בקשה שנייה לביטול הליך פשיטת רגל בשל ניצול לרעה

הבקשה סתמה ולא פירשה! המיקום הגאומטרי לבחינת תום הלב בבקשה שנייה; חובת תום הלב של החייב היא תנאי לכניסה להליך פשיטת הרגל וגם מהוה , באותה נשימה חבל ההצלה לקבלת הפטר מהחובות.

כב' השופט מינץ מציין עם זאת כי "יש לבחון בקשות חוזרות ונישנות בהליך פשיטת רגל בצורה מדוקדקת", עוד מוסיף וקובע: "לעומת זאת, במקרה בו הליך פשיטת רגל כנגד חייב בוטל בשל פגמים שנמצאו בהתנהגותו ביצירת החובות כמו גם במסגרת ההליך עצמו, אין לאפשר לחייב להעלות את אותן הטענות שהעלה בהליך הראשון שבוטל בשל חוסר תום לבו. " בהתאם לכך, נקבע בפסק הדין לעיל, שעל אף שההחלטה לביטול הליך פשיטת רגל אינה יוצרת מחסום דיוני בפני חייב מלהגיש בקשה חדשה, הזכות להגיש בקשה חדשה מותנית בהצגת נסיבות חדשות המצדיקות את השינוי מההחלטה הראשונה.

כך נקבע בפש"ר (מחוזי-נצ') 1131/04 דביר גראדדו נ' הכונס הרישמי ואח', (לא פורסם, ניתן ב -26.12.04): "על החייב, המבקש להכריזו, פעם נוספת, כפושט רגל, לאחר שנקבע כי ניצל לרעה את ההליך, לשכנע את בית המשפט, לא רק כי נשתנו הנסיבות, אלא שהנסיבות החדשות הנן כה חריגות, עד כדי שהן גוברות על השיקול, לפיו חייב הפועל בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, לא יזכה להגנת הליכים אלה". ראו והשוו: פש"ר (מחוזי-חי') 393/01 תשובה אליהו נ' הכונס הרישמי (לא פורסם, ניתן ב-4.11.02); פש"ר (מחוזי-חי') 386/03 סוברנו מוריס משה נ' הכונס הרישמי, (לא פורסם, ניתן ב-26.7.04); פש"ר (מחוזי-נצ') 334/05 ארשיד עסאם נ' הכונס הרישמי, (לא פורסם, ניתן ב-23.1.06); בש"א (מחוזי-חי') 2257/04 פש"ר 124/04 בחוס פרג נ' הכונס הרישמי, (לא פורסם, ניתן ב-27.5.04), שם נפסק מפי כב' השופט סוקול: "דומה גם כי מקום שבו בקשת חייב נדחתה בשל ניצול לרעה של ההליכים אין זה ראוי לאפשר לחייב להגיש בקשה מחודשת, אלא בנסיבות חריגות בלבד. כידוע חובת תום הלב הלוא חלה על החייב גם במהלך הליכי פשיטת רגל. חייב שפעל שלא בתום לב במסגרת ההליכים הקודמים לא יזכה לצוו הכרזה וברי שאין לאפשר לו להגיש בקשה מחודשת". על מועד הגשת בקשה נוספת מאל "אלקצאצי" עד "אלעוברה" החייב הגיש את בקשתו החדשה בחלוף כ- 15 חודשים מיום דחיית בקשתו הראשונה.

...

