מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לשימוש חורג להקמת צהרון בשכונה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

מאחר שהמערערים לא הוכיחו כי הם הוציאו הוצאות בגין צהרון או פעוטון, כתחליף לשירותים שספקה האגודה, אין לזכותם בסכומים כלשהם בגין כך. לפיכך קבע בית משפט קמא, כי המערערים מחוייבים לשאת בתשלום השירותים שספקה האגודה ליישוב, גם לאחר שפרשו מהאגודה, וחייבם בתשלום דמי החבר, בסכומים המפורטים בפסק דינו לגבי כל אחד מהם.
ראו, לעניין זה את ע"א (נצ') 12103-12-11 גולן גבאי נ' ניר יפה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית (11.6.2012) (להלן: "עניין ניר יפה"), שם נאמר, כי "...לא שלא המינוח הוא החשוב, כי אם תוכנם של השירותים שנותנות האגודות-המשיבות הוא החשוב. אותם מיסי ישוב שנדרשו בידי המשיבות נועדו למימון שירותים, הניתנים בתוספת לשירותים המתקבלים מאת הרשות המניציפלית, ובכלל זה פעילויות חברתיות למיניהן. אכן, יש בתוך שירותים אלה, שלפי טיבם הם אמנם מוניציפאליים, כגון טיפוח הגנים, אלא ששירותים אלה ניתנים כתוספת לשירותים הניתנים בידי הרשות המוניציפאלית. הרשות המוניציפאלית אמנם מטפחת את הגנים שבישוב, אלא שהיא עושה כן עד לגבול מסוים. אינני רואה כל פגם בכך, שהאגודה תבחר להוסיף לשירותים אלה טיפוח נוסף של הגנים, על הטיפוח המוגבל הניתן בידי הרשות המוניציפאלית". בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין בעיניין ניר יפה - רעא 6499/12 גולן גבאי נ' ניר יפה-מושב עובדים להתיישבות חקלאית (19.2.2013) נדחתה על ידי כבוד השופט ע' ארבל, בציינו כי "... מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה כל עוד מסי היישוב נועדו לממן שירותים המהוים תוספת על השירותים המוניציפליים, טעות בנסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות". "אכן תקנון של אגודה שיתופית איננו בבחינת מקור סטאטוטורי לגביית מסים, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות לגבות מכוח התקנון תשלומים עבור שירותים החורגים מהשירותים המוניציפליים הניתנים על-ידי האגודה השיתופית לחבריה". במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש אציין, כי אם תיתקבל הטענה לפיה, במצב בו הועד המקומי אינו גובה מיסי ועד, האגודה אינה מוסמכת, כלל, לגבות דמי חבר, חוסר סמכות זה צריך לחול על גביית דמי חבר מכל התושבים, היינו - גם מחברי האגודה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת" בית המשפט המחוזי, בעיניין שריד, סבר שלא ניתן לחייב בתשלום דמי החבר, בהסתמך על חוק עשיית עושר, בקבעו, בין היתר, כי הרעפת טובות הנאה על אדם מבלי שבקש אותן אינה מקימה למיטיב זכות השבה ולכן עצם חזקת שימוש בשירותים אינה מקיימת את יסוד "הקבלה". לכן, לשיטתו, היה על האגודה להוכיח אילו שירותים נצרכו על ידי המערערים, בפועל וכן להוכיח את שוים.
...
ראו, לעניין זה את ע"א (נצ') 12103-12-11 גולן גבאי נ' ניר יפה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית (11.6.2012) (להלן: "עניין ניר יפה"), שם נאמר, כי "...לא שלא המינוח הוא החשוב, כי אם תוכנם של השירותים שנותנות האגודות-המשיבות הוא החשוב. אותם מיסי ישוב שנדרשו בידי המשיבות נועדו למימון שירותים, הניתנים בתוספת לשירותים המתקבלים מאת הרשות המניציפלית, ובכלל זה פעילויות חברתיות למיניהן. אכן, יש בתוך שירותים אלה, שלפי טיבם הם אמנם מוניציפליים, כגון טיפוח הגנים, אלא ששירותים אלה ניתנים כתוספת לשירותים הניתנים בידי הרשות המוניציפלית. הרשות המוניציפלית אמנם מטפחת את הגנים שבישוב, אלא שהיא עושה כן עד לגבול מסוים. אינני רואה כל פגם בכך, שהאגודה תבחר להוסיף לשירותים אלה טיפוח נוסף של הגנים, על הטיפוח המוגבל הניתן בידי הרשות המוניציפלית". בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין בעניין ניר יפה - רעא 6499/12 גולן גבאי נ' ניר יפה-מושב עובדים להתיישבות חקלאית (19.2.2013) נדחתה על ידי כבוד השופט ע' ארבל, בציינו כי "... מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה כל עוד מסי היישוב נועדו לממן שירותים המהווים תוספת על השירותים המוניציפאליים, טעות בניסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות". "אכן תקנון של אגודה שיתופית איננו בבחינת מקור סטטוטורי לגביית מסים, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות לגבות מכוח התקנון תשלומים עבור שירותים החורגים מהשירותים המוניציפאליים הניתנים על-ידי האגודה השיתופית לחבריה". במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש אציין, כי אם תתקבל הטענה לפיה, במצב בו הוועד המקומי אינו גובה מיסי ועד, האגודה אינה מוסמכת, כלל, לגבות דמי חבר, חוסר סמכות זה צריך לחול על גביית דמי חבר מכל התושבים, היינו - גם מחברי האגודה.
אני קובעת, על פי אומדן, כי מסכומי חוב דמי החבר, בהם חויבו המערערים על ידי בית משפט קמא, כאמור בסעיף 82 לפסק דינו, יופחת שיעור של 6%.
הערעור מתקבל, אפוא, רק בנקודה זו. לא מצאתי מקום להפחית משאר הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא.
בשים לב לכך שעיקר הערעור נדחה ורק חלק קטן ממנו התקבל, ישלמו המערערים למשיב הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,530 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

בבב"נ 28414-01-17 ועדה מקומית לתיכנון כפר סבא נ' כץ ואח' (16.2.17) נקבע כי הפעלת צהרון של 7 פעוטות בנכס שייעודו למגורים, בבית פרטי, בלב שכונת מגורים, ברחוב צר, טעונה היתר לשימוש חורג.
מסקנתי מתחזקת בפסיקה אליה הפנה בא כח המשיבות 3 ו-4 : כך, בעע"מ 4875/12 ‏ טמי ויוסי גרומר ואח' נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה מחוז תל אביב קבע בית השפט העליון : "לענייננו, לא ניתן לקבל את טענתה של פז, לפיה הפעלת הגן נגזרת במישרין מיעוד המגורים המותר בתכנית, שכן לא מתקיימת תלות, למצער לא במישרין, בין הפעלת גן הילדים לבין יעוד המגורים. על כך ניתן להוסיף כי במקרה הנדון אין מדובר בהשפעה מינורית על הסביבה הקרובה. ברי כי הפעלת הגן עלולה לגרום חוסר נוחות מסוים לתושבי השכונה. הרעש הנובע מטבע הדברים מהפעלת הגן, כמו גם עומסי התנועה שעלולים להווצר בשעות מסוימות, טעונים בחינה מעמיקה ואיזון באמצעות תנאים מגבילים. צרכים אלה לא ניתן למלא אלא במסגרת בקשה למתן היתר לשימוש חורג....
בנסיבות אלה, בתי המשפט נעתרו למתן צו מניעה זמני, תוך שמירת המצב הקיים ולנוכח כי מאזן הנוחות מורה על מתן הצוו לנוכח אי הנוחות הכרוכה בהקמתו של גן ילדים בסביבת מגורים כלפי השכנים המתגוררים בסמיכות לו : "גן ילדים, ודומה כי קשה לחלוק על כך, יכול ליצור מיטרד מסוים לשכניו. עיקר המיטרד גלום בתחבורה הערה הכרוכה בהבאת הילדים לגן באשמורת הבוקר ובאיסופם בתום יום הגן, ברעש הכרוך בהבאת הילדים ובפיזורם, כמו גם ברעש הנשמע מפי הילדים או הצוהלים או בקשר עם הפעלתם, וודאי כך עת שוהים הילדים בחצר חיצונית . טענת המשיבים כי כנגד כל אלה זוכים שכניו של הגן לשקט לאחר השעה 17:00 איננה נחזית כשקולה למטרדים האמורים. דומה איפוא כי ניתן לומר שההפרעה הגלומה בגן ילדים היא " הפרעה של ממש" כהגדרת סעיף 44 לפקודת הנזיקין, וכי היא מוחשית די צרכה על מנת להפריע לשכני הגן ובעיקר למבקשים 2-1 לעשות " שימוש סביר במקרקעין " נוכח קיום הגן ראו: סעיף 44 לחוק המקרקעין,ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785 (1976).
...
