בקשה לתיקון רישום מקרקעין: שינוי גבולות

לטענתם, בכך נוצר חוסר שויון, שכן שטח נחלתם הצטמצם, שטחה של נחלה 86 גדל, ושתי הנחלות אינן תואמות את גודל השטח שהוקצה לכל נחלה ע"י האגודה ורמ"י. התובעים הוסיפו וטענו כי במטרה לחזק את השתלטותו על שטח נחלה 108, פעל הנתבע 1 לקדם תכנית נקודתית, שמספרה 7/מק/2109 (להלן: "התב"ע"), לשינוי גבולות הנחלות, אשר אושרה ביום 13.5.2010.

בהחלטה מיום 19.11.2020 דחיתי את הבקשות לסילוק על הסף, אך קבעתי כי יש לידון בשאלת גזילת הקרקע הנטענת בלבד, וכי אין לידון, ואין צורך לומר שלא ליתן סעד, בנוגע לתב"ע ולתצ"ר, שהם נושאי תיכנון ובנייה ואינם בסמכותו של בית משפט זה (להלן: "ההחלטה בעיניין טענות הסף").

הסכמה זו קיבלה את אישור האגודה, אשר ביום 29.12.1994 הגישה בקשה לרמ"י לתיקון הרישום בהתאם, בצרוף תשריט החלקות המוחלפות (להלן: "מכתב האגודה" ו"התשריט", בהתאמה, צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע 1).

כפי שעולה מן התשריט שצורף למכתב האגודה בהשוואה לאורתופוטו, עובר לשנת 1994, השטח שסומן באורתופוטו כנחלה 108 היה שייך ברובו הגדול לנחלה 86 (כפי שנירשם עליו בתשריט "היה 86 יועבר ל-108"), למעט קצהו הצפון-מערבי (בצד המרוחק מן הגבול המשותף בין הנחלות), ואילו לנחלה 108 היה שטח נפרד, הנמצא צפונית-מזרחית לנחלה 86, מעבר לדרך הסמוכה, שהועבר מנחלה 108 לנחלה 86 (כפי שרשום עליו, "מ-108 ל-86"), ברם שטח זה אינו נכלל כלל בתוך גבולות סימון הנחלות בקוו צהוב שבאורתופוטו, ושעליו הסתמכו התובעים.

...

עולה מכך, שלשיטת התובעים עצמם, ככל שהם עומדים על בטלות החלפת השטחים שבתשריט ובמכתב האגודה, ומשאין בתיק כל תשריט או מפה שמהם ניתן ללמוד את מצב הדברים בשטח בשנת 1994, אלא רק התשריט שצורף למכתב האגודה והאורתופוטו, לא רק שדין התביעה להידחות, אלא שאף אין להם זכות כלל בשטח המוגדר כנחלה 108 באורתופוטו (למעט קצהו הצפון מערבי, כאמור).

גם אם די בזיהוי שנעשה במסגרת כתב התביעה לצורך שלב הטענות ההתחלתי, וגם הוא לכשעצמו נמצא בדיעבד, במסגרת פסק דין זה, בעייתי עד מאוד כפי שתואר לעיל, אין בכך כדי לקבוע כי אף לאחר שלב הראיות – שהצדדים בחרו לדלג עליו בסופו של דבר - יהיה בכך די כדי לקבל את התביעה, מבלי שהוצגה ראייה ברורה לקיומה של הפלישה.

סיכום תוצאת כל האמור היא כי לא הוכחה התביעה, ועל כן דינה להידחות.

הקושן, המשקף עסקה אחת בלבד, אינו משקף את כל המקרקעין, שנרכשו בארבע עיסקאות נפרדות, והגבולות שצוינו בו אינם זהים לגבולות שצוינו ברשום הטורקי ובהודעה בנוגע לבקשה לחידוש הרישום.

ועדת קדמון קבעה שהמקרקעין נרשמו בשם מושאל, שאין לבצע כל שינוי בכלל נכסי האירגון מכוח רשומם העות'מאני, שתיקון רשומם של נכסים משמה של ממשלת הצאר לשמה של ברית המועצות נעשה באופן לא חוקי ושאין בתיקון הרישום אלא משום החלפה של שם מושאל אחד באחר.

...

