בקשה לתיקון פסק דין בשל שיעור ריבית שגוי בחוות דעת אקטוארית

כפי הנראה, בעקבות חוות דעת אקטוארית של מר וייסברג, שהוגשה במסגרת המו"מ בין הצדדים, התובע ביקש לתקן את תביעתו, ולהוסיף עילה בכל הנוגע לנכוי הריבית התעריפית.

התובע לא הציג מסמכים ו/או הביא עדים ו/או ראיות כלשהן בכל הנוגע לשעור הריבית, כאשר אף "משך" את חוות הדעת האקטוארית מטעמו.

] "ת: אני הבנתי. אני יכול להשיב? טוב. תראה, התשובה היא ברורה. כל חברות הביטוח עובדות לפי ריבית מוכתבת מהמפקח על הביטוח וכל החברות בתעריף אחיד והם מנכות ריבית 2.5%. אם זה כלל, מגדל, פניקס, הראל, (לא ברור). כל החברות עושות 2.5. כך שאין פה עניין של טעות. אוי ואבוי אם הייתה חריגה. אסור לחברות הביטוח לחרוג מהריבית הקבועה לכולם. ולכן יכולים לתת הנחה אם רוצים. אבל ה-2.5% הוא חקוק בסלע, לא ניתן לשנות אותו.

יחד עם זאת בעיניין מנורה קבע בית המשפט המחוזי, באופן דומה, כי הוכחה בנסיבות העניין כי : "...יש לנכות את הריבית התעריפית וכך גם הוכח שיעורה ועל כן יש מקום לבטל קביעותיו של בית משפט קמא בכל הקשור לנושא הריבית התעריפית, הן ביחס לעצם הנכוי והן ביחס לשעור הנכוי". אין בידינו לקבל את טענות התובע כי מדובר בהסכם פשרה, במסגרתו הועברו כספים כלשהם.

יחד עם זאת, בנסיבות התביעה דנן, לאור היתנהלות התובע לאורך השנים (לרבות בקשתו לתיקון כתב התביעה בשלהי ההליך), אין אנו סבורים כי התובע כלל אינו נידרש לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאור האמור אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ, בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

...

אנו סבורים כי בשקילת ההוצאות יש ליתן משקל לעובדה כי תביעות מעין אלו, לאובדן כושר עבודה, הועברו לא בכדי לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו), שם נקבע בית היתר כך: "לג. סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין...

אנו סבורים כי יש לקחת עובדות אלו בחשבון בעת שאנו שוקלים את גובה ההוצאות שעל התובע לשלם.

יחד עם זאת, בנסיבות התביעה דנן, לאור התנהלות התובע לאורך השנים (לרבות בקשתו לתיקון כתב התביעה בשלהי ההליך), אין אנו סבורים כי התובע כלל אינו נדרש לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאור האמור אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ, בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

החל מיום 1.4.2003 ועד היום הריבית מחושבת על פי סעיף 2 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג - 2003 הקובעות ריבית משתנה על פי טבלת החשכ"ל "ריבית צמודה". ראו לעניין זה: ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן (25.11.2013).

אכן קיימת פסיקה לפיה בקשה להוספת הפרישי הצמדה וריבית איננה בבחינת תיקון טעות כאמור בס' 81 לחוק בתי המשפט יחד עם זאת ההלכה הנוהגת היא שכאשר עניין זה נשמט מפסק הדין אזי ניתן לבקש הוספת הפרישי הצמדה וריבית במסגרת הבקשה לתיקון טעות על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

להלן סיכום כל ניזקי התובע, כאמור לעיל: הפסדי שכר לעבר ולעתיד 2,082,459 ₪ אובדן זכויות סוציאליות 88,874 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 469,989 ₪ הוצאות רפואיות ופרא-רפואיות 198,099 ₪ כאב וסבל 250,000 ₪ סה"כ פיצויים: 3,089,421 ₪ סך כל ניזקי התובע, אותם על הנתבעות לשלם ביחד ולחוד, יעמוד על סך של 3,089,421 ₪, ובנכוי הסכומים האמורים בחוות הדעת האקטוארית, כמפורט בסעיף 91 לפסק הדין .

...

נוכח האמור אני דוחה את הסכומים הנקובים בבקשת התובע וכן את התחשיבים שצורפו לבקשתו ומורה על תיקון סעיפים 75-76 בפסק הדין, באופן שבמקום סעיפים אלו בפסק הדין יבואו הסעיפים המפורטים להלן: בהתאם לכך יחושבו הפסדי השכר של התובע כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר: לתקופה I – ממועד התאונה, קרי מתאריך 3.4.2018 ועד ליום 31.3.2021 (תום התקופה בה הוכה התובע כנכה נזקק) – תקופה בת 36 חודשים, הפסד שכר מלא לפי המשכורת של התובע – 12,899 ₪ ל-28 חודשים, הפסד מלא של 464,364 ₪ (36 X 12,899), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאמצע תקופה ובסך כולל של 471,688.87 ₪ .

וכך נפסק ברע"א 1324/12 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין נ' רוני מאנה (08.04.2012), פסקה 12, לעניין זה: "... העמדה בפסיקה ביחס לפסיקת ריבית והצמדה היא "שפסיקתם היא הכלל, ואי פסיקתם היא החריג, המצריך הנמק) ע"א 23/83 יוחימק  נ' קדם, פ"ד לט(2) 222, 224 (1985)) ועל כן נוטים לראות בהשמטת הוראה על תשלום (או אי תשלום) ריבית והצמדה כהשמטה טכנית או מקרית שניתן לתקנה. " משכך, ומאחר וגם לא מצאתי בטענות הנתבעות כל טעם ענייני שיצדיק את אי הוספת הפרשי ההצמדה והריבית מאמצע תקופה בקשר לרכיב זה ולנוכח סמכותי בהתאם לסעיף 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 אני מורה על התיקון סעיף 83 ו- 84 לפסק הדין באופן שבמקום סעיפים אלו בפסק הדין יבואו הסעיפים המפורטים להלן: 83.

משכך, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו בעבר על פי קבלות שצורפו בסך של 47,268 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאמצע תקופה ובסך כולל של 48,099 ₪.

לסיכום, הבקשה לתיקון פסק דין מתקבלת בחלקה כך שבמקום סעיפים 75 ,76, 83 ,84, 90, 93 בפסק הדין באים הסעיפים המפורטים הנ"ל ויש לראות בהחלטה זו פסק דין המתקן את פסק הדין.

בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 22.10.2018, מונה מומחה אקטואר מטעם בית הדין לשם חישוב גובה הפצוי לו זכאים המשיבים.

לפיכך סבורה המבקשת, שיש לבטל את פסק דין מיום 10.3.2019, או לשנותו בדרך של עידכון חוות דעת המומחה וקביעת תשלום הפצוי לאלמנה עד יום פטירתה בלבד.

מטעם זה, הורתה רשמת ההוצאה לפועל על הפחתת חיובי האגרה, שכר טירחת עו"ד והריבית בתיק, באופן יחסי למועד הצגת צו הירושה.

עוד טענה המבקשת, כי לבית דין שלערעור סמכות לבטל את פסק דינו של בית הדין האיזורי מיום 10.3.2019, וכי נוכח פטירת האלמנה טרם מתן פסק דין סופי בתיק, אין הצדקה לתשלום הפצוי בשיעור שנקבע בפסק הדין.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שבקשתה של המבקשת לביטול פסק הדין אינה בקשה לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין, נראה שסכויי בקשת רשות העירעור על החלטת בית הדין האיזורי מיום 2.12.2019 - לפיה לא מצא מקור נורמאטיבי המאפשר את שינוי פסק הדין - אינם גבוהים.

על פי ההלכה הפסוקה, ביטול פסק דין אזרחי יעשה במשורה, ורק במקרים שבהם ניתן פסק הדין עקב שימוש בראיה שהושגה במירמה או כאשר מדובר בראייה משמעותית חדשה שלא יכול היה בעל הדין לגלותה בשקידה ראויה (ראו: חמי בן-נון, טל חבקין, העירעור האזרחי (מהדורה 3, 2012), עמ' 433, 435-440 וההפניות שם).

...

   אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור - במקרה שלפני, חרף משקלן של הסוגיות העומדות על הכף שוכנעתי, שלא ניתן להעריך שסיכויי בקשת רשות הערעור הם טובים במידה המצדיקה לכשעצמה היעתרות לבקשה להארכת מועד.

שנית, תקנה 25 לתקנות בית הדין לעבודה, העוסקת ב"חילופי בעל דין", קובעת כך: "25.(א) לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין." עולה על פני הדברים מהוראת התקנה, כי בית הדין האזורי היה מוסמך ליתן את פסק דינו חרף פטירת האלמנה בין "גמר הדיון" לבין "פסק הדין". נוכח כל האמור, לא ניתן לקבוע שסיכוייה של בקשת רשות הערעור טובים.

כללם של דברים - בהעדר 'טעם מיוחד' לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, ומשלא ניתן לקבוע כי טובים סיכויי בקשת רשות הערעור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחית.

בפסק הדין קבעתי כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 1,462,980 ₪ (סכום זה תוקן עקב טעות חישוב לסך של 1,521,944 ₪ - החלטה מיום 15/10/2018).

המוסד לא הגיש חוות דעת אקטוארית במועד אלא ביקש מספר אורכות.

במקרים המתאימים מוסמך בית המשפט לתקן כתבי טענות גם לאחר פסק דין לא כל שכן לאחר שניתן פסק דין חלקי שאינו מסיים את הדיון (ראוע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבי פ"ד מו(3) 214, 218 (1992); רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טילטל ערוצי תיקשוב בע"מ, (25/09/2008); רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר (01/01/2015); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה תשיעית, 362 (1995)).

במקרה שלפנינו ניתן פסק דין ביום 25/9/2018, אולם פסק הדין לא היה שלם שכן נידרש היה חישוב סופי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי, מחושבים על פי שיעור הריבית שנקבעה בפסק הדין.

...

אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

במצב זה אין בידי להעריך מה הסיכוי להמשך מתן הקצבה המיוחדת ולכן אין מנוס אלא לפסוק רק על פי הנתונים הידועים.

ודוק, האפשרות כי בעתיד ישתנו הנתונים היא אינהרנטית לכל קביעה בתביעות לנזקי גוף ולכן על בית המשפט לפסוק רק על בסיס נתונים ידועים או על פי ראיות בדבר נתונים צפויים שכן מטבע הדברים עשויים להתחולל שינויים רבים כמעט בכל אחד מרכיבי הנזק ולא יהיה לדבר סוף (ראו ע"א 597/89 הנ"ל).

נטען, כי בפסה"ד השמיט ביהמ"ש עלות עובד מחליף בסך של 9,600 ₪ לחודש ובעלות כוללת של 18,600 ₪ לחודש וזאת בהתאם לחוות דעת הגב' חנה טל. נטען, כי המדובר בהשמטה מקרית ואין המדובר בטעות מהותית שהדרך לתקנה היא רק ערעורית.

נטען, כי לתובעים היו הוצאות עם מומחים שחוות הדעת שלהם לא הוגשו לביהמ"ש וכך גם חוות דעת של אקטואר שבדק את חוות דעת האקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעים.

" אשר להגדרה מהי "טעות", יפים דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) מאיר שמגר (ז"ל), בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוספוב (23.5.78), בהתייחס לתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 ונוסחה זהה לסעיף 81 לחוק:- "מדובר בעקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנימנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר." (שם, פסקה 6) להקף סמכותו של בית המשפט לתקן טעות בהתאם לסעיף 81 לחוק, עמד גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 13) (2020): "הסמכות, הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק דין לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה ניתן להביא רק על דרך של ערעור. בקשה לתיקון טעות סופר אינה מיועדת לתיקון תקלות הנובעות משכחה, אלא דוקא לנושאים שבית המשפט היה ער להם בעת הדיון. [...] האפשרות לתקן מתייחסת בעיקר להשמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת, ולעניינים אשר בית המשפט ביקש לכלול בהחלטתו ושהיה ער לקיומם. [...] סמכות תיקון הטעות מתייחסת לטעויות טכניות בלבד כגון טעות לשון, טעות בחישוב או הוספת דבר באקראי, ואינה מסמיכה את בית המשפט לעסוק בעניינים מהותיים, לגרוע אותם או לתקנם." (שם, בעמ' 903).

מהבקשה עולה כי שיעור השכר הממוצע במשק שונה ונכון ליום 4.2.24, עמד שיעורו על סך של 12,745 ₪ לחודש.

אני מתנצלת בפני הצדדים על טעויות החישוב ומודה לב"כ התובעים על הגשת הבקשה בעיניין זה. הפסד לעבר מגיל 18 (14.2.2022) ועד מועד פסה"ד (15.2.2024): 12,745 ₪ X 24 חודשים X 70% ובתוספת ריבית מאמצע התקופה = 214,116 ₪, בתוספת ריבית מחצית תקופה, סך של 242,460 ₪ ממועד פסה"ד (15.2.2024) ועד תום השרות הצבאי הנוהג היום (יחושב לפי 36 חודשים לאור התיקון שהוצע לחוק), 14.02.2025: 12,745 ₪ X 11.8 (מקדם הוון של 12 חודשים) X 70% = 105,274 ₪ סה"כ לעבר: 347,734 ₪.

בפסה"ד נתתי דעתי לשכרו החודשי של עובד זר, על בסיס חו"ד שני הצדדים, תוך היתחשבות בכל התוספות שמצתיהן רלבאנטיות לצרכיו של התובע כפי שפורטו ונאמדו על ידי בפסה"ד. אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי הנטען בגדרי הבקשה אינו בבחינת טעות אלא ערעור על שנקבע בפסה"ד. להוצאות הנוספות שפורטו בבקשה.

...

לאור המפורט, אני מורה על תיקון החישוב בסעיפים 89-92 לפסה"ד כפי שיפורט להלן.

אשר ליתר סעיפים הבקשה ולתיקון רכיבי עזרת זולת לעבר ולעתיד והוצאות משפט - אני קובעת כי אין המדובר ב "טעות" ו"השמטה מקרית" בהיסח הדעת כאמור בסעיף 81 לחוק.

בפסה"ד נתתי דעתי לשכרו החודשי של עובד זר, על בסיס חו"ד שני הצדדים, תוך התחשבות בכל התוספות שמצתיהן רלבנטיות לצרכיו של התובע כפי שפורטו ונאמדו על ידי בפסה"ד. אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי הנטען בגדרי הבקשה אינו בבחינת טעות אלא ערעור על שנקבע בפסה"ד. להוצאות הנוספות שפורטו בבקשה.

גם ברכיב זה, אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי הנטען בגדרי הבקשה אינו בבחינת טעות אלא ערעור על שנקבע בפסה"ד. לאגרה – המדובר בבקשה לתיקון אשר אינה בגדר המקרים בהם מוקנית סמכות לבית המשפט לתקן את פסה"ד בהתאם לסעיף 81 לחוק.