טענת המשיבה, כי הפעלת גן/פעוטון של עד 15 ילדים, אינו שימוש חורג ואינו טעון היתר לשימוש חורג בנסיבות שתוארו, אינה מקובלת עלי.
אציין, כי במקרים שאוזכרו ע"י המבקשת , בהם אישרו בתי המשפט פתיחת הגן, היה מדובר בהליכים תכנוניים מתקדמים, תוך קבלת עמדתה הרשמית החיובית של הועדה המקומית (במקרה סלומה נ' דנגור - הועדה המקומית של תל אביב ובמקרה ציטרון- הועדה המקומית של רמת גן), ואילו בעניינינו כאשר התקיים הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני עדיין לא הוגשה הבקשה להיתר, וממילא גם נכון לעכשיו לא מצויה עמדתה הרשמית של הועדה המקומית , לכאן או לכאן" (ההדגשות הוספו – להצ) מסקנתי, בשים לב לראיות לכאורה, לפיהן אין היתר להפעלתו של גן ילדים, ובשים לב לפסיקה הקובעת כי בנסיבות אלה יש להכיר בטענת בעלי מקרקעין סמוכים בדבר אי הנוחות מעצם הפעלתו של גן ילדים (כאשר בעניינו המדובר באזור בניה בו הותרו מגורים ובשים לב לכך שמדובר בשכן הגובל בקוטג' עם שכנו) , לביסוס קיומה של עילת תביעה לכאורה, ומאחר שבתי המשפט אף הכירו בכך שהגשת צו זמני בנסיבות אלה אין בה כדי הגשת בקשה תאורטית (ר' הפסיקה שהובאה לעיל), אלא בקשה שנועדה למנוע שינויו של המצב הקיים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה.
סופו של דבר: לאור האמור לעיל, ניתן צו האוסר על המשיבות 3 ו-4 לפתוח ו/או להפעיל גן ילדים בבית המשיבים 1 ו-2.
המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעים, הגן מעולם לא הפריע לשגרת החיים בשכונה והראיה לכך היא שהתובעים (בנגוד לנתבעים) לא העידו בענין זה ולו עד אובייקטיבי אחד וגם לא תמכו טענותיהם בחוות דעת.
על חשיבות קבלת היתר שימוש חורג כאמור (מראש), עמד בית המשפט בת.א. 3444/05 (שלום ראשל"צ) ספטון נ' קכמן (28.5.07), בו נדונה פעילותו של גן ילדים בדירת מגורים: "אין צורך לאמר, כי בקשה לשימוש חורג צריכה להיות מוגשת לרשות מראש, בטרם פתיחת גני הילדים, ולא בדיעבד (ר' סעיף 146 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וכן עפ"א (ת"א) 80026/02 מ"י נ' בני ציון כפר שיתופי אגודה חקלאית בע"מ (לא פורסם), 28.11.2004, ס' 7 לפסק דינה של כב' הש' י' שיצר)... אין להקל ראש בחשיבות ההיתר לשימוש חורג. הצורך בהיתר מאפשר לרשות להסדיר היבטים צבוריים שונים הכרוכים בהפעלת גן ילדים בדירת מגורים בבית המשותף, כגון הגיינה ואיכות סביבה. במסגרת בקשה לאישור חורג תבחן הרשות את "בטיחות הפעוטים, רווחתם... וזאת מבלי לפגוע פגיעה של ממש בשכנים" (ע"פ (נצ') 846/01 הרצל ואח' נ' הוועדה לתיכנון ובניה.
ההלכה בענין סוכמה גם בבר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1)281, לפיה: "מי שניפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מיטרד. די לו שיראה שנגרמה לו 'אי נוחות'. אך אם המבנה הוקם מכח היתר חוקי, יהיה הנפגע זכאי לסעד רק אם יראה שהפגיעה עולה כדי מיטרד. אם הגיעו הדברים כדי מיטרד כי אז זכאי הוא לסעד, בין אם הבניה היתה חוקית ובין אם לאו". כעולה מההלכה הפסוקה, כאשר מתבצעת פעילות ללא היתר כדין, נותרת למעשה שאלה אחת שיש להכריע בה, והיא האם הוכח, כי הפעילות גרמה לתובעים נזק ובהקשר זה די כאמור שיצביעו על כי נגרמת להם "אי נוחות", פגיעה ב"רווחה אישית" וכיוצא באלה.
כפי שהבהירו (בסעיף 9 לסיכומי התשובה מטעמם), הם "הגישו את התביעה רק בגין המיטרד שניגרם להם ולא בגין בצע כסף כטענת הנתבעת וזאת לאחר מיצוי כל דרך אפשרית מול הנתבעים להפסקת המיטרד". לא מצאתי כי העובדה שהתובעים 1-2 ניהלו בעבר בביתם צהרון, כדי להשפיע על גובה הפצוי.
