בתום הדיון שהתנהל כתביעה קטנה, קבעתי כי יש להורות על העברת התובענה להליך של סדר דין מהיר, עת הבהרתי כי המחלוקת העיקרית מצריכה לבחון ראיות נוספות במסגרת הליך הוכחות כדבעי.
ודוק; לתובע הייתה גם הייתה היזדמנות לתקן את כתב התביעה, כל שכן ההליך הועבר לסדר דין מהיר ובודאי עת בא כוחו אף הודיע בדיון כי יש להגדיל את סכום התביעה נוכח נזקים נוספים אולם מעולם לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה וכפועל יוצא כתב תביעה מתוקן אלא הסכומים הוגדלו במסגרת הסיכומים.
...
כן אני סבורה כי על הנתבע לשלם לתובע עבור עגמת נפש עת גם אם החל מחודש נובמבר 2018 לא הייתה פנייה מתועדת מצד התובע לנתבע עד הוצאת הרכב מהמוסך (אם כי בתצהירו מסר שפנה 4 פעמים) הרי שלא היה מנוע מוחלף וכן הוכחו לפניי בתכתובות הפניות הרבות של התובע לנתבע שמשך אותו עוד ועוד כשהנתבע עצמו בדיון מסר שלא אמור לקחת זמן רב להחליף מנוע ולתקן את מערכת הוונסים ולא נתן כל הסבר ענייני מדוע לא טיפל ברכב גם בשלושה חודשים שהרכב היה אצלו לאחר שסוכם על החלפת מנוע.
אין מדובר בזמן סביר לכל הדעות והנתבע ניסה להתחמק בכל דרך מקבלת אחריות תוך שינוי גרסאות והרחקת עצמו מהאירוע ועל כן אני סבורה כי זהו מסוג המקרים שיש לפצות עבור עגמת הנפש שנגרמה לתובע ואני מעמידה אותה על סך של 3000 ש"ח.
על כן, הנתבע ישלם לתובע סך כולל של 13,900 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3800 ₪ וכן 2336 ₪ הוצאות משפט (ובכלל זה שכ"ט שמאי, אגרת בית משפט והתייצבות התובע 5 פעמים לדיונים), עת נתתי דעתי לאופי ההליך ולהארכת ההליך מצד הנתבע אולם גם כי שילם הוצאות בשים לב לאי התייצבותו להליך בסך של 2200 ₪ לתובע כמגלם הוצאות ושכ"ט עו"ד. סך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 20,036 ₪.
משהופקדו בתיק בית המשפט 4800 ₪, אלו יחולטו לאלתר לטובת התובע על פירותיהם לאלתר באמצעות בא כוחו והנתבע ישלם לתובע את ההפרש תוך 30 יום מהיום.
