בקשה לתיקון פסק דין בעניין סחר בזנות בכפייה

לצידה של עבירה זו מופיע סעיף שעניינו "עבודת כפיה": "376. הכופה שלא כדין אדם לעבוד, תוך שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה, או בהסכמה שהושגה בתרמית, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה – דינו מאסר שבע שנים". אקדים ואציין, כי עבירת ההחזקה בתנאי עבדות נחקקה בשנת 2006, ולמעשה, ניתנו עד כה במדינת ישראל שני פסקי דין עקרוניים בדבר אופן יישומה של העבירה.

בנוסף, תוקן סעיף 376 לחוק העונשין שעניינו "עבודת כפייה" והוחמר העונש בצידה של העבירה.

הנאשם הורשע בכך שהעביד את המתלוננת בעבודה כפויה, אך טען כי מטרת העבירה היא לטפל בסחר בנלאומי בעובדים ובעוסקות בזנות.

לבסוף, יש לציין כי בקשת המערערים להשען על פסק הדין המחוזי בעיניין רצון, ולהקיש הימנו לענייננו, מניחה כי תוצאתו היא תוצאה נכונה, לכל הפחות מן הפן המשפטי.

...

לאחר שעיינתי בהשגות המערערים על גזר דינם ובערעור המשיבה על קולת עונשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב במידת העונש שהושתה על המערערים, גם בשים לב לזיכויו של המערער מעבירת מעשה הסדום במסגרת האישום השנים עשר, ולהרשעתו של המערער 2 בעבירת האינוס במסגרת האישום השלישי.

אף כאן, אינני סבור כי יש לקבל את ערעור המשיבה על קולת העונש, משום שהוא אינו מבטא חריגה מהותית מרמת הענישה הראויה.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי ידחו הערעורים על הכרעת הדין, בכפוף לזיכויו של המערער מעבירת מעשה הסדום, במסגרת האישום השנים עשר.

בהסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים הוסכם שהנאשמת תודה ותורשע בכתב אישום מתוקן ובאשר לעונש נקבע שהצדדים יטענו באופן חופשי.

כתב האישום המתוקן על פי עובדות החלק הכללי לכתב האישום – הנאשמים 2-1, שותפים עיסקיים, החזיקו והפעילו בתי בושת שפעלו בדירות שכורות בירושלים שם ניתנו שירותי זנות, בתקופה שבין חודש ספטמבר 2015 ועד חודש ינואר 2017.

על פי עובדות האישום השני (הרלוואנטי לנאשמת) – בשנת 2016 במועד שאינו ידוע במדויק, פנה הנאשם 4 לפ' שאותה הכיר הכרות קודמת, והציע לה לעבוד אצל אשה בשם "דיאנה". הנאשם 4 מסר לנאשמת את מספר הטלפון של פ', ביודעו שהנאשמת מבקשת להעסיק את פ' בזנות.

אשר למדיניות הענישה הנוהגת, בגזר דינו של הנאשם 4 בפרשה כבר עמדתי על כך שישנו קושי ממשי לאתר פסקי דין שנסיבותיהן דומות לנסיבות המקרה שלפנינו דהיינו הבאת אדם לידי זנות כעבירה יחידה.

כל שמצאתי אז היו גזרי דין הכוללים הרשעה בעבירה זו בצרוף לעבירות נוספות כגון סרסרות למעשי זנות או החזקת מקום לשם זנות או סחר בבני אדם, אשר לא מצאתי שניתן לגזור מהם גזרה שווה לענייננו.

מדובר איפוא במעשים אשר הובילו את פ' לעסוק בזנות והכול תוך ניצול חולשתה ומצוקתה באותה עת. עם זאת, פ' החליטה החלטה אוטונומית להעתר להצעת הנאשמת והדבר לא נכפה עליה.

...

מדובר אפוא במעשים אשר הובילו את פ' לעסוק בזנות והכול תוך ניצול חולשתה ומצוקתה באותה עת. עם זאת, פ' החליטה החלטה אוטונומית להיעתר להצעת הנאשמת והדבר לא נכפה עליה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט לפגיעה הצפויה בנאשמת שנחלצה מעולם הזנות והחלה לעבוד לפרנסתה בעבודה מהוגנת תוך ניהול אורח חיים נורמטיבי, ולאחר שנחשפתי לנסיבות חייה הקשות על רקע האלימות שספגה מבעלה, הגעתי לכלל מסקנה שיש להעניק משקל בכורה לאינטרס שיקומה של הנאשמת ועל כן יש למקמה ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בן חודשיים שאותו תישא הנאשמת בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 12129-09-18 פאיט נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 69221 בפני כב' השופט איל באומגרט בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: פאיט ****, ת"ז 15940463 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד ריקי אלמוג להלן: "המנהלת המיוחדת" ובעניין: איי.סי.אס פרוייקטים מיוחדים בע"מ להלן: "הנושה" פסק דין

