בקשה לתיקון טעות סופר בכתב הגנה בטענת התיישנות

בד בבד, במועד שבו הוגש כתב הגנה הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות; וביום 9.1.2019 הגישה התובעת את תשובתה.

עוד טוענת התובעת, כי דין טענת ההתיישנות להדחות, הן מאחר שהחוב הופיע כאמור בכל הדוחות הכספיים של התובעת לאורך השנים, והנתבע ראה חוב זה ואישר אותו למעשה מדי שנה ושנה משנת 2008 ועד שנת 2016, הן מאחר שביתן הסכים לאור חברותם "בדיעבד" בשם התובעת לרישום החוב בספרי התובעת, מבלי לקבוע מועד לפרעונו על ידי הנתבע, ורק בסוף שנת 2016 ותוך הכנת הדוחות הכספיים של שנת התובעת לשנת 2015, דרש ביתן מהנתבע לראשונה את פרעון החוב.

בזיקה לכך, הבקשה לתיקון כתב התביעה לא נבעה משינוי עילת התביעה, כי אם מהצורך להבהיר את העילה, זאת לנוכח טענות הנתבע בבקשה לסילוק על הסף, ובבקשה לתיקון טעות סופר לא שונתה גירסתה.

דא עקא, רק לאחר שהוגשו מטעם הנתבע כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף, תוקנה התביעה, שכן חלף הטענה שהמענקים "נרשמו על ידי וידל בספרי התובעת כהלוואה של התובעת לוידל" (סע' 5 לכתב התביעה) גרסת התובעת שופצה, ונטען לראשונה כי "נוצר הסכם הלוואה ללא מועד לפרעון בין התובעת לוידל לגבי סכום ההלוואה שרשום בספרי התובעת." (סע' 7 לכתב התביעה המתוקן).

...

עוד טוענת התובעת, כי דין טענת ההתיישנות להידחות, הן מאחר שהחוב הופיע כאמור בכל הדוחות הכספיים של התובעת לאורך השנים, והנתבע ראה חוב זה ואישר אותו למעשה מדי שנה ושנה משנת 2008 ועד שנת 2016, הן מאחר שביתן הסכים לאור חברותם "בדיעבד" בשם התובעת לרישום החוב בספרי התובעת, מבלי לקבוע מועד לפירעונו על ידי הנתבע, ורק בסוף שנת 2016 ותוך הכנת הדוחות הכספיים של שנת התובעת לשנת 2015, דרש ביתן מהנתבע לראשונה את פירעון החוב.

בזיקה לכך, לא מצאנו ליתן משקל של ממש לטענת הנתבע, שלפיה התובעת לא הראתה כי שילמה את המס הנטען על ידה לרשויות המס, ומשכך אין קיימת עילת תביעה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

בשים לב לכללם של דברים ולנוכח התנהלותו של הנתבע, לא מצאנו לפסוק הוצאות לטובתו וכל צד יישא בהוצאותיו.

הטענה לפיה הנתבע התרשל בכך שלא העלה טענה של היתיישנות: צדיקפור טוען כי בכתב הגנה המתוקן, שהוגש לאחר שהותר לקבלן להוסיף טענות בעיניין תוספת בניה במרתף, היה הנתבע צריך לטעון טענת היתיישנות, ומשלא טען טענה זו בכתב ההגנה, או בסיכומיו, התרשל.

לטענתו, לו היה הנתבע חוקר את עדי התביעה על החישובים האלה, היה יכול להראות כי הסכום הנוסף של 200,000 ₪, שבקש הקבלן להוסיף לתביעתו, אינו טעות סופר אלא טענה שהתיישנה.

...

לאור כל האמור לעיל, לא ניתן לקבל טענה זו. כפי שנקבע לעיל, אני מקבלת את טענותיו של צדיקפור ביחס להתרשלותו של הנתבע, רק בכל הנוגע לטענת ההתישנות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק הדין ובחומר הראיות שהוצג בפניי, אני מעריכה את הסיכויים, לכך שטענת הקבלן בכל הנוגע לעבודות הנוספות במרתף הייתה נדחית כולה על בסיס טענת ההתישנות, כסיכוי של 60%.

סיכום: התוצאה מכל האמור היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 60% מתוך הסך שבסופו של דבר צדיקפור חויב בו בגין התוספות במרתף, היינו בסכום של 63,000 ₪.

(בקשה 47) מבוא, תמצית הסיכסוך והרקע לבקשה לפני בקשת הנתבעים, בני גרידיש קבלנות ביניין בע"מ ומר בנימין גרידיש (להלן בהתאמה: "גרידיש קבלנות", "מר גרידיש"; ויחד: "המבקשים" או "הנתבעים") לתיקון כתב ההגנה בשני סעיפים (33 ו-66), באופן שתתוקן בהם, על פי הנטען - טעות סופר, ויתווסף אליהם הסבר מבהיר, וזאת ביחס למחלוקת בין הצדדים באשר לאופן חלוקת הרווחים בין הצדדים, בגין פרויקט לבניית שני בנייני דירות ברחוב יערה ברעננה.

