בקשה לתשלום תיקצוב למכללה שקרסה

בנוסף הוסכם כי "ביצוע התשלום דלעיל יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים זה כלפי זה והעניינים שהועלו ו/או נידונו במסגרת ההליכים. למען הסר ספק מובהר כי לאחר ביצוע התשלום דלעיל לא תהיה למכללה האזורית ו/או למפרק ו/או כל מי שיבוא בנעליו או במקומו ו/או מי מנושי המכללה האזורית, כל טענה מכל מין וסוג שהוא כלפי המכללה האקדמית ו/או כלפי הסוכנות היהודית ו/או כלפי המועצה להשכלה גבוהה - הוועדה לתיכנון ותקצוב ו/או מי מטעמן, הקשורה במישרין או בעקיפין במכללה האזורית ובפרט ביחס או בקשר למבנים אשר רשות השמוש בהם הועברה מן המכללה האזורית למכללה האקדמית וכן לא תהיה לכל הנ"ל טענה כלשהיא כלפי המפרק או מי מטעמו" (סעיף 5 להסכם הפשרה).

ראו סעיף 5 - "מזמינת העבודה, המכללה האזורית גליל מערבי, קרסה ונקלעה להליכי פירוק. בגין פרויקטים אלו נותר למזמינה, המכללה האזורית גליל מערבי, חוב כלפי התובעת בסך ... ". עוד ראו סעיף 37 - "... התיימרה הסוכנות היהודית לארץ ישראל לבטל בהסכם את התקשרותה עם המכללה האזורית אשר הזמינה הקמת מבנים אלו ...". היות האזורית מזמינת העבודה מופיע גם בסעיפים 64, 66, 67 ו- 75 לכתב התביעה.

הלה השיב שם כי "המכללה מאשרת במסמך שזהו חוב של המכללה האזורית והמכללה האזורית מתחייבת לפרוע אותו". עוד התבקש פרידמן להסביר מדוע האקדמית "מתחייבת במכתב שלה, מה המכללה האזורית מתחייבת כלפי הבנק?" לשאלה זו השיב - "אני מנכ"ל המכללה האקדמית ובעל הסמכויות גם במכללה האזורית. בקשו ממני כממונה על המכללה האזורית לאשר את ההסדר. כל המסמכים שלי יוצאים כאשר אני חתום כמנכ"ל המכללה האקדמית. זאת הצהרה עובדתית שאין בה שום התחייבות לשום דבר". בעדותו לפניי קרא פרידמן את הדברים ואישר אותם (עמ' 25).

...

דין הטענה להידחות.

סוף דבר מן המקובץ לעיל עולה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מי מהנתבעות נושאות בנטל תשלום חוב האזורית כלפיה, או כי למי מהן קיימת התחייבות ישירה כלפיה לתשלום התמורה בגין ביצוע עבודות הבניה בפרויקט.

עם זאת, אין לאפשר לתובעת להיפרע כיום מן הנתבעות אשר בינן לבין התובעת לא נוצרה כל התחייבות חוזית; הן לא נטלו על עצמן אחריות לחובות האזורית, ולא הוכחה כל עילה ישירה אחרת של התובעת כלפיהן לפירעון חוב זה. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

בבקשה תומכים משרד החינוך, עריית ירושלים והכנ"ר. החל"צ מיתנגדת לבקשה ולחילופין, מציעה כי ימונה חשב מלווה וכן כי תצורף לדירקטוריון מנהלת מכללה המוכרת מקצועית, במקום מינוי מפרקים זמניים.

נטען בנוסף, כי אין ביכולת החל"צ לפרוע את חובותיה מאחר ואינה מקבלת תיקצוב ממשרד החינוך ויש חשש כי הלימודים במוסדות החינוך המופעלים על ידה לא יוכלו להמשך כסדרם, עד לקריסתה הכלכלית.

עילות הפרוק: הראיות שהוצגו בפניי מטעם הרשם כוללות בראש ובראשונה את דו"ח הבקורת, המחזיק 50 עמודים (ללא נספחיו) וכן חלק מן התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה בירושלים על ידי 144 עובדי החל"צ בחודש פברואר 2013, שהסעדים שהתבקשו בגדרה הם תשלום הפרישי שכר בסך של כ- 1.1 מיליון ₪, תשלום פצויי פיטורין בסך של כ-2.1 מיליון ₪ וכן תשלום דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה בסך של כ- 950 אלפי ₪.

כתוצאה מן האמור, לא שולמו משכורות העובדים מזה מספר חודשים וקיים חשש לקריסת החברה והשבתת פעילות בית הספר וגני הילדים (כ- 4,000 תלמידים), תוך פגיעה חמורה בהעסקת כ- 260 מורי ועובדי הפעילות החינוכית בכפר עקב.

...

