בקשה לשינוי מזונות קטינים לאחר קביעת משמורת משותפת

ביום 29.5.16 ניתן ע"י כב' השופט אלון גביזון (כתוארו אז) פסק דין במסגרתו נקבעה משמורת משותפת לשני ההורים ביחס לשני הקטינים.

מובהר כי כבר במועד מתן פסקי הדין בחודש מאי 2016 , היו לנגד עיני בית המשפט (המותב שדן אז בתיק) מערכת היחסים המורכבת שבין ההורים לבין עצמם וכן מערכת היחסים המורכבת שבין ההורים לכל אחד מהקטינים, זאת שעה שכבר בחודש פברואר 2016 הורה בית המשפט על הפסקת חיוב האב במזונות הבן א' מכוח ההחלטה למזונות זמניים, אלא 19 שלאחר מתן החלטות אלו, שב הבן א' לגור אצל אמו וניתן פסק הדין בתיק תמ"ש 47790-10- 14 , במסגרתו נקבעה חלוקת זמנים שויונית אצל שני ההורים.

התובע עותר לביטול חיובו במזונות ילדיו הקטינים וכן עתר לכך שבית המשפט יורה לנתבעת להשיב לו תשלומים ששילם לה בגין מזונות הילדים, ביחס לתקופות בהם התגוררו בפועל .

עם זאת, נפסק, כי כאשר נקבע סכום המזונות בהסכם גירושין אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה עם המבקש את שינוי דמי המזונות, וליחס ערך מוסף לעובדה שהמדובר הוא בהסכם שנכרת בין 27 הצדדים, אשר במהותו הנו הסכם פשרה (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, ]פורסם בנבו[, ס' לפסק הדין; ע"מ (ת"א) 1200/05 ה.ע. נ' ה.א. ]פורסם בנבו[, סעיף ו לפסק הדין).

...

בכל הנוגע לרכיב הוצאות הקטינים ונוכח הימצאותו של א' בישיבה שהתשלום החודשי בה בסך למעלה מ 500 ₪ משולם במלואו ע"י האב, ביגוד מיוחד של תלמידי ישיבה נרכש באופן בלעדי ע"י האב ושעה שעד לכניסת א' לישיבה התגורר באופן בלעדי אצל אביו ולאחר מעברו לישיבה, מצאנו עצמנו בתקופת הקורונה, תקופה שבמסגרתה קטינים שהו פרקי זמן נרחבים בבית ההורים, אם בשל סגירת מסגרות חינוכיות אם בשל תקופות בידודים, (אין מחלוקת שא' שהה תקופות לא מבוטלות בבידוד אצל אביו), איני מוצאת להתייחס לתקופת שהותו של א' בישיבה כתקופה שבמהלכה היו לאב הוצאות מופחתות שכן בפועל הקטין שהה בעיקר בבית האב בתקופה זו. נוכח גילאי הקטינים, נוכח מצבם הכלכלי של שני הצדדים, שעה שגם אם האב משתכר יותר מהאם, הרי שהאב נושא בפועל במלוא הוצאותיו של א' שנמצא באופן בלעדי אצלו וכן נושא בחלק מהוצאותיו של ב' שנמצא גם אצל אביו וגם אצל אמו, זאת שעה שהאם כלל אינה משתתפת בהוצאותיו של א' ויש די בידיה כדי להשתתף בהוצאותיו של ב' בפרקי הזמן בהם הוא אצלה.

סבורני כי כאשר בעל דין בוחר להסתיר הכנסות, בין כדרך חיים ובין אם קונקרטית במסגרת ניהול ההליך, עליו לדעת כי יכול והנתונים שהוא אינו מגלה, יישארו כנעלם שנזקף לחובתו.

לסיכום א. בנסיבות העניין, אני מוצאת להיעתר ולקבל את תביעה.

בתאריך 12.7.2015 הצדדים נפרדו, הנתבעת פנתה לבית המשפט המוסמך בקנדה והחלו ביניהם הליכים משפטיים בעיניין משמורת הקטינים, מזונות ורכוש.

