיא חצופה, לפיה היא מתנה את התשלום עבור חוות הדעת בהבהרה של בית הדין לפיה המינוי של המומחה נוגע אך ורק לחישוב הטכני של הזכויות הסוציאליות של המשיבים.

אין בפסק הדין הנמקה לסכום האמור, לא ברור ממנו האם הוא ניתן לאחר עיון בחוו"ד המומחה, האם בית הדין אימץ את קביעות המומחה באופן מלא או חלקי, והאם המומחה חישב את הזכויות הסוציאליות של המבקשים על פי הפסק הראשון, לאחר שתוקן בסעיפים 1 – 3 לפסק הבוררות השני, או שיש בו היתייחסות לתביעות ההדדיות של הצדדים על פי האמור בס' 4 לפסק הבוררות השני.

...

במסגרת התגובה טענה המבקשת כי יש לדחות את הבקשה של המשיבים להבהרת פסק הדין, שכן פסק הדין ברור ואינו זקוק לשום הבהרה.

יתר על כן, ייתכן שלאחר שיעיינו הצדדים בחוות הדעת, יגיעו למסקנה שאין בה סטייה מפסק הבוררות הראשון, או שלמרות שיש בה סטייה כאמור, היא לא אומצה על ידי הבוררים, וכי בפסק הבוררות השלישי אין משום סטייה מפסק הבוררות הראשון.

בנסיבות אלה, אני סבורה שמבלי להידרש לשאלה האם הפיסקה האחרונה בפסק הבוררות הראשון בוטלה בפסק הבוררות השני, ואם בוטלה – האם בוטלה כדין, יש לבטל את פסק הבוררות מיום 28.7.2020, ולו בשביל לאפשר לצדדים לטעון טענותיהם ביחס לחוו"ד המומחה.

לפיכך אני מורה לצדדים לשוב אל הבוררים, ולקבל מהם את חוות דעת המומחה.

השופט רועי פוליאק בקשה לעיכוב ביצוע חלק מפסק דין חלקי שניתן על ידי בית הדין האיזורי ירושלים (סע"ש 1926-06-20; השופט עמי רוטמן), בגדריו חויבה המבקשת לשלם למשיב תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה.

כתוצאה מכך, נטען, שולמו לו זכויותיו הסוציאליות בחסר (על בסיס שכר חלקי), ועל כן משולמת לו פנסיית נכות בשיעור נמוך מזה שהיה אמור להשתלם לו וכן נפגע החסכון הפנסיוני שלו.

בתגובת המבקשת לתשובה הבהירה המבקשת כי התצהיר שצורף לבקשה "אומת מרחוק עקב אילוצים" וכי לעומת זאת המשיב לא צרף תצהיר לתשובה אלא נסמך על עדות שנשמעה מטעמה לפני שנתיים וחצי המזכירה נכסים שהרלוונטיות שלהם אינה ברורה בשלב זה. המבקשת הוסיפה וחזרה על טענותיה לסכויי העירעור תוך הדגשת סתירות בגירסת המשיב והמנעותו מלהעיד עדים חיוניים.

כאשר כבעניינינו מתבקש עיכובו של פסק דין כספי, "הנטל אשר מוטל על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין כספי כבד יותר, ועליו להראות כי קיים חשש שנוכח מצבו הכלכלי של הזוכה הוא לא יוכל להחזיר את כספי הזכייה במקרה שיתקבל העירעור, או כי מצבו הכספי של המבקש עלול להפגע באופן אנוש אילמלא יעוכב ביצוע פסק הדין הכספי" (ע"א 263/23 דרבקין נ' כהן.

יחד עם זאת, המדובר בסכום לא מבוטל וחרף טענות המשיב בדבר נכסיו ובדבר אי הגשת תצהיר מאומת כדין על ידי המבקשת, לא צרף המשיב תצהיר התומך בטענותיו ובמצבו הכלכלי, בעוד שאין חולק כי הוא מצוי באובדן מלא של כושר עבודה פנסיית הנכות לה הוא זכאי, גם בהתבסס על השכר הקובע כהגדרתו בפסק הדין, אינה גבוהה (ע"ע (ארצי) 8384-01-21 מורפוט בע"מ – מוסי (29.4.2021)).

...

בית הדין קבע מקובלת עליו טענת המשיב לפיה פיצול שכרו נעשה ביוזמת המבקשת שהפיקה מכך תועלת, וכי עבד משעות הבוקר ועד לשעות הערב המאוחרות בכל עונות השנה, טענה שנתמכה הן בעדותו של אחראי מחסן במבקשת והן בעדויותיהם של החקלאים מהם אסף המשיב את הסחורה החקלאית.

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה, התשובה לבקשה והתגובה לתשובה, פסק דינו של בית הדין האזורי והודעת הערעור, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה.

3יישום - בשקלול שבין סיכויי הערעור העובדתי בעיקרו אך מעורר שאלות הראויות לבחינה, לבין מאזן הנוחות המצביע על קושי אפשרי בהשבת התשלומים אם הערעור או כל חלק ממנו יתקבל, ולאור קיומו של חשש מקביל לביצוע פסק הדין על ידי המבקשת ככל שערעורה יידחה והצורך להבטיח את זכותו של המשיב להיפרע מהמבקשת, ובשים לב לכך שיתר הסעדים הכספיים המכומתים שנפסקו לחובת המבקשת שולמו על ידה (89,600 ש"ח לגרסת המשיב), אני מורה על עיכוב סכום של 100,000 ש"ח כשיעורו היום (להלן – הסכום המעוכב) עד למתן פסק דין בתיק בכפוף להפקדת הסכום המעוכב במזומן או בערבות בנקאית בנוסח מקובל בקופת הדין עד לא יאוחר מיום 26.2.2024 (להלן – המועד הקובע), שאם לא כן תפקע מאליה החלטתי זו ומלוא סכום פסק הדין יעמוד לפירעון .יתרת החיוב בפסק הדין אינה מעוכבת.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 11 לעיל.