יחד עם זאת, איני מקבל את הטענה בדבר קיומה של עילת חדלות הפירעון הקבועה בסעיף 257(4) לפקודת החברות, שכן העדר אישור ניהול תקין על ידי הרשם, הוא שהוביל להפסקת קבלת התקציבים ממשרד החינוך, ותוצאת הדברים כי החשש לחדלות פירעון.

לפיכך, איני מקבל את הטענה בדבר שיהוי בהגשת הבקשה מצד הרשם.

מינוי מפרקים זמנים לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת הרשם וממנה בזה את עוה"ד נמרוד טפר ומוחמד סייד-אחמד כמפרקים זמניים לחל"צ. כ"א מהמפרקים הזמניים יחתום על ערבות בגובה של 100,000 ₪.

נוכח טענת המשיב כי קיימת סכנה אמיתית ומוחשית שהקורונה תדרדר אותו לכדי קריסה כלכלית (טענה שנשענה על הערכות ותחזיות בלבד), והתחייבות המשיב – שחזרה כחוט השני בשיחות ותכתובות הצדדים – כי ככל שיתברר שלא היה בכך צורך יוחזרו הסכומים שיופחתו לסגל, סוכם בין הצדדים בחסות ובהמלצת בית הדין על הפחתות בשיעור 15% משכר חברי הסגל האקדמי.

זאת בין היתר בהיתחשב בהיות המשיב מוסד אקדמי לא מתוקצב, אשר תקציבו נשען כולו על הכנסות משכר הלימוד של הסטודנטים (ומעט תרומות), אשר שכר הלימוד בו הוא פי 3 משכר הלימוד במוסדות מתוקצבים.

כתוצאה מכך, הערכות המשיב (אשר היתממשו) היו כי המשבר הכלכלי ישפיע על המשיב בארבעה מישורים עקריים: (1) אבדן הכנסות בעקבות ביטול תשלום שכר לימוד של סטודנטים; (2) גידול משמעותי בהוצאות המשיב; (3) הקפאת הכנסות משכירות; (4) ירידה ברשום הסטודנטים (ירידה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בשנת הלימודים תשפ"ב נוכח ירידה תלולה של 600 סטודנטים נרשמים).

] דברים דומים עולים גם מדברי היועצת הכלכלית של המבקש, הגב' איריס דנון, אשר ציינה בדיון ביום 12.5.20 כי: "ולכן אמרנו שתש"פ אנו לא מזהים בעיה ולכן מבחינתנו גם אין בעיה לחתום כבר היום על הפחתה גם אם נמשכת עד סוף דצמבר שנותנת כרית ביטחון למכללה למול הפגיעה הנראית כרגע ובמידה ובאוק' יסתבר שתרחיש האימים לא קורה, אז לא נצטרך להמשיך ולדון והיה ויסתבר שהתרחיש קורה אז נצטרך לידון ולהמשיך לדבר על הפחתה" (כאמור בעמ' 12, ש' 21 – 24 לפרו').

...

עם זאת, גם אם המסקנה הייתה אחרת (מה שאיננו המצב), הרי שהיה על המבקש לא להסתפק בהודעת ביטול אלא לנקוט בהליך נפרד ואין מקום לדון בטענות המבקש כנגד ההסכם בהליך זה. בסיכומים מטעמם, הצדדים התייחסו באריכות האם אכן הייתה הצדקה להפחתת השכר עליה הוסכם והאם תרחיש האימים (כלשון המבקש) התממש או לא. בהקשר זה המבקש טען כי המשיב הרוויח משמעותית בשנת הקורונה.

יוער עם זאת, כי הנתונים עליהם המבקש מבסס טענתו בדבר גידול בכמות הסטודנטים (פרסום המל"ג מיום 1.9.21), אינם מתייחסים באופן מפורש למשיב ועל כן לא ניתן להסיק מהם את המסקנה כאמור (מה גם שהוגשו רק בשלב הסיכומים).

סוף דבר – ההליך מוצה והבקשה למתן סעד של השבה, נדחית.

הקדמה: לפני בקשה למתן הוראות שהגישה המנהלת המיוחדת (אשר שימשה תחילה כמפרקת זמנית) של עמותת מכללת הצפון-מרכז לחינוך והכשרה מקצועית (להלן: "המכללה"), רו"ח איריס שטרק (להלן: "המנהלת המיוחדת"), במסגרתה עותרת להורות למשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן: "התמ"ת"), באמצעות המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ומדע (להלן: "מה"ט"), לשלם לקופת הפירוק סך של כ-693,000 ₪ עבור תשלומים שהיו אמורים להיות מועברים למכללה על ידי מה"ט בגין התקופה שקדמה לקריסת המכללה, בגין תקצוב שהמכללה זכאית לו, לטענתה, מהתמ"ת. כן עותרת המנהלת המיוחדת למספר סעדים נוספים, אשר לנוכח העובדה כי המכללה אינה פעילה עוד, אין להם עוד רלוונטיות, כגון: עתירתה לחייב את התמ"ת, באמצעות מה"ט, להמשיך לשלם למכללה תשלומים עתידיים האמורים להיות משולמים על ידו בגין פעילות המכללה; וכן עתירתה להורות לאגף להכשרה מקצועית להשלים את הליך מתן אישור פיקוח מקצועי לשנת 2008 למקצועות התחבורה.