בין היתר הוסכמה משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות 2/2/3 , כל סוף שבוע שני (סעיף 16 ); עוד הוסכם כי הצדדים ישקיעו מירב המאמצים לשמירה על גישה חופשית וקשר בין כל הורה ובין כל אחד מהקטינים, לא ירחיקו את הקטינים ממי מהורים ולא יעשו דבר שיפגע בקשר עם מי מהוריהם או שירחיק את הקטינים ממי מהוריהם (סעיף 17 ); הוסכם גם כי שני ההורים יתייעצו זה עם זה לגבי החלטות מהותיות הנוגעות לקטנים לרבות, חינוך, מסגרות חינוך, סביבה חברתית (סעיף 20 ); וגם הוסכם, כי יפעלו יחדיו להכין תכניות עתידיות לטובת הקטינים; כי ההורים ימנעו לקבל החלטות שיש בהן להשפיע על מערכת היחסים של ההורה או זמנו עם הקטינים ללא היתייעצות עם ההורה השני (סעיף 21 ); נוסף על כך הוסכם לשכור שירותי תאום הורי (סעיף 23 ), כי כל אחד יהא רשאי לטייל עם הקטינים גם מחוץ לקנדה (סעיף 28 ), כי האם והקטינים יהיו רשאים לטוס לישראל פעמיים בשנה (סעיף 30 ), כי הורה המבקש לשנות מקום מגוריו יודיע להורה השני לפחות 60 יום מראש (סעיף 34 ) ואם בכוונת ההורה להעתיק מקום מגוריו לעיר אחרת, ההודעה תנתן 90 יום מראש (סעיף 35 ).

טענות הצדדים: 10 , בכתב התביעה תוארו העובדות כמפורט לעיל ונטען כי לאחר הודעת התובעת ביום 14.4.2021 פנתה הנתבעת טלפונית לתובע והודיעה לו כי בכוונתה לרשום הקטינים למוסדות חינוך בישראל ולפתוח בהליך תושב חוזר; התובע טען כי אי החזרת הקטינים לקלגרי פוגעת בזכויות המשמורת שלו, זכויות שנקבעו הן בצוי בית המשפט בקנדה והן לפי הסכם קנדה שנחתם ביום 08.03.2021 .

...

הנתבעת טענה כי לאור החריגים הקבועים בסעיף 13 לאמנה – השלמה, נזק ורצון הקטינים, יש לדחות את תביעת התובע.

לסיכום חלק זה, אמירות התובע שהוא נוטה להגיע אם האם תפסיק עם ענייני הדת, ביה"ס או תכנית מסודרת - אינן השלמה.

נפסק: התביעה מתקבלת – אני מורה על השבת הקטינים לעיר קלגרי שבפרובינציית אלברטה בקנדה.

בחלוף 4 שנים ממועד אישור הסכם הגירושין, ביום 20.11.17 , הגיש האב את התביעות דנן להפחתת מזונות הקטינים וכן לקביעת משמורת משותפת על הקטינים.

₪ בכל הנוגע למכירת חלקו בבר בסך של 90,000 לסיכום טוען האב כי לנוכח שינוי הנסיבות הן בחלוקת זמני השהות והן ההפחתה הניכרת בהכנסות האב והן לנוכח הילכת בע"מ 919/15 המשיתה חובה משותפת על שני ההורים במזונות הילדים מעל גיל 6 שנים, אין כל הצדקה שהאב יישא בתשלומי המזונות בעת שהותם של הקטינים אצל האם.

סוגיית המשמורת ומזונות הקטינה ש' לאור מעברה להתגורר בבית האב: כאמור, לאחר סיום ניהול ההוכחות ולאחר שהאב הגיש את סיכומיו, הגיש האב בקשה לקביעת משמורת על הבת ש' עקב מעברה להתגורר בביתו, החל מתאריך 26.7.18 כאשר המעבר נעשה, על דעת עצמה.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק למשך 60 ימים.

אני סבורה, כי אין במעברה של הבת ש' בכדי להשפיע באופן רוחבי על כל חיובי המזונות שנקבעו בהסכם.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לאכיפת הסכם הגירושין – מתקבלת, בכפוף לכך כי לאור מעברה של הבת ש' לבית האב, יבוטל חיובו של האב בדמי המזונות המשולמים בגינה החל מיום מעברה לבית האב ( 26.7.18 ) כך שעל האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים של שני הקטינים ר' וב' בלבד סך של 6,670 ₪ כולל מדור, בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות, כמפורט בהסכם הגירושין.

התביעה להפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי – נדחית.