גם במסגרת טענת ההתיישנות, טענו הנתבעים כי "התובעים לגישתם, ידעו בזמן אמת ... על עלויות השלמת הבניין הראשון ועליות בניית הבניין השני ..." (סעיף 24 לכתב ההגנה), אך טענה בעיניין ההבחנה בין הבניינים אין.

...

כך, החלטתו של בית המשפט מתאריך 13.6.2019 לא הייתה כה נחרצת, כפי שטענו ב"כ הנתבעים, וכל שנאמר בה הוא כי "אין בית המשפט נדרש לעיין בשאלות הבהרה אלו ובתשובות להן בשלב זה...", ומכאן, שלא ראיתי לקבוע מסמרות בעניין זה, וממילא לא נשענה החלטתי על תשובת המומחה אשר צורפה לתשובת התובעים.

משנדחתה הבקשה לתיקון כתב ההגנה, ובהמשך להחלטתי מתאריך 8.8.2019, אני מורה כי עדויות בתצהירים יוגשו כדלהלן: תצהירי התובעים עד ליום 1.10.2019; תצהירי הנתבעים עד ליום 15.12.2019; העתק התצהירים יומצא במישרין לב"כ הצד שכנגד במועד ההגשה לבית המשפט.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר.

עת התבררה הטעות הוגשה בקשה לתיקון טעות סופר והוגש כתב תביעה מתוקן שהומצא לנתבע לאחר חלוף 7 שנים מיום הארוע.

כלומר, לא ניתן להותיר את ההחלטה שהתירה את התיקון על כנה מחד, ומנגד לטעון טענת היתיישנות העומדת בסתירה לה. לטענתם, אין מדובר בהחלפת בעל דין, כפי שטוען הנתבע, אלא בתיקון בשל טעות סופר בשמו הפרטי של הנתבע ובמספר זהותו, שנעשתה בתום-לב, ולכן אין להחיל את תקנה 26(ב)לתקנות הישנות.

מנגד, טוענים התובעים, כי התיקון של כתב התביעה הנו לאור טעות סופר שנעשתה בתום-לב ואין מדובר בהוספת או החלפת בעל דין ומשכך אין להחיל את תקנה 26(ב) לתקנות הישנות, ולכן יש למנות את ההתיישנות החל מהגשת כתב התביעה המקורי, ולכן התביעה לא היתיישנה.

ראשית, יש להביא את סדר השתלשלות העניינים באופן כרונולוגי בכדי ללמוד את הדברים על ציר הזמן, להלן: סדר השתלשלות העניינים באופן כרונולוגי: ארוע הוצאת הדיבה הנטען בגינו הוגש כתב התביעה – 15.3.12 פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי - 19.02.18 (צורף לכתב התביעה כנספח ד') הוצאת מכתב התראה לנתבע – 30.01.19 (צורף לתגובה מיום 10.11.19) הגשת התביעה נגד עו"ד גיא דגן – 14.3.19 תחילת ההתיישנות – 15.3.19 הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה – 4.4.19 החלטה "כמבוקש" בבקשה לתיקון כתב התביעה – 4.4.19 הגשת כתב תביעה מתוקן כנגד עו"ד ליאור דגן – 4.4.19 כתב התביעה הומצא לנתבע – 08.04.19 הגשת בקשה לדחייה על הסף עקב היתיישנות – 22.07.19 הגשת כתב הגנה – 14.08.19 טענת היתיישנות: אקדים ואציין, כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף הן מחמת היתיישנות והן מחמת שהוי ניכר בהגשת התביעה.

...

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

כך גם אני מקבלת את הטענה של הנתבע, כי נגרם לו נזק ראייתי ופגיעה ביכולתו להתגונן בשל חלוף השנים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה על הסף כנגד המבקש מחמת התיישנות ואף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

אציין רק שניים: ראשית, שפסק דין שדחה את התביעה האמורה מחמת היתיישנות בוטל בהליך ערעור, בהחלטה מיום 6.4.22.

בית המשפט דחה את הבקשה "לתיקון טעות סופר" וקבע, כי לא מצא להדרש לטענה להעדר זכות להגשת בקשות סף בגדר ההחלטה בבקשת ההגדלה, והמערער רשאי להגיש בנושא בקשה מסודרת.

אשר לטענת המערער לפיה, לאחר שהוחלט שאין לדחות את הגשת כתב ההגנה, היה מקום לדחות את בקשת ההרחבה שכן על המשיב לכלול את בקשת הסילוק בכתב ההגנה – בטענה זו נפלה שגגה, ככל הנראה בשל סמיכות הזמנים שבין מועד הצגתה לבין ההחלטה הנזכרת לעיל מיום 18.10.22, בה ניתנה ארכה להגשת כתב ההגנה עד להכרעה באחד מערעורי המשיב.

...

דיון לאחר עיון ושקילה, אני סבור שדין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה.

כל אלה מביאים למסקנה, המחייבת לדחות את הטענות בנושא.

הכרעה הערעור נדחה.