בקשה לתשלום הוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין

בפניי בקשה לקבלת תשלום בגין הוצאות ההגנה מאוצר המדינה לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

...

יתרה מכך, אני סבורה כי הפעולות הנוספות, שהיה ביכולתה של המשטרה לבצע בשטח בעניינה של המבקשת, לא יורדות אף לכלל "נסיבות אחרות", המצדיקות תשלום הוצאות ההגנה מאוצר המדינה, בהתאם לאמור בסעיף 80(א) לחוק העונשין.

בסעיף 15 להכרעת הדין ציינתי כי "אכן, מאותו מסמך רפואי לא ניתן להסיק מסקנה לפיה המבקשת אינה יכולה לבצע בדיקת ינשוף, וכי העובדה כי המבקשת סובלת מאסטמה, אין בה כדי להביא למסקנה רפואית אוטומטית כי היא אינה מסוגלת לבצע את בדיקת הינשוף (וכדי לבסס טענה שכזו ראוי להביא חוות דעת של מומחה) (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 16-19). יש לציין בעניין זה כי המסמך הרפואי שהגישה המבקשת (נ/1) לא אומץ בהכרעת הדין כראיה מספקת בעניין אי יכולתה של המבקשת לבצע בדיקת ינשוף בשל מחלת האסטמה ממנה היא סובלת, אלא נעשה בו שימוש אך ורק לצורך חיזוק גרסתה של המבקשת ולצורך הקביעה כי גרסתה הינה גרסה סבירה, המספיקה כדי להקים ספק סביר.

מהאמור לעיל עולה כי היה צורך במקרה הנדון לשמוע את הראיות בתיק, לרבות גרסת עדי התביעה וגרסתה של המבקשת, כדי להגיע למסקנה זו, לפיה המבקשת הותירה עליי רושם מהימן וכי יש בגרסתה כדי להקים ספק סביר באשמתה, ואני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, לא ניתן היה להגיע למסקנה זו בטרם שמיעת הראיות בתיק.

אשר על כן, אני קובעת כי שתי העילות הקבועות בסעיף 80 לחוק העונשין לא מתקיימות בענייננו, ומשכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

בית משפט השלום בבאר שבע י"א ניסן תשפ"א 24 מרץ 2021 ת"פ 55129-08-17 מדינת ישראל נ' כרמל תיק חצוני: 16/2437 לפני כב' השופט רון סולקין מאשימה מדינת ישראל – מח"ש ע"י ב"כ עו"ד הדס קליין ועו"ד אליאסף קליין נאשם שי בן דוד כרמל ע"י ב"כ עו"ד נועם אליגון החלטה בבקשה לתשלום הוצאות הגנה ופצוי

(לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977) רקע – השתלשלות ההליך נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, בנגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; שבוש מהלכי משפט, בנגוד לסעיף 244 לאותו חוק.

...

לאחר בחינת מכלול הראיות, מצא בית המשפט, כי מסכת הראיות שהוצגה, ביחד עם מחדלי החקירה, אשר, במקרה דנן, הם מהותיים ויורדים לשורשו של עניין – אינם מאפשרים קביעת ממצא במידת הראיה הנדרשת לצורך הרשעה בפלילין.

העובדה – כי עם סיום שמיעת הראיות – לא מצא בית המשפט כי עדות המתלונן היא כזו – אשר ניתן לבסס עליה הרשעה ובנוגע לעדת הראיה – ע.ת. 5 – נמצא, כי על אף שהמדובר באזרחית מעורבת ואכפתית, שניסתה לדייק, ככל הניתן בעדותה – קלטה רק חלק מההתרחשויות, כשחלק מהאירוע הוסתר מפניה ולפיכך – לא היה מקום לסמוך על עדותה – לא תבוא לרועץ למאשימה, שכן בחינת המהימנות נעשית לאחר הגשת כתב האישום ובחינת סבירות הגשתו של כתב האישום תיערך לפי הראיות הלכאוריות בלבד.

בקשה לתשלום הוצאות הגנה ופצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

...

זאת, בין היתר, לאור העובדה, כי ראיות התביעה הקושרות את הנאשם לאירועים הן ראיות נסמכות, רובן ככולן, על עדות בני הפלג היריב, שהם עדים מעוניינים, ולאחר שבית המשפט מצא, כי עדויות אלה אינן עומדות במבחנים השונים, שנקבעו בפסיקה.

הגם שנקבע, בהכרעת הדין, כי עלה בידי התביעה להצביע על קיומן של סתירות ופרכות מסוימות בגרסת הנאשם, הרי – מצא בית המשפט, כי אין באי דיוקים אלה שמסר הנאשם (הדבר נגע בעיקר לטענת האליבי שהעלה), כדי להוות ראיה בעלת כוח הוכחתי משל עצמה.

הרקע והבקשה עניין לנו בבקשה לתשלום הוצאות הגנה ופצוי לפי סעיף 80 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"], בעקבות זיכויו של המבקש מעבירות של פציעה וחבלה כשהעבריין מזויין על ידי שניים או יותר והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיפים 334, 335(א)(1), 335(א)(2) ו- 186(א) בחוק העונשין.

...

סוף דבר המבקש ניהל משפטו וזוכה בדין מחמת הספק.

לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות פיצוי.

מכל האמור, הבקשה לפיצוי לפי סעיף 80 בחוק העונשין נדחית.

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ד-1974 (להלן: "החוק").

סעיף 80 לחוק קובע כדלקמן: "(א)  משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.

...

אולם, יובהר להלן כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

זאת, כאשר עוד במעמד הדיון הראשון שהתקיים בעניינו, המבקש התבקש על ידי בית המשפט להסביר גרסתו לתובעת המשטרתית על מנת שזו תוכל לשקול את המשך ההליכים, אך הוא סירב לעשות כן (כפי שעולה מהחלטת כבוד השופט העמית דוד לנדסמן – "למרות ניסיונות לשכנע את הנאשם לשבת ולהסביר את גירסתו לראש הלשכה כדי שהיא תוכל להחליט אם יש מקום להמשך ההליכים בתיק, לא הצלחנו במשימה זו. לכן, כאשר הנאשם אינו מסכים למה שנרשם בדו"ח, אין מנוס מלקבוע את התיק להוכחות").

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לפסיקת הוצאות הגנה נדחית.