שוכנעתי כי מדובר בהסכם שנחתם לאחר תהליך ארוך בסופו הגיעו הצדדים להסכמות מפורטות ומושכלות השלובות זו בזו ובהן חלוקת רכוש מחושבת ומדוקדקת (תוך שירדו לרזולוציות ברורות בחלוקת הרכוש), קביעה של משמורת משותפת ושוויונית לגבי הקטין וכן ביצעו הצדדים התאמות לפערי השכר ביניהם – התאמות אשר באו לידי ביטוי בסכום המזונות שנקבעו ובתשלום נכסי הקריירה.

האם טוענת כי שינוי משמורת הקטין ממשמורת משותפת ושוויונית למשמורתה המלאה מהוה שינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת המזונות מהסכום שנקבע בהסכם הגירושין.

האם טוענת כי האב ביקש כי הצדדים יסכימו על משמורת משותפת על הקטין בכדי להוזיל את גובה המזונות שסוכם בהסכם הגירושין, אולם בפועל הפר את הסכמות הצדדים בעיניין הקטין "ואינו באמת חפץ לקשר עם הקטין". בתצהירה טוענת האם כי האב מחזיר את הקטין לביתה בשעה 19:00 ולא בשעה 20:00 כפי שנקבע בפסק הדין למשמורת.

אשר על כן ולאחר היתחשבות בגיל הקטין, במשמורת לאם וזמני שהות מינימאליים לאב (יחס - של 95% 5% לטובת האם), תשלום הוצאות שוטפות של הקטין על ידי האם בלבד, פערי - ההכנסה בין הצדדים ביחס של 29% 71% לטובת האב, צרכי הקטין הכוללים שנאמדו בסך 3,900 ₪, רמת החיים של הקטין וההטבות להן האב זכאי ממקום עבודתו – אני קובעת כי האב יישא במזונות הקטין ביחס של 65% , קרי בסך של 2,795 ₪ לחודש.

...

שוכנעתי כי אין להורות על חיוב רטרואקטיבי וביצוע קיזוזים מהמזונות הזמניים שנקבעו בסך 3,456 ₪ לחודש.

שוכנעתי כי לו אורה על מועד אחר הדבר יגרור התנצחויות נוספות, התנהלויות גבייה ועוד.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי העותר ישלם מדי חודש בחודשו סך של 4,000 ₪ בגין מזונות קטין.

לאחר הגירושין, התגוררה המשיבה בישראל עם הקטין, ואילו העותר המשיך להתגורר בארה"ב. בשנת 2019 עלה העותר ארצה, ועם עלייתו הגיש תביעה לאחריות הורית משותפת שנדונה בבית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה.

העותר הצביע על השינוי שחל במצב המשמורת, שלפיו קיימת לו ולמשיבה משמורת משותפת ושוויונית – זאת בשונה מן המצב שנהג בעת החתימה על הסכם הגירושין, אז התגורר העותר בארה"ב והיה מגיע רק מדי תקופה לבקר את הקטין.

העותר מבקש איפוא להורות על ביטול פסקי הדין שניתנו בעיניינו, ועל השבת התיק לבית הדין האיזורי על מנת שיקבע את דמי המזונות בהתאם להילכת בע"מ 919/15; לחלופין, מבקש העותר להשהות את ההכרעה בעתירה דנן, עד למתן פסק דין בבג"ץ 117/22 המתברר לפני בית משפט זה בימים אלה.

ואכן, עיון בפסק הדין של בית הדין האיזורי מעלה כי בפסק הדין ניתן משקל משמעותי לשינוי הנסיבות שחל בעיניינם של העותר והמשיבה בכל הנוגע להסדרי המשמורת, תוך שצוין כי "העילה העיקרית לשינוי בחיוב המזונות היא השינוי הדרמטי בהקף הסדרי השהות". בית הדין האיזורי קבע איפוא כי קיומה של משמורת משותפת מצדיק הפחתה של דמי המזונות, תוך שהיה ער לפסק הדין שניתן בבע"מ 919/15, ואף עמד על השיקולים בגינם הועמד חיוב המזונות על סכום הגבוה ממחצית הסכום עליו הוסכם בהסכם הגירושין.

...

בפסק דינו מיום 15.12.2022, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לתביעתו של העותר ולצד סעדים נוספים קבע כי "ביחס לקטין תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים" (ראו: תלה"מ 8015-05-19 ותלה"מ 11519-04-19 שנדונו במאוחד).

לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.