כך או כך, בבוא בית המשפט ליתן החלטתו בבקשת רשות להיתגונן, עליו לקחת בחשבון שישנו רק צד אחד שנחקר וגרסת המשיבה טרם עמדה בחקירה נגדית, ואל מול היתרון הדיוני המובנה הקיים לתובע בסדר דין מקוצר או בהתנגדות לבצוע שטר שהתצהיר פרוש לפניו ורק לו יש את הזכות לחקור, האיזון מצוי בכך שאין צורך לבדוק סכויי תביעה אלא סכויי הגנה ודי כי יציג המבקש, ולו בדוחק, טענת הגנה והרף לקבלת הרשות להיתגונן – נמוך הוא, גם אם בסופו של יום יכול ותתקבל התביעה.
...
בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).
זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).
אומנם לא סיכויי התביעה נבחנים אלא סיכויי ההגנה אולם כן יש משמעות להפרכת הטענה העיקרית לאי תשלום בשל העבודות מצד המשיבה וכן בשל הקורונה, ועל פניו נראה כי על המבקשים לשלם את החוב, גם אם יופחת בשל טעמים שהעלו כהגנה, עת מותר להם בשלב זה לטעון טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב, עת לא ברור מהו היקף הפגיעה של מגיפת הקורונה ובכל זאת אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום מלא, אני סבורה כי יש ליתן לו רשות להתגונן משגילה סיכויי הגנה, הגם שנמוכים הם עד כדי דוחק אולם אני מתקשה להגדירם כמקשה אחת כהגנת בדים.
