בקשה שלישית לתיקון כתב תביעה בבית הדין לעבודה

כך שהאינטרס שלה הוא לקיים דיון נפרד בשני התיקים; שלישית, איחוד הדיונים לא ירפא את ההוצאות הכפולות שנגרמו לנתבעת עד עתה ומכאן שיעילות וחסכון בהוצאות אינם הסיבה לאיחוד ההליכים; רביעית, נסיבותיו של כל אחד מהתובעים שונות וגם מידת הפרוט של התביעה והראיות שהציגו להוכחת תביעתם שונות.

עיון בתיק בית הדין מעלה כי ביום 9.7.2023 הנתבעת ביקשה להורות לתובע לתקן את כתב התביעה בדרך של מתן פרטים נוספים וכן לחייב את התובע בהוצאות בגין הצורך להגיש כתב הגנה פעם נוספת לאחר שתביעה קודמת של התובע נמחקה מחוסר מעש.

תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מקנה לבית הדין סמכות לצרף בעל דין "שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". מטעם זה פסק בית הדין הארצי כי בהליכים שבהם מתעוררת שאלת זהות המעסיק "יעילות הדיון וקביעת חיובי הצדדים מצדיקה צירוף כל אלה שלכאורה אפשר שהם בגדר המעבידים לדיון, על מנת שבית הדין יבחן על פי מלוא הראיות את שאלת מיהות המעביד, ויקבע באופן שיחייב את כלל הצדדים את חבויות המעביד כלפי העובד התובע" (ע"ע (ארצי) 56413-02-12 מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ – חרפוש (29.5.2012).

...

בנסיבות אלה עמדתי היא שדין הבקשה לאיחוד דיונים להידחות כך שכל הליך ידון בפני עצמו.

בנסיבות אלה דין הבקשה לביטול הוצאות להידחות.

לנוכח האמור דין הבקשה לצירוף חברת פלדמן כבעל דין להידחות.

יתר הבקשות נדחות מהטעמים שמניתי לעיל.

השאלה השלישית היא שאלה שמנסה להשיב בדלת האחורית את שאלת מינוי המומחה בתחום הנוירולוגיה, שנדחתה שוב ושוב על ידי בית המשפט.

יום לאחר הגשת הסיכומים – ביום 26/6/22 – הגיש התובע "בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לבית המשפט המחוזי בשל העידר סמכות עניינית". הבקשה הוגשה ללא תצהיר בטענה שהיא מבוססת, כביכול, על קביעותיו של פרופ' ניסקה, המומחה מטעם בית המשפט.

סכום זה מורכב מסך של 120,028 ₪ לפי נכות של 10% לתקופה של 10 שנים ובסיס שכר של 11,590 ₪ (כשכר שהשתכר התובע עת עבד במשרד בשנת 2011), ומסכום נוסף של 3,430,420 ₪ לפי נכות של 70% (לאחר החלפת הבירכיים), בסיס שכר של 31,284 ₪ (שילוש השכר הממוצע) ומקדם הוון עד גיל 70.

...

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 25,000 ₪; אגרות משפט בסך 715 ₪; שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מסכום הפיצויים.

מנגד, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪ שנפסקו לחובתו ביום 11/5/2022, והוצאות אחרות שהושתו על התובע לטובת הנתבעת וטרם שולמו.

כמו כן, ישלם התובע לאוצר המדינה הוצאות בסך 2,000 ₪.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 17351-03-23 ניתנה ביום 14 מרץ 2023 יצחק קנר המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב בשם המבקש – בעצמו החלטה

לטענת המבקש, בהחלטה השלישית נפלה טעות סופר שכן בית הדין לא שם לב כי בקשת המבקש בדיון היתה להגיש הודעה בדבר הכוונה להגיש בקשות ביניים, לרבות גילוי מסמכים, או לבקש את תיקון כתב התביעה.

...

להלן אפרט את טעמיי: אשר החלטה הראשונה – למעשה דין הבקשה לבזיון היה להידחות על הסף.

זאת ועוד, לא שוכנעתי כי ביחס לארבע החלטות אלה מתקיימים הטעמים למתן רשות הערעור הקבועים בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, לפיהם רשות ערעור תנתן "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". ככל שיהיה בכך צורך ממילא ניתן יהיה להשיג על החלטות אלה בתום ההליך.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

תמצית הרקע העובדתי והבקשות הטעונות הכרעה: התביעה הוגשה ביום 26.3.2023 וביום 15.6.2023 הגישו נתבעות 3-5 כתב הגנה מטעמן הכולל בקשה לצרוף שלוש נתבעות ובקשה לדחיית התביעה כנגדן על הסף בטענה, כי לא היתקיימו יחסי עבודה בינן לבין התובעת, ולא בכדי התובעת אינה מצביעה על קיומם של יחסי עבודה בינה לבין הנתבעות, לא כל שכן על כך שפעלו כלפיה בנגוד לדין[footnoteRef:1].

דיון והכרעה ראשית, אשר להגשת כתב התביעה המתוקן – משהתובעת מסכימה לבקשת הנתבעות 3-5 לצרוף נתבעות נוספות בטענה כי היו מעסיקותיה (אף אם לטענת התובעת במשותף לנתבעות 3-5), הרי שעליה להגיש כתב תביעה מתוקן המבסס את עילת התביעה כנגד נתבעות אלה, ואינני סבורה כי בשלב זה יש לחייב את הנתבעות 3-5 בתשלום הוצאות לתובעת בגין תיקון זה, לא כל שכן כתנאי להגשת כתב התביעה המתוקן, אלא יש להותיר את ההכרעה בשאלת ההוצאות לסיום ההליך, ולכל הפחות, להכרעה בבקשת הנתבעות 3-5 לסילוק התביעה נגדן על הסף.

