בתאונה נפגע פגיעה רב-מערכתית ובכלל-זה פגיעת ראש, שברים באגן, בצלעות וביד, פגיעה בכלי הדם הצווארים ופגיעה באשכים.
תשלום תכוף נועד לתת תרופה זמנית מהירה למבקש שניפגע בתאונה, ואף שההלכה הפסוקה מלמדת על גישה כללית ליבראלית במתן תשלום תכוף, הוראות החוק קובעות במפורש כי מתן תשלום תכוף שנתיים אחרי התאונה הוא חריג, וכדברי המחוקק בסעיף 5ה(ב) "לא יפסוק בית המשפט תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף". בית-המשפט רשאי אמנם "מטעמים שירשמו" לפסוק תשלום תכוף גם לתקופה ממושכת יותר, ברם מלשון החוק עולה בבירור כי המחוקק התכוון שמדובר בחריג ויש לבחון את הדברים בזהירות.
...
אני מקבל את טענת המבקש כי מקום בו הוכח שהנפגע אינו כשיר לעבודה גם שנתיים אחרי התאונה מדובר ב"טעם" שמצדיק הארכת התקופה שנקבעה בחוק (השוו א. ריבלין, תאונות דרכים – סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית 2011, 818) אולם נוכח הוראות החוק מוטל על הנפגע נטל כבד יותר להוכיח שאינו יכול לעבוד מאשר גם אחרי שנתיים.
חרף האמור לעיל, נוכח הפגיעות המורכבות הראשוניות והאינדיקציות לפגיעה אפשרית הנמשכת עד היום, הואיל והסתבר כי בידי המבקש מסמכים רפואיים שעשויים לתמוך בטענותיו שלא הוגשו כנראה בשל שגגה, ובשים לב לטענות למצוקה הכספית שבה מצוי המבקש, שוכנעתי כי יש מקום לתת למבקש בכל זאת תשלום תכוף אולם יש להגבילו לתקופה קצרה שבמהלכה יוכל להיערך להגשת בקשה נוספת כדין שאליה יצרף הפעם את המסמכים הנכונים והמתאימים, ואולי גם אישור מרופא תעסוקתי.
בשולי הדברים אציין כי אינני דוחה את הבקשה על-יסוד טענתה הפרוצדוראלית של המשיבה כי המבקש לא המציא לה דרישה כדין, שכן בהתאם לפסיקה יש לבחון אם נגרמה פגיעה מהותית במדיה ואם ניתנה לה אפשרות להיערך מבעוד מועד להשיב לבקשה ובמקרה הנוכחי שוכנעתי כי זכויותיה המהותיות של המשיבה לא נפגעו (ראו סיכום ההלכה לאחרונה בת"ת 6818-11-15 י.ל. נ' הפול (14/7/16)).
עם זאת ראוי היה כי המבקש יפעל בהתאם לדין גם בעניין זה.
סוף דבר
נפסק תשלום תכום של 9,000 ₪ בתוספת שכ"ט כדין.