בקשה לשינוי עילת סגירת תיקים פליליים ועיון בתיק חקירה

(ג) הנחיית פרקליט המדינה 14.8 שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בחומר חקירה", מגבשת את זכות העיון הפרטית במשפט המינהלי, ביחס לתיק פלילי.

משכך, אפשר וזכות העיון של נאשם בתיק חקירה סגור בו הוא נחקר כחשוד, תאוין או תוקטן, ביחס לזכותו לעיין באותו תעוד, בבואו להגיש ערר, או בקשה לשינוי עילת סגירה (בסייגי אותה הנחיית פ"מ).

...

דין טענת המבקש, שנטענה בחצי פה, באשר לתרשומות פרקליט/ה- להידחות.

תרשומות לא הוצגו לעיוני (לטענת המשיבה אין כאלה בנמצא) ואף לו היו אין הן באות כידוע בגדר "חומר חקירה". אשר על כן, בשים לב לכל המפורט לעיל, סבורני כי האיזון הראוי בנסיבות בין זכות המבקש לעיון ולבין זכות המתלוננת לפרטיות- בהינתן כי לא נמצאה אינדיקציה להגשת תלונת שווא- מצדיקה היעתרות חלקית לבקשה.

המזכירות תיידע את ב"כ הצדדים בדבר החלטתי זו. כלל החומר שנמסר ע"י המשיבה יושב לחזקתה באמצעות המזכירות.

ביום 12.2.2014 הודיעה המשיבה לעותר כי הוחלט שלא להעמידו לדין מאחר שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי, וכי התיק ייסגר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין". ביום 18.2.2014 הגיש העותר בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה לעילה של "חוסר אשמה". ביום 7.5.2014 דחתה ראשת יחידת תביעות ירושלים (פלילי) את הבקשה, בעיקר מן הטעם שעדות אמה של גרושתו תומכת בתלונה, באופן המבסס על פניו חשד לבצוע עבירה.

תיק החקירה בעיניינו של העותר ניסגר ביום 28.1.2014, כאשר העותר מיצה את אפשרויות ההשגה על החלטה המשיבה בדבר עילת הסגירה בסוף שנת 2015, עת נדחה הערר שהגיש, וכן בקשתו לעיון חוזר.

...

לאחר שבחנו את טענותיו, הגיעו כל הגורמים הללו למסקנה דומה.

בהתחשב בכל אלה, מצאנו כי החלטות אלה, המבוססות על שיקול דעתן המקצועי של רשויות החקירה והתביעה, כמו גם על הניסיון והידע שלהן, הן סבירות ואין בנמצא פגם המצדיק התערבות.

ואולם, בשים לב לכך שבחודש הבא יחלפו 7 שנים מאז האירוע מושא תיק החקירה, בפני העותר עומדת האפשרות לפנות אל המשיבה לביטול הרישום בעניינו, בהתאם לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009, ובכך יש כדי לתת בידיו תרופה לעניין זה. סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 15 לעיל, העתירה נדחית.

בנוסף העלתה העותרת טענות בעיניין נוהל המונע לטענתה ממתלוננות לעיין בהחלטה על שינוי עילת סגירה של תיק חקירה, מבלי להציג בפניהן את נימוקי ההחלטה ומבלי לאפשר להן לערור על ההחלטה.

בחודש ינואר 2020 הגיש הנילון בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה מעילת חוסר ראיות מספיקות לעילת העדר אשמה.

החלטה על שינוי עילת סגירת תיק חקירה אינה מסוג ההחלטות עליהן חלה חובה על התביעה לעדכן את נפגע העבירה בנוגע אליהן (לפי סעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001) ואין לנפגע העבירה זכות להגיש ערר לגביהן (וראו לעניין חשוד: סעיף 62(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982).

...

בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי שנפל בהגשתה, שכן העותרת הגישה את עתירתה לאחר שנה מיום שהתקבלה ההחלטה בערר על סגירת תיק החקירה.

הובהר כי מדיניות התביעה לפיה אין למתלונן זכות עדכון על אודות שינוי עילת סגירת תיק, או זכות לערור על עצם השינוי, נעשית בהתאם להוראות הדין, ומדובר במדיניות סבירה ונכונה שאין כל מקום להתערבות שיפוטית בה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה שהוגשה לה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף.

גם דין טענת העותרת באשר למדיניות התביעה, לפיה אין למתלונן זכות לקבל עדכון על אודות שינוי עילת סגירה או זכות לערור על החלטה מסוג זה, להידחות משמדובר במדיניות המבוססת על הוראות הדין.

העתירה נדחית אפוא.

"כך לדוגמה, מי שמבקש עיון במסמך לצורך שינוי עילת סגירה של תיק נגדו, הוא בעל אינטרס חזק יותר ממני שמבקש עיון על מנת להשתמש במידע בהליכים אזרחיים אחרים אותם הוא מנהל" (ראו בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל מחוז י-ם (30.7.2006); רע"א 2097/16 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' רופל, פסקה 13 (1.1.2017)).

על פניו, החלטת בית משפט קמא ועמדת הפרקליטות בתשובתה לבקשת רשות העירעור עולות בקנה אחד עם הנחיית פרקליט המדינה 14.8 שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" (להלן: ההנחיה), המהוה את "המסגרת הנורמאטיבית המגדירה את הזכות לעיין בחומרי חקירה טרם הגשת כתב אישום או בתיק שניסגר" (ראו והשוו בג"ץ 7973/20 מנגל נ' מנהל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 20 (7.6.2021); בג"ץ 5676/19 טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, פסקה 5 (29.10.2019); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 340-333 (2021) (להלן: עמית)).

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצוו ביניים בהן מתבקש בית משפט זה להורות למשיב, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, להפסיק בירורה של תלונה אשר הוגשה נגד העותרת, קצינת חקירות במשטרת ישראל, בקשר עם בקשה לשינוי עילת סגירה של תיק משטרתי שטופל על ידה במסגרת תפקידה.

ביום 27.1.2016 הוחלט שלא להעמיד את המתלונן לדין ותיק החקירה נגדו ניסגר בעילה של "חוסר ראיות" בהתאם להוראת סעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

בסעיף השני למענה נכתב כך: "מכיוון ועל פי החומר כן יש ראיות כנגד מרשך אז לא ניתן לשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה. במידה ותרצה לערר שוב התיק יסוכם כנגדו לדין ויועבר לעיון תביעות ירושלים". כבר עתה יצוין כי משמעות הסיפא של הסעיף המובא לעיל היא כי התיק מועבר לבחינת העמדה לדין.

...

עוד נטען כי יש לדחות את העתירה גם לגופה משעה שאין ממש בטענות העותרת לחוסר סמכות הנציב לדון בעניינה של העותרת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה המקדמית שהגיש הנציב ובעמדת העותרת לגביה, סברתי כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת.

אי-לכך, דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת.

הבקשה לצו ביניים נדחית אף היא.