[4: הילכת בובליל-אינדיג, שם וראו גם: רע"א 4108/10 אוזן - עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו כמנהל מיוחד (16.1.2010); בר"ע (ארצי) 24223-08-20 מ"י - פלוני ואח' (8.9.2020)] במקרה שלפניי, בהערכה ראשונית ומבלי לקבוע מסמרות, סכוייה של בקשת הנתבעים 1-2 לסילוק על הסף אינם גבוהים נוכח פסיקת בתי הדין לעבודה שלפיה סעד של סילוק על הסף יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד[footnoteRef:5], ורק ככל ששוכנע בית הדין, כי גם אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, לא יוכל לזכות בתביעתו[footnoteRef:6].

...

עם זאת, ובאיזון שבין זכויות הצדדים אני סבורה, כי על הנתבעות 3-5 (המבקשות) למסור את כתב התביעה המתוקן בצירוף כתבי הטענות שהוגשו עד כה והחלטה זו לידי הנתבעות המצורפות, ויעשו כן בתוך 14 ימים ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

בעבר, ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שהיו בתוקף עד לסוף שנת 2020 (להלן: התקנות הישנות) בעל דין שבקש לפתוח בהליך נגד נתבע שנימצא מחוץ לתחום השיפוט, היה צריך לקבל היתר להמצאה מחוץ לתחום, ולצורך כך היה עליו ליצלוח שלוש משוכות: ראשית, לשכנע כי יש בידיו 'תביעה הראויה לטיעון' (good arguable case); שנית, לשכנע כי מתעוררת "שאלה רצינית" שיש לידון בה, וזאת לגופה של עילת התביעה עצמה; ושלישית, לשכנע את בית הדין כי יש הצדקה להכפיף את הנתבע הזר לדיון בארץ, במובן זה שהפורום הישראלי הנו הפורום הנאות לידון בתובענה (ראו: רע"א 4199/20 הצלחה לקידום חברה הוגנת נ' Chi Mei Corporation (15.8.21)).

מעיון בטענות הצדדים, עולה בפירוש כי הטענה כנגד הנתבעת נוגעת בראש ובראשונה להתנהלותה בקשר עם רכישת הטכנולוגיה, ולא בקשר להסכם העבודה עצמו, ומכאן שמדובר בסכסוך שעל פי ציפיות הצדדים היה אמור להתברר בארצות הברית; שלישית עם זאת, לא נעלם מאיתנו כי הנתבעת היתה הדירקטורית היחידה של החברה הישראלית, שבהסכמי ההעסקה על התובעים הכפיפה עצמה מפורשות לדין ולסמכותו של בית הדין בישראל, ובמובן זה אכן קיימת זיקה מסוימת לערכאות בישראל.

דומה שלא בכדי לא העלו התובעים בכתב התביעה המקורי שהגישו עילת תביעה זו, והיא הוספה על ידם לכתב התביעה המתוקן אך ורק מתוך נסיון "מלאכותי, במקרה הטוב... להכנס בשערי בית-הדין". ציטוט זה הנו משל כב' השופט (כתוארו אז) אילן איטח, בחוות-דעתו בעיניין תדיר (ע"ע 23018-05-12 תדיר גן (מוצרים מדויקים) 1993 נ' רימס אינטנשיונל בע"מ (3.7.14)), ודבריו אלה, שנאמרו בהקשר של הפעלת שיקול דעת שפוטי, האם להתיר או לא לשלוח הודעת צד ג' המתבססת על עילה זו, יפים לדעתנו בשינויים המחויבים, אף למקרה שלפנינו, שבו על בית הדין להפעיל שיקול דעת שפוטי בכל הנוגע לקביעה בדבר קיומה של סמכות שיפוט בינלאומית.

...

נציין שחיפשנו ולא מצאנו בסיכומי התובעים כל התייחסות לגופה של טענה מהותית זו של הנתבעת , מלבד אמירה כללית בדבר כך שאין זה השלב לדון בהן שכן לשיטתם "בירורן של טענות מסוג זה... מתאים לשלב בירור התביעה, ולא לשלב זה". הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לרכישת סמכות שיפוט על בסיס טענת התובעים לגרם הפרת חוזה, בין היתר מאחר שתכלית החריג המקנה לבית דין זה סמכות לדון בעוולות נזיקיות נגעה בעיקרה למקרים של שביתות והשבתות, ונובעת בעיקרה מהזיקה ההדוקה בין העילות לסכסוכים הנוגעים לשביתה (רע"א 2407/14 רוחם נ' פרס (14.10.15)), ולא ניתן להרחיב את השימוש בה למקרים שבהם נטענת טענה נזיקית במהותה נגד נושא משרה רק מכיוון שנטען כי החברה שבה כביכול כיהן לא קיימה הסכם עם התובע.

על פני הדברים, טענתה זו של הנתבעת – שאף ביחס אליה לא מצאנו כל מענה מצד התובעים – נדמית לנו אף היא כנכונה על פי ההלכה הפסוקה, הקובעת כי ככלל טענות נזיקיות כנגד נושאי משרה בחברה המעסיקה אינן בגדר סמכותו של בית דין זה, ובמקרה של תביעה שכזו אין מנוס מפיצול הדיון (ע"א 2618-03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (29.11.04), וראו במיוחד סעיף 24 לחוות-דעתה של כב' השופטת מרים נאור, המתייחסת באופן ספציפי להעלאת טענה של גרם הפרת חוזה כנגד נושאי המשרה).

סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה, הרי שדין כנגד הנתבעת להימחק.