בית המשפט המחוזי קבע בסעיף 6 לפסק דינו כי: "אינדיקציה למשך הזמן בין הליך פש"ר נוסף לקודמו, ניתן ללמוד מסע' 63 (ב) (11) לפקודה. סעיף חיקוק זה קובע סייג להפטר, סייג ולפיו לא יינתן צו הפטר, לפושט רגל שהוכרז ככזה בחמש השנים שקדמו למועד צו הכינוס בתיק נוכחי. לכאורה, בחלוף חמש שנים, לא תהיה מניעה מהגשת בקשה חדשה. מובן שכל מקרה ידון בהתאם לנסיבותיו אולם נקודת המוצא הסבירה בעיני הינה 5 שנים, כאשר פרק זמן קצר יותר יתאפשר בהתאם לנסיבות הפרטניות. ברור מכאן כי לאחר שבוטלו ההליכים בהם נקט החייב בתיק קודם, אין הוא יכול פשוט להגיש מייד בקשה חדשה." בית המשפט העליון אישר הסכם פשרה בין הצדדים והעיר: "לשם הצגת ההלכה נכונה נבהיר שהתקופה שצוינה בסעיף 6 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי – לפיה רק בחלוף 5 שנים מהמועד בו דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס ניתן להגיש בקשה חדשה על סמך חלוף הזמן בלבד – אינה מקובלת עלינו. זאת במובן שהתקופה ארוכה מדי. אין בכוונתנו להתייחס לסוגיה מעבר לכך." אני סבור –כי אין מקום לקבוע נורמטיבית מועד קשיח בהגשת בקשה חדשה - התקופה שנקבעה בפרשת אלקצצי יכולה להתאים גם למקרנו – שכן הדרישה "לשינוי נסיבות" יש בכוחה לאזן את השיקולים בבסיס קביעה זו, וניתן, כמו במקרנו להתנגד למתן הצו-עם הגשת הבקשה- כפי שעשה נכונה הכונ"ר, ובכך לחסוך כניסה להליך, ולהתמקד בבדיקה לגופה אם חל שינוי נסיבות, תחת לקבוע מועד קשיח של תקופה מסוימת.

בעניין שיכמן, החוב שנוצר מהעבירה הפלילית ונוגד את תקנת הציבור היווה כ- 5.5% מסך חובותיו שנוצרו בדרך רגילה ולא בחוסר תום לב , דבר שהיווה שיקול מרכזי בהשארתו של החייב בהליך, תוך שנקבע במפורש ש: "לאור כל האמור לעיל, מתבקש לכאורה לקבוע, כי בסיס חובו של שיכמן כלפי המערערת נעוץ במעשים נפשעים, הנוגדים באופן מהותי את תקנת הציבור, ולפיכך אין באפשרותו לחסות בצלו של הליך פשיטת הרגל ... סבורני, כי היחס שבין חובו ה'פגום' כלפי המערערת לבין מכלול חובותיו ה'רגילים', הוא השיקול אשר יש בו כדי להכריע את הכף בנסיבות העניין". בענייננו, החוב שנוצר עקב העבירה הפלילית מהווה החלק הארי מהחוב - תמונה זו לא השתנתה בבקשה הנוכחית.

משכך, בהעדר שינוי נסיבות, או עובדה חדשה או תועלת לנושים מקיומו של ההליך, דין בקשתו השנייה של החייב למתן צו כינוס ולהכריזו פושט רגל, דחייה.

ב"כ הנושה שבה וטענה כי נוכח אופן יצירת החוב [בגין חשבוניות פיקטיביות], אין תועלת בהליך נוכח הקף החובות ועל כן עתר לבטל את ההליך או לחילופין לקבוע כי ההפטר שיינתן בתיק, ככל שיינתן, לא יחול על יתרת החוב על מע"מ לאחר קבלת הדיבידנד בתיק זה. המנהל המיוחד היתייחס לכך שהוגשו למעשה שתי בקשות לביטול ההליך, האחת מטעמו, והשנייה מטעם הנושה.

המסגרת הנורמאטיבית העוסקת בבטול הליכי פשיטת רגל מוסדרת בסעיף 55(ב) בפקודה, הקובעת כי: "בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". דרך הפריזמה של תום הלב יש להתבונן על אופן יצירת החובות, אופן היתנהלות מול הנושים, הקף הגילוי לפני הכניסה להליך ולאחר ההליך גם אופן קיום החובות בהליך בתמורה להגנה שנותן ההליך לחייב.