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ביחס לפיצוי המגיע להם הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובעים 1-3 פיצוי בסך כולל של 12,000 ₪.
העובדה שפעילות הגן הפריעה לרעייתו אין בה כדי להוכיח שהיא הפריעה גם לו. בנסיבות אלה דין תביעתו להידחות.
סיכומם של דברים תביעת התובעים 1-3 מתקבלת בחלקה ותביעת התובע 4 – נדחית.

בהליך תלה"מ שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

העסק מבוסס על כישוריה של האישה, כאשר הוא משמש עזר כנגדה המסייע לה. לטענתו בתחילה הפעילה משפחתון קטן ובהמשך הקימו שני גני ילדים וצהרון.
באשר לצהרון שהיה רשום בבעלות האיש, טוענת כי יש להשית על האיש את מלוא החובות, הואיל והוא שנטש את המקום בחוסר אחריות, דרש מבעל הבית להפסיק השכירות והותירו ככלי ריק עם חובות שסרב לפרוע.
לטענתו מתגוררת בוילה יוקרתית בת 3 קומות בשכונה איכותית, דבר המעיד על מצבה המצויין.
הוצאות בריאות וחינוך חריגות יחולקו בין ההורים באופן בו האם תשלם 80% והאב 20%, בכפוף לכך שהורה המבקש להוציא הוצאה כאמור יפנה בכתב להורה השני, תוך 30 יום ממועד התשלום, בצרוף אסמכתא.
...
סוף דבר, לאור כל האמור, נפסק כדלקמן: תביעת האיש לגבי הרכוש (תלה"מ 17904-07-18) מתקבלת בחלקה.
תביעת האב לגבי המזונות ב בתלה"מ 44806-07-18 – נדחית בזאת.
תביעת האם לגבי המזונות (בתלה"מ 44806-07-18) – מתקבלת חלקית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

גם אם יאמצו התובעים את עמדת הנתבעים לפיה השטח המשותף לא הוצמד מעולם לאיזה מבין הבתים ולא חולק ביניהם בפועל ואף אם נתייחס ליחידת הדיור ככזו שנבנתה על השטח המשותף, אזי אין חולק, כי הרחבת יחידת הדיור והשמוש בה למגורים עולה כדי עבירת בנייה ושימוש חורג, שעה שהותר לבנות רק 12 מ"ר במקום, לצורך מחסן, כפי המופיע בהיתר: הנתבעים לא היו רשאים איפוא לעשות שינויים הפוגעים ברכוש המשותף ללא קבלת הסכמת המנוחה, כאשר הסכמה לא ניתנה מעולם.
בחלקת המקרקעין ישנן חצרות אשר מוגדרות כרכוש משותף (1,190 מ"ר), ואולם רכוש משותף זה מעולם לא הוצמד למי מהצדדים ובמשך עשרות שנים התנהלו החיים המשותפים בשקט ובשלווה בין הצדדים, בשכונת נווה עמל בהרצליה.
אזכיר בהקשר זה, כי הנתבעים הגישו בקשה למתן היתר בנייה להקמת מחסן; אלא בפועל וכפי שקבעה המומחית מטעם בית המשפט (עמ' 7 לחווה"ד), הקימו הנתבעים: "מחסן טרומי קיים בשטח של כ-37.82 מ"ר ע"פ תכנית מדידה, ללא היתר, שייך למשפחת טייבי". הלכה למעשה ועל כך לא חולקים גם הנתבעים, משמש אותו מחסן שהקימו הנתבעים לצורך יחידת דיור.
...
אני פוסק את שכרה של מומחית בית המשפט בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. בשים לב לכך, כי גם התובעים בחרו לחקור אותה בדיון, הרי שאני מחייב את התובעים לשלם מחצית משכרה ואת הנתבעים לשלם את המחצית הנוספת.
סוף דבר ותוצאת פסק הדין: התביעה מתקבלת אפוא ביחס להריסת יחידת הדיור, סגירת החלון בקיר המשותף ומתן הוראות עתידיות ביחס לגג הרעפים וארגז הרוח.
התביעה נדחית בזאת ביחס לחלוקת שהתבקשה בחצר האחורית; ביחס להקמת גדר בקו הקיר המשותף; ביחס לטענות פלישה; ביחס לדרישה לתשלום כספים/דמי שימוש.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו