בקשה לתשלום תכוף וסילוק תביעה על הסף בתאונת דרכים

המערער, שהנו עורך דין, הגיש תביעה כנגד המשיב 1 והמשיב 2 לתשלום שכר טירחתו בגין טיפולו בתביעת המשיב 1 לקבלת פצויי ניזקי גוף - תביעת פלת"ד בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 13/10/10.

במסגרת טיפולו של המערער בתיקו של המשיב 1, הגיש המערער כאמור את התביעה (ת.א. 32942-04-11), וכן הגיש בקשה לתשלום תכוף.

המשיב 2 הגיש לבית המשפט קמא בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף בגין היתיישנות והעדר עילה.

נטען כי עילת התביעה נגד המשיב 1 מבוססת על אכיפת הסכם שכר הטירחה, ואולם ההסכם שנחתם בין הצדדים כפוף למיגבלה בחוק (סעיף 16 לחוק הפלת"ד וכללי לישכת עורכי הדין ביחס לתעריף מקסימלי בפלת"ד), ולכן יש צורך בבירור עובדתי לענין גובה שכ"ט שגבה המשיב 2 בפועל, וגובה השכ"ט הראוי שהיה אמור לגבות בשים לב להקף ההליכים המשפטים שנקט כל עו"ד. עוד נטען כי סילוק תביעה על הסף הנו צעד קצוני, ובפרט דחיית תביעה, ולכן אף אם היה מקום לקביעת בית המשפט קמא לפיה לא קיימת עילת תביעה כנגד המשיב 2 , הרי שלא היה מקום לדחות את התביעה אלא לכל היותר למחוק אותה.

...

דיון והכרעה: לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במלוא החומר שהוצג בפנינו, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל.

אכן עסקינן בתיק פלת"ד בו נקבע שכר הטרחה בחוק (סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד שהסמיך את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע תעריף מרבי לשכ"ט כאשר מכוח סעיף זה קבעה המועצה הארצית בכללי לשכת עורכי הדין שיעורי שכר טרחה מרביים מדורגים כאשר שכר הטרחה שנקבע בטיפול בתביעה לפי חוק לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק), ברם במצב בו נוטל עורך דין תיק שטופל עד לאותו שלב על ידי עורך דין אחר, כבמקרה דנן, סבורים אנו כי חלה חובה על עורך הדין החדש להבהיר במפורש ללקוח את נושא תשלום שכר טרחתו של עורך הדין הקודם שטיפל בתיק, זאת נוכח העובדה שהחוק קובע שכר מרבי לטיפול כלל עורכי הדין יחדיו בתביעה, וראה בהקשר זה דברי כב' הש' ריבלין בענין ארליך: "...כפי שהבהירה – בדעת מיעוט – השופטת חיות (בפסק דין מורגנשטרן – ת.א 2283/00 (מחוזי ת"א) ניתן ביום 27/6/01 – לא במקור – ע.ב.) לא ניתן לחייב את הנפגע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טרחה העולה על השיעור המקסמיאלי. מקובלת עלי דעתה שם כי הפרקליט החדש יחלוק עם הפרקליט הקודם את שכר הטרחה המקסימאלי אותו גבה". רע"א 7204/06 ארליך נ' עו"ד ברטל ניתן ביום 22/8/12.

סוף דבר – הננו מורים על קבלת הערעור באופן שההחלטה בנוגע לדחיית התביעה כנגד המשיב 2 מבוטלת.

מלכתחילה התעוררה מחלוקת באשר למקום שבו ארעה התאונה ועל רקע זה הוגשה התביעה כלפי הנהג, הנתבעת מס' 2 קרנית הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), והנתבעת מס' 3 - אל סונדוק אלפלסטיני – הקרן הפלסטינאית לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "אלסונדוק").

נוכח המחלוקת נקבע דיון בשאלת המקום שבו ארעה התאונה (כאשר במקביל ניתנה החלטה המורה לאלסונדוק לשאת בהוצאות האישפוז וכן שולם על ידה תשלום תכוף מבלי לפגוע בטענותיה לעניין מקום התאונה, הדין החל והיות בית המשפט בישראל פורום לא נאות).