כפי שיפורט להלן, קיימים שיקולים נוספים המחזקים את המסקנה בדבר תחולת דבר המלך במועצה על ההליך שהתנהל לפני המפקחת.

כמו כן עליה לשקול האם ראוי כי הבקשה תוכרע עתה, קודם סיום פעילותו של צוות השרים, אשר בסופו של דבר, לאחר שהמלצותיו יישקלו על ידי הגורמים המוסמכים, עשוי להביא להכרעה במחלוקת על ידי הדרג הגבוה ביותר ברשות המבצעת.

הדברים אינם נאמרים אלא לכאורה, למעלה מן הצורך ומבלי שיהיה בכך משום קביעת מסמרות, כיוון שהצדדים לא טענו לעניין זה ולא נדרשתי להכריע בו. סיכום ותוצאה: העולה מכל האמור לעיל הוא כי דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (המקומות הקדושים), 1924 חל על הליך חידוש הרישום שהתברר לפני המפקחת בדונה בבקשת הפדרציה הרוסית לחידוש רישום לפי סעיף 135 בחוק המקרקעין.

מדובר בהליך המאחד חלקות רישומיות שונות, קרי מסיר את הגבולות ביניהן ומחלקן מחדש, בדרך של חלוקת הקרקע על יסודו של תיכנון חדש, המהוה אמצעי לתיכנון שטחי קרקע, מקום בו החלוקה הקיימת אינה מאפשרת פיתוח השטח וניצולו הרציונלי לטובת בעלי הקרקע והציבור, תהליך הנובע מחוסר התאמה בין מצבם הרישומי הנוכחי של החלקות, לבין הצרכים התכנוניים המשתנים (להרחבה ראו והשוו: ע"א 5161/12 דוד כרמלי נ' מינהל מקרקעי ישראל (08.02.16); ת"א (מחוזי) 70847-09-16 לורן נ' מרגו חברה להשקעות ובנין בע"מ (11.01.18), פסקות 13-16)).

בשנת 1980 שלח מר אברהם ברקת, אחראי מחוזי לחליפין רכישות והפקעות במינהל, מכתב למר פ. קופרמן, מנהל מחוז הצפון, בנושא "חלופי קרקע לצורך בריכה בכינרת", עפ"י בקשת אגודת חוף כינרת בע"מ (להלן: "האגודה"), ובו נכתב כי על מנת לבצע את החליפין כמבוקש ע"י האגודה, יש צורך בהגשת תכנית בנין ערים לשינויים המבוקשים ע"י האגודה (קרי תב"ע); לאחר אישור הוועדה יש צורך לעשות מדידה לצורכי רישום את הדרכים המוצעות כחלקות נפרדות, ואת הבריכה כחלקה נפרדת, והגדלת חלקה 94 על חשבון חלקה 95 ; "רצוי כי מדידה לצרכי רשום תעשה על-ידם ואנו נשתתף בהוצאות" (מכתב מיום 17.12.1980; נספח ב'1 לתצהיר התובע).

על מנת להביא לתיקון הפנקסים - שינוי הגבולות והתאמתם לגבולות המגרשים החדשים ורישום הזכויות על שם בעליהן, כפי שקובעת טבלת ההקצאות, יש לנקוט בשורות פעולות שנסקרו לעיל.

...

עוד צין רובינשטיין במכתבו זה כי "אנו נתמוך בכל הליך חוקי שתנקוט בו המועצה, שיאפשר רישומם של המקרקעין ע"ש המועצה המקומית". על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי עד שנת 2000 הביעה ממ"י גם בדוקומנטציה וגם בהתנהגות את מחויבותה להסכם החליפין, חרף אי ביצוע הרישום עד לאותו מועד, ולמרות אי חתימת ההסכמים או התנגדות הפרטיים (שלטעמי לא הוכחה) והביעה דעתה שהיא תתמוך בכל הליך חוקי שיביא לרישום הקרקע על שם המועצה למטרת בריכת מים ודרך גישה אליה מחלקה 94 שבבעלות משפחת הלוי.

