המבקש הוא מהנדס ויזם, אשר העיד על עצמו כי הוא ותיק מאוד במקצוע, ועל כן, הוא בודאי יודע כיצד נראה מיסמך "היתר בניה". המבקש ידע היטב בתחילת העבודות שאין לו היתר בניה, וכי גם אם גורם כלשהוא בערייה אמר לו כי חידוש היתר ישן עשוי להימשך זמן קצר בלבד, אין הארכה זו מהוה היתר בניה.
יוער בהקשר זה, כפי שגם ציין כב' השופט אינפלד בסעיף 18 לפסק דינו בעירעור השני, שבכך חולק כב' השופט אקסלרד על ההלכה לפיה שינוי פנימי איננו טעון היתר רק מקום בו הוא נעשה במבנה הבנוי בהיתר, אך אם הבניין בנוי ללא היתר, הרי גם שינוי פנימי בו ייחשב לבניה אסורה); קביעה עובדתית לפיה עבודות יציקת המשטח וקיר הבטון היו קיימות קודם לכן, והוגש בגינן כתב אישום (חלק מהרכיבים בסעיף 6 לכתב האישום); חפוי אבן של מעטפת המבנה, אשר נקבע כי המבקש נידרש לבצעה כתנאי לחידוש היתר 76', ואשר לפי גישת המאשימה עצמה אינה מחייבת היתר (אחד מהרכיבים בסעיף 7 לכתב האישום).
המבקשים טענו כי קיימות מספר הצדקות להתיר את זמונו של המומחה בהליך דנא: ראשית, חוות הדעת נולדה רק לאחר שפרשת הראיות הסתיימה בהליך הפלילי, ובקשות המבקש להגיש את חוות הדעת כראיה ולזמן את המומחה למתן עדות, נדחו; שנית, מדובר בראיה מכריעה בכל הנוגע למחלוקת בדבר סבירות ונחיצות הדרישה לסקר ימי כתנאי למתן היתר; שלישית, כב' השופט אקסלרד קבע כי ביהמ"ש איננו נידרש להפעיל את שיקול דעתו תחת שיקול דעת גופי התיכנון, שקבעו כי קיים צורך בסקר הימי.
...
זאת, הגם שבית המשפט מצא כי לא הוכחו מניעים פסולים או רדיפה אישית מצד מהנדס העיר, כפי טענת המבקש.
מחד, בפסק הדין בערעור השני, קבע כב' השופט אינפלד כי מהחלטות ועדת הערר אפשר כי ניתן לקרוא מסקנה מוגבלת בטיבה, לפיה בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום היה בכוחה של הוועדה המקומית לעשות מאמץ רב יותר לזרז את הטיפול בבקשותיו של המבקש לקבלת היתר בנייה.
לאור ההיבטים השונים בנדון, סבורני כי בעניין זה אין מקום לחסום הדלת בפני אפשרות הוכחת הטענה ונפקותה.
שוכנעתי כי העניינים שמבוקש להתיר הבאת ראיות לסתור לגביהן, נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הפלילי, בשלוש ערכאות, לאחר דיונים רבים ובפסקי דין מפורטים ומנומקים באופן יסודי (לבד מפסקי הדין שניתנו על ידי בימ"ש השלום בסבבים השונים, פסק הדין בערעור הראשון מכיל 28 עמודים; פסק הדין בערעור השני אוחז 85 עמודים; החלטת ביהמ"ש העליון בבר"ע אוחזת 12 עמודים).