...

סוף דבר: אשר על כן, אני קובע כי בדין מסר מה"ט למכללה הודעות קיזוז עובר למתן צו הפירוק, ואין כל מניעה כי הסכומים ששולמו ביתר על ידי מה"ט, ככל ששולמו, יקוזזו מהחוב של מה"ט למכללה, באם יוכח כי קיים חוב כאמור.

לצורך בחינת שאלת גובה החוב ושאלת גובה הסכום שמה"ט רשאי לקזזו מן החוב, אני סבור כי מן הראוי להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולצורך כך, אני מורה לצדדים להודיע, בתוך 7 ימים מהיום, אם ניתן להגיע להסכמה בדבר זהות המומחה שימונה, או שמא זהותו של המומחה תקבע על ידי בית המשפט.

אני קובע את התיק לעיוני ליום 3/5/09.

היא תיארה את עבודתה תחת המנכ"ל הקודם, מר דוד לובלצ'יק, כך: "הייתי מורשית חתימה, משתתפת בכל ועד מנהל, פעם בשנה יש אישור תקציב לשנה הבאה, ואישור מאזן, הייתי בהנהלה, כל הסכם עבר דרכי, בהתחלה גייסתי ביחד עם המנכ"ל עובדים כי לא היה צוות, לאחר מכן שהתרחב העסק כל עובד בנושא מסוים גייס אליו, אבל כל הסכם עבר דרכי, הייתי מקבלת שכר לימוד, כל מה שקשור לכספים נהלתי אני ביחד עם הבנות, כל נושא שכר לימוד, נושא של פיטורין, התפטרות, מכינים חומר להנהלת חשבונות חברה חיצונית, 4 אנשים שהיו מעבדים את החומר כי לא היה חשב בצוות שלנו. שהגעתי לעבודה כבר הייתה חברה חיצונית של הנהלת חשבונות חברה חיצונית, חוץ מרו"ח שחייב להיות תמיד. עבדתי שם בהתחלה 12 שעות יום ולילה. היחסים עם דוד לובלצ'יק היו טובים מאוד, כתב לי מכתב הערכה, היינו כמו מישפחה". (ש' 11 – 21 להודעתה).

כשעה לאחר מכן כתבה התובעת טיוטת מכתב תשובה למנכ"ל החדש כדלקמן: "מקבלת את ההחלטה שלך לבצע מעבר. לטובת המכללה, אני מבקשת ממך לגבש את התכנית לבצוע, כי אני לא יכולה לקחת על עצמי אחריות לבצע את המעבר בלי שענת עדיין: 1. לא סיימה את הקורס ולא עברה פראקטיקה ואין לה ניסיון בנושא. 2. עדין לא ידוע מתי תתחיל חפיפה עם אחדות". התובעת לא שלחה את מכתב התשובה שלה ותחת זאת החליטה להתפטר.

גב' שוורץ ציינה בהודעתה כי התובעת שילמה מחיר בריאותי בשל היתנהלותו של המנכ"ל החדש כלפיה, היא "ממש קרסה מזה, מכל הגישה, מההבנה שאין באמת עם מי לעבוד, יש בזה המון לחץ שהוא לא סביר, בלי גיבוי אמיתי ממי שאמור להיות המנהל שלך, ראיה קדימה והבנה שדברים לא יכולים באמת להיסתדר וזה מחיר שלה וזה הלך והתהווה וזה פגע לה בבריאות, אי אפשר להוציא אותה היום מהבית, היא היתה בן אדם מאוד פעיל, יוצא ועושה דברים" (ש' 110 – 114 להודעתה).

...

גב' שוורץ ציינה בהודעתה כי בדיעבד המנכ"ל החדש רצה שהתובעת "תישאר עם 2 עובדות, היא היתה עם 3 עובדות, ורצה להכניס את הנושא של חשבות שכר והנהלת חשבונות פנימה בטיים ליין מאוד מצומצם, אני יכולה להגיד לך שזה לא קרה בסוף, לריסה חשבה מהמקום שלה שדברים אמורים להתבצע אחרת, הדרך שהדברים נעשו היו במין צורה מאוד תוקפנית כאשר בסופו של דבר כל הדברים שהיא נלחמה להישאר מתוך ראיה שלה בסוף הוא השאיר אותם ברגע שהיא עזבה" (ש' 82 – 87 להודעתה).

מכל המפורט אנו מגיעים למסקנה כי עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית אשר מצדיקה מינוי מומחה בתחום הרפואה הפסיכיאטרית ליתן חוות דעתו באשר לשאלת הקשר הסיבתי.