סיכום על יסוד כל האמור, ובכפוף להערותיי לעניין הודעת ההסכמה של הנהג להתדיין לפני בית המשפט הפלסטינאי ומניעת הדיון בתביעה מחמת היתיישנות, אני מקבל את בקשת אלסונדוק ומורה על סילוק התביעה על הסף מחמת היותו של בית המשפט בישראל "פורום לא נאות". בנסיבות העניין ונוכח מצבו הרפואי של התובע – אין צו להוצאות.

...

במקרה זה קשה שלא להגיע למסקנה כי יעיל יותר לקיים את ההתדיינות בבית המשפט בשטחים, נוכח הזמינות לעדים, לבדיקה הרפואית ובשל ההימנעות מהצורך בהוכחת הדין הזר והחזקות השונות (השווה קציב, פסקה 7, כלל פסקה 5).

מבלי להידרש לשאלה האם לא ניתן להגיע למסקנה אחרת באותן נסיבות (ר' פסק הדין שנתתי בת.א. (שלום ירושלים) 3311/05 עזבון עלי נ' טרסט (30.4.09) (שעליו נסמך, בין היתר, בית משפט השלום בהחלטתו (ת.א. (שלום י"ם) 14353/06, בש"א 10842/08 אלסונדוק נ' ח'טיב (28.1.10), שבוטלה על ידי בית המשפט המחוזי, ושבית המשפט המחוזי מתייחס אליו בסעיף 19 לפסק דינו), הרי שבמקרה שלפנינו שונה שוני מהותי מפסק הדין בפרשת ח'טיב.

סיכום על יסוד כל האמור, ובכפוף להערותיי לעניין הודעת ההסכמה של הנהג להתדיין לפני בית המשפט הפלסטיני ומניעת הדיון בתביעה מחמת התיישנות, אני מקבל את בקשת אלסונדוק ומורה על סילוק התביעה על הסף מחמת היותו של בית המשפט בישראל "פורום לא נאות". בנסיבות העניין ונוכח מצבו הרפואי של התובע – אין צו להוצאות.

בקשות הצדדים בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה על הסף, ואגב כך גם את הבקשה לתשלום תכוף.

בסעיף 5ה לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, נקבע: "נתן בית המשפט החלטה בבקשה לתשלום תכוף, לא ייזקק לבקשה נוספת לתשלום תכוף או לבקשה בדבר שינויה של ההחלטה הקודמת, אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שניתנה ההחלטה הקודמת והנסיבות השתנו במידה המצדיקה מתן החלטה חדשה; בקשה להחלטה נוספת או בקשה לשינוי החלטה קודמת שיש להגישה לבית משפט שלום תוגש לאותו בית משפט שבו הוגשה הבקשה הקודמת." העולה מן הנתונים דלעיל הוא שהכנסת התובע ומשפחתו כיום גבוהה מן ההכנסה שהייתה לתובע עובר לתאונה.

...

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, איני מקבל את עמדת הנחרצת של הנתבעת.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

בהינתן כל אלה, ובהתחשב בספק שעדיין לא סולק באשר לעצם זכאותו של התובע לפיצויים מן הנתבעת, החלטתי לדחות את הבקשה לתשלום תכוף.

כן הגיש ביום 26.4.2011 בקשה לתשלום תכוף, ייצג את הנתבע 1 בקדמי משפט שהתקיימו ביום 12.11.2011 וביום 15.12.2011, ניהל הליכים מקדמיים בתביעה וכן פעל מול המוסד לביטוח לאומי.

עוד טוען התובע כי הוא זכאי לשכר הטירחה הנתבע מכוח חוק החוזים, חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט), מכוח הכללים, הנוהג וכן "מכוח כל דין". הבקשה ביום 6.10.2019 הגיש הנתבע 2 בקשה לסילוק התביעה שהוגשה כנגדו על הסף מחמת היתיישנות ו/או העדר יריבות ו/או העדר עילה.

