בקשה שנייה להפטר מחובות לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל

הבקשה נדחתה בפסק דין מיום 22/12/2002 ובה קבע בית המשפט כי החייב היתנהל בחוסר תום לב. החייב היה מעורב בניהול החברה בדרך של ביצוע מעשי מירמה וחילופין נימנה עם אלו שנהנו מפרי המירמה.מאז פסק הדין חלפו שנים רבות ובשנת 2015 הוגשה הבקשה השנייה בידי החייב.

המבחן העקרי למתן הפטר לאלתר הניתן רק כאשר "אין בניהול הליכי פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים" מושג זה של "העידר תועלת לנושים" נבחן לאור הטעמים הכלליים בגינם יש להעתר לבקשת הפטר.

ניתן בזאת צו הפטר לאלתר על פי סעיף 18ה(א)(3) לפקודה, לחובותיו בני התביעה של החייב שהוכרז פושט רגל היום בפסק דין זה. משכך, בטלים כל החובות בני התביעה שעילתם לפני מתן צו הכנוס שניתן ביום 2/8/15 ולא ניתן לפעול לגבייתם, למעט החובות המפורטים בסעיף 61 לפקודה.

...

המבחן העיקרי למתן הפטר לאלתר הניתן רק כאשר "אין בניהול הליכי פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים" מושג זה של "העדר תועלת לנושים" נבחן לאור הטעמים הכלליים בגינם יש להיעתר לבקשת הפטר.

לאחר שעיינתי בבקשה, בדו"ח המסכם, עמדות הצדדים, העדר התנגדות רוב הנושים, הגעתי למסקנה לפיה אין בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים.

נוכח הכנסותיו של החייב, הוצאותיו אין כל הצדקה להשתת צו תשלומים מעבר לקיים, בנסיבות אלו ובשים לב לנשייה הגבוהה ,מביאני , לכלל מסקנה, כי לא תצמח כל תועלת לנושים.

לפיכך, אני מורה על סגירת כל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד החייב/ת בגין חובות בני תביעה שעילתם לפני מועד צו הכינוס, למעט החובות המפורטים בסעיף 61 לפקודה.

בפני בקשת החייב למתן הפטר חלוט לפי סעיף 61(א) פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") ולתחולת צו ההפטר על חוב המזונות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "ביטוח לאומי") מכוח הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודה.

היתנהלות החייב; כידוע, הליכי פשיטת רגל מיועדים להגשמת שתי תכליות מרכזיות: האחת, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולחלוקתם בין הנושים בדרך שויונית ויעילה, והשניה, לשרת את האינטרסים של חייב תם לב וחדל הפרעון, ולאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמאטיבית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרישמי פ"ד נח(2) 810, 814).

...

בנסיבות המקרה, מקובלת עלי טענת המוסד לביטוח לפיה העובדה כי ילדי החייב שהיו זכאים לחוב המזונות כבר בגירים, כשלעצמה, אינה מהווה שיקול מכריע בבחינת האפשרות להחלת ההפטר על חוב המזונות ומתן הפטר גורף בנסיבות, בהעדר ראיה כלשהי למצבו הרפואי הנטען של החייב, עלול ליצור תמריץ שלילי לחייבים ולהטיל נטל על החברה בכללותה (ראה פש"ר (ת"א) 22140-05-11 פנחס גטניו נ' עו"ד רונן בצלאל [פורסם במאגרים, 31.8.16]).

אני מאשרת את תכנית הפירעון שהוצעה על ידי הנאמן במועד הדיון מיום 13.06.2019 בהתאם להסכמת ביטוח לאומי לגביית 50% מסך הנשייה.

לאור האמור אני דוחה את בקשת החייב להפטר ללא כל תשלום ולהפטר מהחוב למוסד לביטוח לאומי.

אני קובעת כי יינתן הפטר לחייב ככל ויוסיף לקופת הכינוס את הסכום של 16,400 ₪ ב-35 תשלומים בסכום של 450 ₪ והתשלום האחרון בסכום של 650 ₪.

לפניי בקשת חייב שהופטר מכל חובותיו בני תביעה עפ"י צו הפטר חלוט (אשר ייקרא להלן לשם הנוחיות : "החייב") לקבל תעודה לעניין חיקוק פוסל בהתאם לסעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל, זאת על מנת שיוכל להבחר לתפקיד חבר מועצה מקומית ביישוב נחף.

בעקבות פתיחת עסקים מתחרים, וכן מהומות האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, הכנסות העסק פחתו עד לסגירתו עם חובות.

...

לסיכום טען החייב, כי לאור העובדה כי מדובר בתפקיד שהנו התנדבותי לחלוטין ולטובת הציבור, יש מקום להיעתר לבקשתו.

לשם השלמת התמונה הפסלות המונעת מן החייב להתמודד לבחירות קבועה בסעיף 7 (א) (8) לחוק הבחירות אשר קובע, כי "זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר מועצה.... "הוא לא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת רגל 1936 ואם ניתן לו צו שחרור החלטתי לפי הפקודה האמורה או צו המבטל את ההכרזה משום שחובותיו של פושט הרגל שולמו במלואן- עברו שנתיחים מיום תחילתו" יצויין כי במקביל להגשת בקשתו זו, החייב הגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת מנהל הבחירות (עת"מ (חי') 26499-10-18 עבדל אלחאלק איוב נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית נחף ) עתירה זו נדחתה עפ"י פסק דינו של כבוד הנשיא ר' שפירא מיום 14.10.2018 .

לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דיון הבקשה להידחות, זאת לאחר שמצאתי, כי החייב אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 66 לפקודה.

משלא הוכיח החייב התנאים האמורים בסעיף 66 לפקודה, אני דוחה את בקשתו .

דיון והכרעה בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם ביום 1/8/09) נקבע: "הליך פשיטת הרגל נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות: האחת – להביא לכנוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שויונית ויעילה. תכלית זו נועדה לקדם את הגשמת זכות הקניין הנתונה לנושים, המוכרת כזכות על חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. השנייה – להניח לחייב תם לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו ע"י קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צוארו...". וכן: - "אחד האמצעים החשובים ליישום בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת רגל מיתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת הרגל, עליו להוכיח את תום ליבו.

סמכות בית המשפט ליתן צו הפטר לחייב בפשיטת רגל קבועה בסעיף 62 לפקודה לפיו בית המשפט הדין בבקשת הפטר יביא בחשבון את היתנהגות החייב ועסקיו לרבות במשך הליכי פשיטת הרגל.

...

לפיכך, אף היחס בין החובות שנוצרו במרמה לבין מכלול חובות החייב, כפי שנקבע בע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.1.15), מחייב את המסקנה כי דינו של ההליך ביטול בשל יצירת חובות בחוסר תום לב. באשר לחוסר תום לב בהליך עצמו, החייב סירב לשתף פעולה עם הנאמן, סירב למסור את כתובת מגוריו, הצהיר במעמד חקירתו (בשנת 2013) כי אינו עובד כלל, כלשונו עושה "ג'סטות", אינו מקבל קצבת ביטוח לאומי, ואין לו הכנסות.

עתה, הוא עותר למתן הפטר ובשל חוסר תום ליבו במובהק הן ביצירת החובות והן בהתנהלותו בהליך, לא ניתן להיעתר לבקשתו.

לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול ההליך וחלוקת כספי קופת הפש"ר על פי דין.

לפיכך, לשיטת המבקשת, צו ההפטר אינו עומד בדרישות סעיף 61(ב) לפקודה וניתן בנגוד לדין.

ראשית יצוין, כי לא ניתן להדרש להכרעה שלפנינו מבלי להזכיר תכליתו של הליך פשיטת הרגל, שהיא כידוע כפולה: האחת, להביא לכנוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו באופן שוויוני ויעיל; והשנייה, לאפשר לחייב שאין בידו לפרוע מלוא חובותיו להשתקם כלכלית ולפתוח דף חדש בחייו ע"י קבלת הפטר מחובותיו.

עוד יש להביא בהקשר זה את שנקבע ע"י בית המשפט העליון בע"א 2434/19 משה קיירה נ' יוחנן שלומי ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים): "החרגתו של חוב מתחולת ההפטר, לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה, יכולה להעשות בנסיבות חריגות מסוימות לא רק בגין נסיבות הווצרות החוב, אלא אף בגין ניהול 'מרמתי' של הליכי פשיטת הרגל. ואולם הרף הראייתי הדרוש להוכחת מירמה שמצדיקה החרגת חוב כאמור, הוא גבוה". מעיון בכתבי הטענות שלפניי לא מצאתי ממש בטענות המבקשת לפיהן חובו של החייב כלפיה נוצר במירמה.

...

לדידו של החייב, דין הבקשה להידחות.

לפיכך הבקשה נדחית.