בסוף חוו"ד קובע המומחה מטעם החייב כך: "לאור המצב המתואר מתרשם מאדם הסובל מXXXXובמהלך ביצוע העבירות היה לפרקים במצבXXX שהשפיע על שיקול דעתו ונתן לו תחושה של כל יכול אשר יצליח לתקן בקלות את המעשים אשר עשה". על כן, טוען החייב שנוכח מצבו הנפשי הוא היה חסר שיקול דעת וכושר שיפוט, ויש בכך לשלול את טענת חוסר תום הלב ביצירת החוב כלפי הנושה.

לשיטת הנושה, אם תדחה בקשתה, תיאלץ להמתין עם הליכי הגביה עד לאחר תום תוכנית הפרעון.

ראו בעיניין זה 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים), שם נקבע כדלקמן: "החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכנוס, עובר לדיון בבקשת ההכרזה". גם המחוקק נתן ביטוי לחשיבות תום הלב בפקודה, הן בסעיף 18ה(א)(2) לפקודה (הוא שלב ההכרזה) והן בסעיף 63 (ב)(1) לפקודה (הוא שלב ההפטר).

עוד ראו ע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן (פורסם במאגרים) שם נקבע: "על פני הדברים, איפוא, במצבים שבהם מעורבת אי חוקיות ביצירת החובות, תכליותיה הספציפיות (והעיקריות) של הפקודה אינן עולות בקנה אחד עם תכליותיה הכלליות (והמשניות). הפיתרון לקושי זה, כך נקבע, נעוץ באיזון הראוי ביניהן, כאשר אבן הבוחן המרכזית לעניין זה קשורה במידת החומרה ואי החוקיות העומדת על הפרק." בעיניין שיכמן, בית משפט העליון קבע, כי יש להכריז על חייב, אשר הורשע בעבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, כפושט רגל, הגם שדובר בעבירות שנמצאות במדרג הפלילי הגבוה.

...

לשיטת הנושה, מאחר והחוב כלפיה נוצר עקב מעשה מרמה והונאה, יש לדחות את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל, שכן מטרתו היא ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל.

נוסף על כך, טוען החייב שלהבנתו יכול היה, נוכח לקותו, שלא להיות מורשע בדין, אך הוא בחר ליטול אחריות על מעשיו ולשאת בעונש הנלווה.

טענות החייב כי לו היה מנהל את ההליך הפלילי הוא לא היה מורשע, עקב מצבו הנפשי, ראוי היה שלא להעלותן מלכתחילה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1591/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. שרת המשפטים 2. מפכ"ל המישטרה עתירה למתן צו על תנאי תאריכי הישיבות: י"ח באדר ב התשע"ט (25.3.2019) כ"ו באייר התש"ף (20.5.2020) בשם העותרת: עו"ד רוני אלוני-סדובניק בשם המשיבים: עו"ד לירון הופפלד ][]פסק-דין

]השופטת ד' ברק-ארז: האם בנסיבות העניין נפל פגם בהחלטה לדחות את בקשת העותרת להכיר בה כקורבן סחר בבני אדם? כמו כן, מהו ההליך שבו היה על רשויות המדינה לבחון את הבקשה? אלה הן השאלות שעמדו במרכז הדיון שבפנינו על רקע סיפור חייה העגום של העותרת – מי שהושאה פעמיים, כקטינה, לגברים מבוגרים ממנה בלחץ משפחתה: תחילה לגבר אלים שבמהלך הנישואין עמו היא חזרה וניסתה לשלוח יד בנפשה, ובהמשך לגבר אחר שכפה עצמו עליה בליל הכלולות.

תיקונים אלה הנהיגו לראשונה בישראל איסורים פליליים כלליים הנוגעים להיבטים של סחר בבני אדם, וכן עיגנו בין השאר את זכותם של הקורבנות להקלות שונות בהליך הפלילי ולסיוע משפטי על-פי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי), כמפורט להלן.

לצד זאת, על-מנת שיתקיימו כל יסודות העבירה של סחר בבני אדם נידרש שהסחר ייעשה "לשם" אחת מן המטרות הפסולות המנויות בסעיף או תוך "העמדת" האדם הנסחר בסכנה שיתקיימו בו אחד מהמעשים הפסולים האלה: "נטילת איבר מאיברי גופו"; "הולדת ילד ונטילתו"; "הבאתו לידי עבדות"; "הבאתו לידי עבודת כפיה"; "הבאתו לידי מעשה זנות"; "הבאתו לידי הישתתפות בפירסום תועבה או בהצגת תועבה" או "ביצוע עבירת מין בו". אכן, נשואי כפייה לא הוגדרו כמגבשים כשלעצמם את העבירה של סחר בבני אדם כקביעתה כיום בחוק העונשין.

