מאחר שהמערערים לא הוכיחו כי הם הוציאו הוצאות בגין צהרון או פעוטון, כתחליף לשירותים שספקה האגודה, אין לזכותם בסכומים כלשהם בגין כך.
לפיכך קבע בית משפט קמא, כי המערערים מחוייבים לשאת בתשלום השירותים שספקה האגודה ליישוב, גם לאחר שפרשו מהאגודה, וחייבם בתשלום דמי החבר, בסכומים המפורטים בפסק דינו לגבי כל אחד מהם.
ראו, לעניין זה את ע"א (נצ') 12103-12-11 גולן גבאי נ' ניר יפה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית (11.6.2012) (להלן: "עניין ניר יפה"), שם נאמר, כי "...לא שלא המינוח הוא החשוב, כי אם תוכנם של השירותים שנותנות האגודות-המשיבות הוא החשוב. אותם מיסי ישוב שנדרשו בידי המשיבות נועדו למימון שירותים, הניתנים בתוספת לשירותים המתקבלים מאת הרשות המניציפלית, ובכלל זה פעילויות חברתיות למיניהן. אכן, יש בתוך שירותים אלה, שלפי טיבם הם אמנם מוניציפאליים, כגון טיפוח הגנים, אלא ששירותים אלה ניתנים כתוספת לשירותים הניתנים בידי הרשות המוניציפאלית. הרשות המוניציפאלית אמנם מטפחת את הגנים שבישוב, אלא שהיא עושה כן עד לגבול מסוים. אינני רואה כל פגם בכך, שהאגודה תבחר להוסיף לשירותים אלה טיפוח נוסף של הגנים, על הטיפוח המוגבל הניתן בידי הרשות המוניציפאלית".
בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין בעיניין ניר יפה - רעא 6499/12 גולן גבאי נ' ניר יפה-מושב עובדים להתיישבות חקלאית (19.2.2013) נדחתה על ידי כבוד השופט ע' ארבל, בציינו כי "... מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה כל עוד מסי היישוב נועדו לממן שירותים המהוים תוספת על השירותים המוניציפליים, טעות בנסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות".
"אכן תקנון של אגודה שיתופית איננו בבחינת מקור סטאטוטורי לגביית מסים, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות לגבות מכוח התקנון תשלומים עבור שירותים החורגים מהשירותים המוניציפליים הניתנים על-ידי האגודה השיתופית לחבריה".
במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש אציין, כי אם תיתקבל הטענה לפיה, במצב בו הועד המקומי אינו גובה מיסי ועד, האגודה אינה מוסמכת, כלל, לגבות דמי חבר, חוסר סמכות זה צריך לחול על גביית דמי חבר מכל התושבים, היינו - גם מחברי האגודה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת"
בית המשפט המחוזי, בעיניין שריד, סבר שלא ניתן לחייב בתשלום דמי החבר, בהסתמך על חוק עשיית עושר, בקבעו, בין היתר, כי הרעפת טובות הנאה על אדם מבלי שבקש אותן אינה מקימה למיטיב זכות השבה ולכן עצם חזקת שימוש בשירותים אינה מקיימת את יסוד "הקבלה". לכן, לשיטתו, היה על האגודה להוכיח אילו שירותים נצרכו על ידי המערערים, בפועל וכן להוכיח את שוים.
...
ראו, לעניין זה את ע"א (נצ') 12103-12-11 גולן גבאי נ' ניר יפה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית (11.6.2012) (להלן: "עניין ניר יפה"), שם נאמר, כי "...לא שלא המינוח הוא החשוב, כי אם תוכנם של השירותים שנותנות האגודות-המשיבות הוא החשוב. אותם מיסי ישוב שנדרשו בידי המשיבות נועדו למימון שירותים, הניתנים בתוספת לשירותים המתקבלים מאת הרשות המניציפלית, ובכלל זה פעילויות חברתיות למיניהן. אכן, יש בתוך שירותים אלה, שלפי טיבם הם אמנם מוניציפליים, כגון טיפוח הגנים, אלא ששירותים אלה ניתנים כתוספת לשירותים הניתנים בידי הרשות המוניציפלית. הרשות המוניציפלית אמנם מטפחת את הגנים שבישוב, אלא שהיא עושה כן עד לגבול מסוים. אינני רואה כל פגם בכך, שהאגודה תבחר להוסיף לשירותים אלה טיפוח נוסף של הגנים, על הטיפוח המוגבל הניתן בידי הרשות המוניציפלית".
בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין בעניין ניר יפה - רעא 6499/12 גולן גבאי נ' ניר יפה-מושב עובדים להתיישבות חקלאית (19.2.2013) נדחתה על ידי כבוד השופט ע' ארבל, בציינו כי "... מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה כל עוד מסי היישוב נועדו לממן שירותים המהווים תוספת על השירותים המוניציפאליים, טעות בניסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות".
"אכן תקנון של אגודה שיתופית איננו בבחינת מקור סטטוטורי לגביית מסים, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות לגבות מכוח התקנון תשלומים עבור שירותים החורגים מהשירותים המוניציפאליים הניתנים על-ידי האגודה השיתופית לחבריה".
במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש אציין, כי אם תתקבל הטענה לפיה, במצב בו הוועד המקומי אינו גובה מיסי ועד, האגודה אינה מוסמכת, כלל, לגבות דמי חבר, חוסר סמכות זה צריך לחול על גביית דמי חבר מכל התושבים, היינו - גם מחברי האגודה.
אני קובעת, על פי אומדן, כי מסכומי חוב דמי החבר, בהם חויבו המערערים על ידי בית משפט קמא, כאמור בסעיף 82 לפסק דינו, יופחת שיעור של 6%.
הערעור מתקבל, אפוא, רק בנקודה זו.
לא מצאתי מקום להפחית משאר הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא.
בשים לב לכך שעיקר הערעור נדחה ורק חלק קטן ממנו התקבל, ישלמו המערערים למשיב הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,530 ₪.