לאור כל המפורט לעיל, מתחייבת המסקנה כי דינה של תביעה זו להתקבל, בין אם מכוח עסקת החליפין שאושרה על ידי הגורמים הרלוונטיים, והמוצאת ביטוי בתכנית ג/5274 ותכנית 819 שהמינהל ערך ואישר, כאשר הוכח כי אי רישומה של מחצית החלקה, בהתאם לעסקת החליפין, על שמו של התובע, תהליך שהמינהל היה אחראי לביצועו, לא היה, כטענת הנתבעות, עקב זניחת התהליך ע"י התובע או אי קיום תנאיו ע"י משפחת הלוי, אלא מסיבות אחרות שאינן קשורות להם, שכן לא בוצע רישום השטח בשל אישור תרש"צים באזור שמנע את אפשרות הרישום ועקב תקלה/טעות מטעם הגורמים בתהליך רישומה של התכנית ובתוכה איחוד וחלוקה.

התוצאה לשיטה אחרונה, אני מורה על קבלת התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 950,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 20.12.17 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

אשר למכתבה של הגב' שרוני, לטענת רמ"י, כלל לא ניתן להסיק את המבוקש ממכתב זה, ומכל מקום, אין במכתבה של הגב' שרוני לשנות את המצב העובדתי או את מעמדם החוקי של גבולות סטאטוטוריים, ואין בפרשנות שמבקשים התובעים לייחס למכתב כדי להקים עילה לתיקון הרישום.

בהנתן האמור, סבורה הרשות כי התובעים לא הוכיחו כל עילה שיש בה כדי להביא לתיקון הרישום במקרקעין מוסדרים, ומבקשת לדחות את התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות משמעותיות.

...

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעים 2-1 יחד ולחוד לשלם לנתבעים 3-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל בסך 25,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

משנאותה גב' שרוני להוסיף את המילה "קיימים" למכתבה שעמד בבסיס התביעה, מבלי שנועצה עם הגורמים המקצועיים הממונים עליהם, ובכך תרמה להעצמת הסכסוך ולהגשת התביעה, אני מחייב את התובעים 2-1, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך 7,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

לחלופין מבקשים העותרים להורות לועדה המחוזית ו/או לועדה המקומית להגיש תכנית חדשה ביחס למגרשם, כך שגבולות המיגרש יותאמו לגבולות המיגרש בתכנית הקובעת ולהיתר הבניה שניתן להם מכוחה; להורות על ביטול תכנית לצורכי רישום (להלן: תצ"ר) מס' 956/2008 ביחס למגרשם; להורות ליו"ר הוועדה המקומית לחתום על תצ"ר מתוקן כך שגבולות וגודל מגרשם יהיו בהתאם לתכנית הקובעת ולהיתר הבניה שניתן להם; להורות לרשם המקרקעין בלישכת רישום המקרקעין בנתניה לתקן את גבולות מגרשם בהתאם להוראות התכנית הקובעת ולהיתר הבניה שניתן להם מכוחה.

משנרשמה תצ"ר לחלוקת קרקע לא ניתן לבצע תיקון בפנקסי המקרקעין ובכלל זה לא ניתן לבטל את הרישום או לשנות את גבולות החלקות ושטחיהן אלא באמצעות פארצלציה חדשה הכוללת תצ"ר מאושר על ידי מוסד התיכנון בהתאם לסעיף 141 לחוק התו"ב (תשריט חלוקה) או בהתאם לסעיף 125 לחוק התו"ב (ככל שמדובר בתכנית איחוד וחלוקה).

...

על אף שלגופו של ענין שוכנעתי כי אכן התרחשה תקלה של ממש בפרסום תשריט התכנית הפוגעת, בה לא יושמה החלטת הועדה המחוזית שקיבלה את התנגדות האגודה, התוצאה אליה הגעתי, שהיא תוצאה קשה לעותרים, היא לדעתי התוצאה המתחייבת בנסיבות הענין.

אי ציון העובדה שהתנהל הליך בין קנול למכנס כדי להצביע על חוסר נקיון כפיים, אך מכיוון שנושא זה מצטרף לנושא השיהוי ואי צרוף צדדים ראויים ראיתי רק לאזכר אותו מבלי להסיק את המסקנות המתבקשות מענין זה. סיכום סוף דבר אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמון את הוצאות המשפט ושכ"ט בסך של 15,000 ₪ למשיבים 5ו- 6 (יחדו).