מעל הדיון כולו ריחפה אי- בהירות משמעותית ביחס לאופן הבחינה של בקשות מסוג זה. כך, לא הובהרו ההיבטים הבאים: האם לצורך בחינת הבקשה נידרשת המדינה לראיין את הטוען להכרה בו כקורבן סחר או את מי שביצע לכאורה את העבירה כלפיו? האם חלה עליה חובה לאיסוף חומרים יזום בעיניינו? אילו שיקולים עומדים ביסוד הקביעה אם ישנה "ראשית ראיה" אם לאו? ממילא גם לא הובהר מהי התשתית הראייתית "הטיפוסית" המשמשת את המדינה בבחינת בקשות אלה.

"ההעמדה בסכנה", כאמור בסעיף 377א רישא, היא תחליף ליסוד הנפשי של המטרה שבסעיף, אך לא ליסוד העובדתי של פעולת "סחר באדם". הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.

...

כפי שציינה גם המדינה, אף הסוגיה שבגינה נדחתה בסופו של דבר בקשתה של העותרת, הנוגעת לשאלת הידיעה של הוריה ביחס לסכנות הכרוכות בהשאתה, לא עמדה במרכזם של הליכי החקירה והעדויות שניתנו במשפט והדברים לא נבחנו במישרין.

אני סבורה כי בהתחשב במכלול הנסיבות, קשה לומר שכך היה בענייננו.

סוף דבר לו תישמע דעתי הצו על תנאי יהפוך למוחלט בחלקו במובן זה שעניינה של העותרת יחזור וייבחן על בסיס תשתית עובדתית מלאה, שתכלול, בין השאר, ראיון עמה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1810/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' בן ארי) בת"פ 17651-07-20 מיום 30.1.2022 תאריך הישיבה: ב' באייר התשפ"ב (3.5.2022) בשם המערערת: עו"ד עילית מידן; עו"ד אורן סוקר בשם המשיבה: עו"ד אורי קינן; עו"ד אקתרינה קוצ'רנקו ][]פסק-דין

יוער כי הפקידות הואשמו אף הן במסגרת כתב האישום המתוקן, וביום 10.5.2021 הורשעו על פי הודאתן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיוע לסרסרות למעשה זנות והחזקת מקום לשם זנות; טרם ניתן גזר דין בעיניינן.

המערערת מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שזקף לזכותה של המשיבה את נסיבות ביצוע עבירות הזנות ובהן העדר סממני כפייה או היתנהלות כוחנית כלפי הנשים שיעבדו בבית הבושת; בכך שלא ייחס משקל לעברה הפלילי של המשיבה ולטיב העבירות שביצעה בעברה, אשר דומות לעבירות הזנות נושא כתב האישום המתוקן, ואשר מעידות על הצורך בהרתעת המשיבה מפני ביצוע עבירות מסוג זה פעם נוספת; ובכך שלא נתן משקל מספק להקף ולנסיבות ביצוע העבירות.

במלים אחרות, העובדה שהרף התחתון של מיתחם הענישה של העבירות הקשורות בהפעלת בית בושת היה נמוך יתר על המידה בהיתחשב במדיניות הענישה הראויה, השפיעה על גזירת עונשה של המבקשת בתוך המיתחם.

ועוד זאת מדבריו החשובים שם, על הציווי לגבי אשת יפת תואר "לא תתעמר בה" (דברים כא, יד), כי לדעת הרש"ר הירש משמעות השורש עמ"ר כאן, כמשמעותו בשאר מקומות במקרא – 'אלומת שיבולים': "אל תיצור לעצמך 'עומר' מאישה שבויה זו. אל תפיק ממנה תועלת ואל 'תקצור' ממנה רווחים לקופתך". ומעין הדברים הללו באו לידי ביטוי בפירושו של רבי יוסף אבן כספי (סוף המאה ה-13), בחיבורו "משנה כסף": "לא תתעמר בה – שיעשה ממנה אגודה, שישאנה למכור בשוק כאגודת עצים או שיבולים". לא כך יֵעשה באשה, לא יסרסרו בה למעשה זנות, גופה לא ישמש כמטבע עובר לסוחר.

...

נוכח כל האמור לעיל, ערעור המדינה על קולת העונש מתקבל.

לפני סיום מצאנו להעיר כי תקוותנו היא שהמשיבה תמשיך – גם בתקופת מאסרה – בהליך השיקום שאותו החלה.

אולם, כשלעצמי, הטעם למסקנה שאליה הגעתי אינו מידת הזהירות שיש לנקוט בה בחריגה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום.