בבקשה עותר כאמור התובע לתיקון כתב התביעה (המתוקן) על דרך הוספת שני סעדי פיצוי לכתב התביעה כפי שיפורט בהמשך ואולם אקדים ואציין כי בבקשתו מבקש התובע בנוסף להוספת שני סעדי פיצוי, לתקן את סע' 42 לכתב התביעה המתוקן ולמעשה להפחית את סכום פצויי ההפקעה כפי שנתבע על ידו בכתב התביעה המקורי מסך 212,000 ₪ לסך 158,906 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הקובע וזאת כפועל יוצא מבקשתו לתקן את שווי הקרקע ולהעמיד אותו על מחיר של 120 ₪ למ"ר במקום 160 ₪ למ"ר. התובע טוען בהקשר זה (בסע' ה' לבקשה) כי לכתב התביעה המקורי לא צורפה חוות דעת נכונה בהקשר של פצויי הפקעה לפי פקודת הדרכים וכי בשל כורח הזמן נאלץ לצרף חוות דעת בהקשר אחר של דמי שימוש ראויים מתוך מטרה לנסות לדלות ממנה שוויו של 1 מ"ר חקלאי בחלקה וכי הוא פנה לאחרונה לשמאי מקרקעין נוסף, מר אסף מנסנו, שערך חוות דעת מפורטת בהקשר של פצויי הפקעה לפי פקודת הדרכים, ביחס למועד הקובע (22.12.2005) ושלפיה שוויו של 1 מ"ר חקלאי בחלקה יוצא 120 ₪ נכון למועד הקובע ואילו 160 מ"ר (השווי עליו התבססה התביעה המקורית) הנו נכון למועד התפיסה (8/13).
ואולם, בעניינינו אני מקבל את טענת התובע שלפיה אין מדובר בבקשה להוספת עילות תביעה חדשות לכתב התביעה המקורי כפי שטוענת הנתבעת, אלא בבקשה להוספת סעדי פיצוי המתייחסים ונובעים מעילת התביעה המקורית- תביעה לפצויי הפקעה עקב צו ההפקעה ויישומו- כך שגם אם ביום הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה חלפה תקופת ההתיישנות מאז הגשת התביעה המקורית, אין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, ולהלן אנמק מסקנתי זו;
השאלה שיש להכריע בה בהקשר זה היא כיצד יש להשקיף על תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין ירידת הערך שנטען כי נגרמה ליתרת החלקה שלא הופקעה כתוצאה מצו ההפקעה- האם יש לראות אותה כעילת תביעה נפרדת מהתביעה לפצויי הפקעה שהגיש התובע בכתב התביעה המקורי או שמא מדובר בתביעה שהיא חלק אנהרנטי מעילת התביעה לפצויי הפקעה?
כפי שמציין התובע בבקשתו, לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" בהקשר של בקשות לתיקון כתב תביעה, להבדיל מהגדרת המונח האמור בהקשרים שונים אחרים בדין האזרחי, אומץ בפסיקה מבחן רחב שעניינו "העסקה או המעשה המובא לדיון" המשקף אמת מידה מקילה לאור הפרשנות הרחבה לה זוכה המונח "עילת תביעה", לפי מבחן זה הודגש כי "אין מקום לנקוט בגישה מצמצמת שתוביל לכך שיפקע כוחו של בית המשפט להתיר תיקון כלשהוא של העובדות הנזכרות בכתב התביעה... וכי "כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע-אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בנתיים תקופת ההתיישנות" [ראו רע"א 7330/17 דאוד תומא נ' רשות מקרקעי ישראל (19.3.2018) בפיסקה 24 (להלן-"עניין תומא") וראו "עניין רמתיים" בפסקות 18 ו-19].
...
שכן, שוכנעתי כי הפגיעה שתיגרם לתובע בשל שלילת האפשרות לזכות בפיצוי בגין שני הרכיבים האמורים, חמורה בהרבה מן הפגיעה שתיגרם לנתבעת עקב התרת התיקון ושמתבטאת לכל היותר בטרחה דיונית נוספת שניתן לפצות אותה בגינה בפסיקת הוצאות [ר' והשוו "עניין יצחק" בפסקה 18].
לאור האמור אני דוחה את טענותיה של הנתבעת בעניין זה.
כמו כן, משטרם החל שלב הראיות בהליך לגופו וכאמור חרף האיחור בהגשת הבקשה וסיבותיו, אין מקום לטענות הנתבעת להכבדה, הארכת ההליכים וסרבולם ופגיעה באינטרס הציבורי בעצם הגשת הבקשה על ידי התובע בשלב בו הוגשה ואני דוחה אותן טענות;
אמנם בתקנות החדשות ניתן מקום מהותי לשיקולי ייעול, פישוט וקיצור ההליכים האזרחיים ואולם בצד זאת אני סבור כי יש לתת משקל נגדי ראוי להתנהלותה של הנתבעת עצמה בעמידתה על טענת ההתיישנות ש"תרמה" תרומה ממשית להימשכות ההליך וסרבולו ובעניין זה יודגש כי הנתבעת חזרה בה מטענת ההתיישנות בהמשך להחלטתי מיום 18.10.22 שניתנה בתום דיון הוכחות שהתנהל בשאלת ההתיישנות בלבד.
לאור כל האמור אני מתיר לתובע להגיש עד ליום 15.3.24 כתב תביעה מתוקן ולאחר הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת אקבע דיון נוסף בתיק.
