בקשה לתיקון טעויות חישוב בפסק דין

אשר לבקשה להארכת המועד לתיקון פסק הדין, המסגרת הנורמאטיבית לתיקון טעות בפסק דין מצויה בסעיף 81(א) לחוק שזו לשונו: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (ההדגשה אינה במקור - א.ט).

...

ביום 21.12.2020 נעתרתי לבקשת הנתבעת והוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובעים סך 274,000 ₪ לאלתר ואילו היתרה תעוכב עד להכרעה בערעור אותו מתכוונת הנתבעת להגיש לבית המשפט העליון.

נוכח הגישה לפיה יש להקל על המבקש תיקון פסק-דין בטיבו של ה"טעם המיוחד", הנדרש להארכת המועד, אני סבור כי התקיים בענייננו אותו טעם מיוחד שיצדיק את הארכת המועד, כמבוקש, וכך אני מורה.

לגופה של הבקשה, וכפי שצוין לעיל, הרי שנוכח הטעות הגלויה שנפלה בפסק הדין והעובדה כי לא נשמעה מפי התובעים כל טענה עניינית שיש בה כדי להצדיק את הותרת פסק הדין על כנו, דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, אני מורה על תיקון פסק הדין באופן שתחת הפסקה השניה בסעיף 55 לפסק הדין תבוא הפסקה הבאה: "לצד זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים תוך 30 ימים, באמצעות באי כוחם, בגין הפקעת החלקה 3, פיצוי בסך 315,627 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד עריכת חוות דעתו של המומחה, 11.11.2019, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים, תוך פרק הזמן האמור, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 55,300 ₪ (כולל מע"מ), שאם לא כן יישאו סכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד פסק דין זה ועד התשלום המלא בפועל".   בנוסף, אני מורה על תיקון החלטתי מיום 21.12.2020 באופן שהסכום שאינו שנוי במחלוקת, אותו תעביר הנתבעת לתובעים ללא דיחוי יעמוד על סך 74,813 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד ובסך כולל של 95,000 ₪.

הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), והתיקונים המבוקשים הם בגדר התיקונים שבית המשפט מוסמך לבצע בפסק דין שהוצא על ידו מכוח הוראות הסעיף, שנוסחו כדלקמן: "81. (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

...

לטענתה, על פי חישוב נכון יש לקבוע כי סכום זה עומד על 78,480 ₪ לפני מע"מ. לאחר ששבתי ועיינתי בפסק הדין, בהסכמים ובנספחים להם וערכתי חישוב מחודש, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן נפלה טעות חישוב בסכום הפיצוי המוסכם שנפסק, אלא שהסכום המצוין על ידי התובעת כסכום הנכון אינו משקף את הסכום לו זכאית התובעת על פי פסק הדין.

התיקון השני לטענת התובעת יש להשמיט את רכיב המע"מ על ההשקעה בסך 250,000 ₪, המופיע בסעיף 29 ב', בעמ' 20, ש' 13 לפסק הדין, שכן לא סוכם בין הצדדים כי לסכום ההשקעה לו התחייבה התובעת יצורף מע"מ. כאמור, הנתבעת השאירה גם עניין זה לשיקול דעתי ואני סבורה כי בעניין זה צודקת התובעת, הוספת רכיב המע"מ מקורה בטעות שנפלה בעריכת החישוב הסופי, ויש להשמיט סכום זה מסכום ההפחתה.

עם זאת, אין מקום לפטור את הנתבעות כליל מתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, שכן מדובר בתשלומים שהיה עליהן לשלם בשנים 2016 ו-2017, ולפיכך אני קובעת כי לסכום הכולל של 385,970 ₪, יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2017 ועד לתשלום בפועל.

סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובעת את הסך של 409,068 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ₪ (כולל מע"מ), בערכי היום.

שנית, ביקשו שבפסיקתה החדשה שתוגש תבוצע הפרדה בין הסכום שנפסק בגין הוצאות משפט לסכום שנפסק בגין שכר טירחת עו"ד. שלישית, הנתבעים היתנגדו לסעיף 5 לפסיקתה, וטענו שאין בו כדי לשקף ולתמצת את ההוראות האופרטיביות של פסק הדין.

התובע הגיש תגובה שבה הודיע כי הוא מותיר את הבקשה לתיקון טעות החישוב בפסק הדין לשיקול דעתו של בית המשפט.

...

לפיכך, אני מורה על תיקון סעיפים אלה כדלקמן: בסעיף 102: הסכום 554,400 ₪ יתוקן ל-55,440 ₪ (בהתאם לחישוב שפורט בסעיף – שכר טרחה בשיעור 1.5% מהתמורה הכוללת בסך של 3,200,000 ₪ בגין שתי הדירות, בתוספת מע"מ בשיעור של 15.5%).

לפיכך, אני קובע שעל התובע להגיש פסיקתה חדשה לחתימה, אשר תכלול אך ורק את הסעדים הכספיים שניתנו בפסק הדין, בנוסחו המתוקן, בהתאם לסעיף 4 להחלטה זו. בפסיקתה יצוינו הסכומים שעל הנתבעים לשלם לתובע, ולא תהיה בה התייחסות לבעלות בדירות.

לטענת המבקש, המועד להגשת כתב העירעור היה 26.5.22 אך לאחר מתן פסק הדין הגישה המשיבה בקשה לתיקון טעות חישוב בפסק הדין והחלטה בה ניתנה ביום 26.4.22.

...

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

על כן, משלא עלה בידי המבקש להוכיח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

לאור האמור, הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור נדחית.

לאחר מתן פסק הדין בתביעה, הגיש ב"כ המערער בקשה לתיקון טעות חישוב בפסק הדין, ביום 30.6.2022, ולאחר שניתנה זכות תגובה לצד השני, וניתנה גם תשובה לתגובה, נתן בית המשפט קמא החלטה ביום 15.8.2022 (להלן: "ההחלטה") הדוחה את הבקשה לתיקון פסק דין, בטענה כי מדובר בסכומים בפסק הדין הנסמכים על הנאמר בפרוטוקולים ובמסמכים בתיק, וכי הבקשה לתיקון פסק הדין איננה בקשה לתיקון טעות סופר, אלא בקשה לשינוי מהותי של פסק הדין המנומק.

...

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ועל המשיב לשלם למערער סך של 10,000 ₪ בגין חובו למערער בגין אי תשלום דמי שכירות על התקופה שבין 3/2019 ל-8/2019, הכול כמוסבר לעיל, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית למחצית התקופה קרי מיום 1.6.2019 ועד התשלום בפועל.

אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 18 לעיל.

המשיב ישלם למערער הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪.