זה עולם אנונימי, שבו השחקנים הראשיים יכולים לעטות עליהם מעטה של פאנטום, להיות גוליית או דוד, ולהביע את דעתם בכל נושא שרחוק מהם כרחוק מזרח ומערב, או להביע דעתם ועמדתם בתחום מומחיותם, לנסות "לחסל" חשבונות עם מתחרים במעטה של כבש ובנימוקים שיכולים לעבור לסוחר ולקורא.
מכאן, שבאיזון שנעשה בחברה, בין חופש הדיבור, שהינו נורמה כמעט מקודשת ועל כל פנים רצויה, לבין הדרך שבה בחר הגולש להביע את עצמו,-תינתן עדיפות לחופש הדיבור, (ואני באופן אישי הייתי מציבה את קו הגבול, שהוא לא יעלה לכדי "חופש הביזוי"), כשאת הסייגים לחופש זה,-תוכל למנותם על כף יד אחת.
בסעיף 9 לחוזה ההיתקשרות נקבע כי המשתמש מסכים כי:
"גוגל או הזכיינים של גוגל, הם הבעלים של כל זכות משפטית, שם וענין ביחס לשירותים".
סעיף 9.6 לחוזה ההיתקשרות קובע כי:
"אלא אם הורשית מפורשות ובכתב לעשות כן על ידי גוגל, אתה מסכים שהשימוש שלך בשירותים לא יכלול כל שימוש בסימן מסחרי, בסימן שירות, בשם מסחרי, בלוגו של כל חברה או אורגן בכל צורה שיש בה כוונה לגרום בלבול לגבי הבעלים או המשתמש המורשה בסימנים בשמות, או בסימני לוגו אלו".
סעיף 16 לחוזה ההיתקשרות קובע כי:
"בהתאם למדיניות של גוגל, עליה להגיב להודעות בדבר הפרות אפשרויות של זכויות יוצרים עליהן חל חוק קניין רוחני בינלאומי..
השופט עמית הוסיף והציע תנאים מקדמיים טרם יורה בית-המשפט על חשיפת זהות גולש, ובין היתר: על המבקש לנקוט צעדים מטעמו לחשיפת זהותו של אותו אנונימי, ולכל הפחות קריאה באותו פורום או אתר לגולש להזדהות בשמו, תוך ציון העובדה שהמבקש עומד להגיש בקשה לעניין זה; וכן גם צירוף טיוטת כתב תביעה בעילה הנטענת, כדי להוכיח את תום ליבו בבקשת הגילוי (פסקה 15 לפסק-דינו).
הזכות והכוח מה לעשות במידע הם אצל הנפגע, ויש צורך לשמור על משוואה זו, בבחינת: "לא יצא החוטא נשכר".
במובן זה, נראה שהגישה צריכה להיות לפי אמות המידה של חוק חופש המידע, במובן זה, שלמבקש יש זכות לקבל מידע, ויש לו כוח להחליט לאחר מכן איזה שימוש, אם בכלל, לעשות בו.
ודוק: משגרסתי שהנפגע (למשל בנזיקין) הוא מי שיש לו עילת תביעה לכאורה, אזי דרך משקפיים אלה המיושמות על עילת התביעה הרלבנטית, יובאו כמובן בחשבון גם המבחנים הגורמים לשכלול עילת התביעה, ואשר חלקם מסווג ע"י עמיתי השופט עמית כ"דבר מה" או תנאים לגילוי זהות מפיץ המידע.
...
מכיוון שהחלטתי בנושא הינה עקרונית, אזי אם נחיל על העובדות לעיל את חזקת ההמשכיות לפחות לגבי נושא גילוי ה-IP, נגיע למסקנה, שקיימת סבירות של 51% לפחות שמי שעשה שימוש במנוי בחודש אוקטובר 2007, עשה בו גם שימוש בתחילת 2008.
אשר על כן אני מורה:
המשיבה בבש"א תמציא לבית המשפט את מה שצוין על-ידה כנמצא במעטפה ומסומן ב', וזאת תוך 5 ימים מהיום.
אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו הן בגין הבש"א והן בגין המרצת הפתיחה וזאת לאור היות הנושא חדש ובעל חשיבות משפטית.