העדר עילה בכתב תביעתו טוען התובע כי הנתבעים חבים לפצותו "ביחד ולחוד" מכוח חוק החוזים, חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט), מכוח הכללים, הנוהג וכן "מכוח כל דין". בתגובתו לבקשה הפנה התובע לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977.

...

לעניין זה יפים דברי כב' הש' ע' ארבל ברע"א 8288/06 עו"ד אליעזר ברק נ' שמואל בראונשטיין, תק-על 2007(1), 1505, 1509 (2007): "מקרים כגון זה מלמדים כי בעריכת הסכם שכר-טרחה בין עורך-דין ללקוח, חשוב להקפיד, בין היתר, על שניים: ראשית, על כך שבהסכם תיכללנה הוראות שתסדרנה את דרך קביעת שכרו של עורך-הדין למקרה שבו, מטעם כלשהו, יופסק טיפולו לפני סיום (וראו: גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 212, 272-273 (2001)); ושנית, ככל שמדובר בהסכם בין לקוח לעורך-דין המחליף עורך-דין קודם שייצג את הלקוח באותו הליך, מוטב להקפיד על כך שתיכלל בהסכם התייחסות ברורה לשאלת חלוקת השכר בין עורך-הדין הראשון לעורך הדין השני. הקפדה על שני אלו תצמצם את הסיכוי שהצדדים יחשפו בהמשך לתביעות בנושאים אלו, על ההוצאות הכרוכות בהן, ובעקיפין תתרום להבטחת חופש העיסוק של עורך-הדין מחד גיסא, ואוטונומיית הרצון הפרטי של הלקוח, מאידך גיסא". אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף מחמת היעדר עילה.

התובע ישלם לנתבע 2 שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ תוך שלושים יום מהיום.

במסגרת הבקשה לסילוק על הסף הפניתה המדינה להוראות ההסכם שנחתם בינה ובין הרש"פ בשנת 1995 (להלן: הסכם הביניים), ולהוראות חוק שבאו בעקבותיו, לרבות סעיף 7(א) לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק היישום), הקובע כי "בית משפט לא ידון בתובענה נגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר לישראל שעילתה מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בנספח III להסכם". המדינה טענה כי בהתאם להוראות אלה, על תביעת פיצויים של נפגע בתאונת דרכים, כבעניינינו, להיות מוגשת לערכאה המתאימה בשטחה של הרש"פ אשר תדון לפי הדין הפלסטינאי, והמדינה לא תישא באחריות כספית בגין ארוע זה. לטענת המדינה ובנגוד לאמור, כתב התביעה הוגש על פי הדין הישראלי, לבית משפט ישראלי ונגד המדינה, כך שהוא אינו מגלה עילה או יריבות נגדה, ועל כן יש לסלקו על הסף.

בית המשפט המחוזי ציין כי מטענות המשיב בנידון עולה שההליך המקביל נסב על בקשתו לקבלת תשלומים תכופים, וכי תביעה נגד אלסנדוק וטרסט תוגש אך לאחר שנזקיו יתגבשו.

...

הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה אשר לבקשת המדינה להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, הרי שמצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת בשל היעדר הנמקה רלוונטית לסוגיה זו. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי מנה בהחלטתו את השיקולים לדחיית הבקשה לסילוק על הסף, ולאחר מכן דחה את בקשת המדינה להפקדת ערובה "בשל אותם טעמים". דא עקא, שלא בואר כיצד "אותם טעמים" הנוגעים לדחיית הבקשה לסילוק על הסף רלוונטיים אף להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, וכיצד יש בעצם דחיית בקשה לסילוק על הסף, כשלעצמה, כדי להוביל ממילא לדחיית הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה – שהרי השיקולים שיש לשקול ביחס לכל אחת מהבקשות שונים (לשיקולים שנזכרו בפסיקה כרלוונטיים להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הדיונית, ראו: רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר, פסקה 15 (12.11.2020), וההפניות שם).

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור אך בכל הנוגע לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר דחיית הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור ביחס לבקשת המדינה לסילוק התביעה נגדה על הסף, נדחית.