בקשה לביטול הליך בשל טענה לחוסר תום לב ביצירת החובות, בודאי במאפיינים של טענה למירמה או הברחת נכסים, מצריכה עמידה בנטל הראיה והשכנוע לכך, ומקום שמתבקשת קביעה ערכית לפגם מוסרי בהתנהלות חייב כלפי נושים, נידרשות ראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל מאזן ההסתברות [ראו למשל ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי [פורסם בנבו] (27.5.2020); לעניין הנטל המוטל על הנושה לשכנע קיומה של מירמה ראו גם: ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה 3) (2010) בעמ' 61].

...

כאשר עניין לנו בשיעור העיקרי והמכריע של החוב, סבורני כי עצמת חוסר תום הלב גבוהה ועל כן ראוי לשקול מחדש את צו הכינוס ולבטל את ההליך.

סוף דבר – ביטול ההליך נוכח כל האמור, ומשקבעתי כי החייב הסתיר בבקשתו לצו כינוס את דרישת מע"מ [המהווה כ- 96% משיעור הנשייה], דרישה המבוססת על כפל מס נוכח חשבוניות פיקטיביות, גם אם טרם נבחנה מידת אחריותו של החייב למעשה המרמה עצמו, מצדיקה בחינה מחודשת של הבקשה לצו כינוס ובקשת עמדת הנושה לביטול ההליך בשל ההסתרה.

אשר על כן, ובשים לב לחשיבות השמירה על עקרון תום הלב, מתקבלת הבקשה לביטול צו הכינוס וההליך, ואני מורה כדלדמן: צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנת החייב, בטלים; הבקשה להכרזה כפושט רגל נדחית.

לפניי בקשה שנייה לביטול הליך בשל ניצול לרעה.

סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 קובע את סמכותו של ביהמ"ש להורות על ביטולו של ההליך במקרים של ניצולו לרעה על ידי החייב.

...

החייב קיבל הזדמנות אחת ולא עשה בה שימוש מושכל, מעבר לזאת המנהל המיוחד הזמין את החייב אליו והתרה בו בטרם הגשת הבקשה ולמרות זאת החייב לא טרח לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, ומשכך אני סבורה כי טענתו שכעת יתחיל להתנהל בהליך כראוי הינה טענה שאין בה ממש.

לאור כל האמור נראה בעליל כי עסקינן בחייב שלא מצליח להפנים את דרישות ההליך, אינו מחויב לכל הליך שיקומי, והתנהלותו נעדרת תום לב, החייב אינו מגלה את מצבו הכספי לביהמ"ש או למנהל המיוחד ואין את היכולת להתחקות אחר התנהלותו.

לאור כל האמור אני מורה על ביטולו של ההליך מחמת ניצולו לרעה על ידי החייב.

איני סבורה כי הן מהוות אסמכתא לגבי המחלוקת במקרה זה. השאלה העומדת להכרעה היא האם יש לאפשר לחייב שההליך בעיניינו בוטל מחמת ניצול ההליך לרעה להוון תקופת ההמתנה בטרם ינקוט הליך פשיטת רגל חדש כך שיקבל צו כנוס במועד מוקדם למועדים שנקבעו בעיניין גמיל אלקצאצי הנ"ל. הליך פשיטת הרגל נועד להגשים 2 מטרות; האחת היא כנוס נכסי החייב לטובת הנושים בדרך יעילה, מהירה ושוויונית לטובת הנושים.

השנייה היא לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו יכול לעמוד בתשלום חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו.

בהליך פשיטת הרגל הראשון שנקט החייב הוגשו 3 בקשות לביטול ההליך.

...

לטענתו אין לאפשר לחייב לפתוח הליך פשיטת רגל נוסף זמן כה קצר לאחר ביטול הליך פשיטת הרגל הקודם בשל ניצול הליך פשיטת הרגל לרעה בהתאם להלכת בית המשפט העליון בעניין ע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2014).

הכרעה בית המשפט העליון קבע בעניין ע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2014) כי: "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי". החלטות בתי המשפט המחוזיים שצורפו לתגובת החייב הן החלטות שניתנו בהסכמת הצדדים.

בעניינו של סעיף 17 המהווה שער הכניסה להליך פשיטת הרגל נקבע בע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרישמי (2012) כי: "בשים לב לתנאים המפורשים שנקבעו בפקודת פשיטת הרגל סבורני כי, ככלל, מקום שבו מילא החייב אחר הוראות פקודת פשיטת הרגל ועמד בכל התנאים הראשוניים האמורים לעיל, אין מקום להתעמק בשלב זה בשאלת תום ליבו של החייב במועד יצירת החובות או לבחון את התנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל, וזאת מכיוון שספק בעיני אם המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה מספיק, במרבית המקרים, על מנת לבסס קביעה בדבר חוסר תום לב של החייב אשר מצדיק לסרב להיעתר לבקשתו ליתן צו כינוס. ודוק, המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה הינו בדרך כלל רק המידע שמציג החייב ובמקרים מסוימים המידע שמציגים חלק מנושיו, ככל שנקטו קודם לכן בהליכי הוצאה לפועל כלשהם. ספק אם התמונה שמתקבלת ממידעים אלו הינה מלאה ומדויקת". יש לשים לב כי בענייננו כבר נבחנה התנהלות החייב במסגרת הליך קודם כאמור לעייל.

לאור כל האמור לעיל מן הדין היה לדחות בקשת החייב.

למרות זאת, לפנים משורת הדין, בשים לב לפרק הזמן שחלף, מתוך תקווה כי לאחר שההליך בוטל על כל המשתמע מכך, הפנים החייב את חובותיו והוא מודע כעת לתוצאות הפרתן, בשים לב לשנה החדשה שבפתח, החלטתי לאפשר לחייב הזדמנות נוספת כבר כעת.

מבוא לפניי בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל של מועתז גאבר (להלן: "החייב") מחמת ניצולם לרעה על ידי החייב, אי מילוי חיוביו וצבירת חובותיו בחוסר תום לב. הבקשה הוגשה על ידי עו"ד ליאור מזור, בתוקף תפקידו כנאמן לנכסי החייב (להלן: "הנאמן").

לענין זה יפים דבריו של המלומד פרופ' דוד האן בספרו דיני חידלות פרעון 692-691 (מהדורה שנייה 2018): "אי גילוי המידע הוא ביטוי מובהק לחוסר מוכנות מצד החייב למיצוי יכולתו הכלכלית לפרעון החובות לנושיו טרם שתישמט יתרת חובותיו. זוהי היתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם תכליות דיני חידלות הפרעון. היתנהגות כאמור חותרת תחת זכויות הנושים הקיימים. היתנהגות זו גם מציבה סימן שאלה על מוכנותו של החייב לפתוח פרק כלכלי חדש בחייו שבו הוא ינהג ביושר ובהגינות כלפי נושיו החדשים. על כן, לטעמי, היתנהגות זו של החייב צריך שתרחיקו משמיטת החובות, בין בדרך של ביטול ההליך בין בדרך של הארכה ניכרת של פרק הזמן שבו ישהה בהליך עד לשמיטה אפשרית של חובותיו." החייב טען להגנתו כי הוא סייע ככל יכולתו לניהול התביעה נגד שטראוס, אשר הוותה את הנכס העקרי הפוטנציאלי ממנו יוכלו להפרע הנושים וכן כי הוא התייצב לחקירה הפומבית בעיניינו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכפועל יוצא מכך יש לבטל את הליך פשיטת הרגל של החייב, הן מחמת אופן יצירת החובות והן מחמת ניצולו של ההליך לרעה.

עם כל הצער שבדבר, המקרה דנן הוא מקרה מובהק בו אין מנוס מביטול ההליך מחמת חוסר תום ליבו של החייב, הן בשלב יצירת החובות והן במסגרת הליך פשיטת הרגל.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.