בקשה לקציבת מזונות ילדים במסגרת פשיטת רגל

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' פורג) בפש"ר 19015-07-14 מיום 19.1.2015, אשר במסגרתה קצב בית המשפט – בהתאם לסמכותו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) – את סכום המזונות החודשי שעל המבקש לשלם למשיבים 2-1 והעמידו על סך של 2,000 ש"ח. ביום 22.7.2014 ניתן בבית המשפט המחוזי צו כנוס לנכסי המבקש (להלן: החייב), בהתאם לבקשתו, ומונה לו מנהל מיוחד לנכסי החייב – המשיב 4, עו"ד רון סמוראי (להלן: המנהל המיוחד).

בעקבות החלטה זו הגיש החייב לבית המשפט המחוזי שדן בהליך הכנוס ופשיטת הרגל בקשה לקצוב את מזונות ילדיו הקטינים על סך של 500 ש"ח בחודש, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל.

...

גם המשיבים 2-1 טענו כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ואף ביקשו לחייב את החייב בהוצאותיהם בשיעור ריאלי.

בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.5.2015, במסגרתה בוטל צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, הגעתי למסקנה כי צודקים המנהל המיוחד והמשיבים 2-1 בטענתם כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מן הטעם שהסעד המבוקש בה הפך בנסיבות העניין לתיאורטי.

ודוק, ככל שבית המשפט המחוזי יקבל את בקשת החייב לבטל את החלטתו מיום 18.5.2015, ולחלופין ככל שבקשה זו תידחה אך הערעור שבכוונת החייב להגיש לבית משפט זה יתקבל בסופו של יום – באופן שישיב את צו הכינוס על כנו – ממילא יוכל החייב לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקצוב את סכום המזונות בהתאם ליכולת השתכרותו באותה עת, ובמידת הצורך גם לשוב ולהגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. באשר לשאלת ההוצאות; הגעתי למסקנה כי יש מקום בנסיבות העניין להשית על החייב הוצאות לטובת המשיבים 2-1 – באמצעות אימם – בסך של 2,500 ש"ח. לפנים משורת הדין לא יושתו הוצאות לטובת המנהל המיוחד והכנ"ר. סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית מן הטעם שהסעד המבוקש בה הפך בנסיבות העניין לתיאורטי.

לפיכך הגיש המבקש בקשה לקציבת מזונות ילדיו, לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

בעניינינו, כפי שעולה מהבקשה, החייב הגיע ביום 25.10.2015 לכלל הסכם גירושין ויחסי ממון עם גרושתו, במסגרתו נקבע כי הוא יישא במזונות כל אחד מילדיו בסך של 1,800 ש"ח. ברם, מן הבקשה עצמה לא ברור מה תוקפו של הסדר זה והאם זכה רכיב המזונות שבו לקבלת תוקף של פסק דין.

...

לפיכך, גם אם התכליות שבבסיס הליך קציבת המזונות מתקיימות כולן כאשר החייב עצמו מגיש את בקשת הקציבה, הרי שאם הדבר אינו נכנס בגדרי לשון החוק – לא ניתן להעתר לערעור.

אף על-פי כן, כמה טעמים הביאוני למסקנה כי לשון החוק מסוגלת לשאת את הפירוש שטוען לו המבקש ואשר מקובל על הצדדים.

דין הערעור אפוא לדעתי, להתקבל, וכך אציע לחברַי כי נורה.

במסגרת הליך פשיטת הרגל, ביום 30.1.2019, הגישה המשיבה, גרושתו של החייב, בקשה להקצבת דמי מזונות, לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), עבור בנותיהם המשותפות.

בית המשפט פתח את החלטתו בציינו: "לפניי בקשה לקציבת מזונות לשלושה ילדים קטינים משותפים של החייב והמבקשת" (ההדגשה הוספה – נ' ס').

בבקשתו טען החייב, כי שגה בית משפט של פשיטת רגל בשעה שקצב דמי מזונות עבור שלושה קטינים, על אף שהתבקש לקצוב דמי מזונות עבור שתי בנות בלבד – אחת קטינה, והשנייה בגירה המשרתת בצה"ל. עוד טען החייב, כי בנגוד לקביעותיו של בית משפט של פשיטת רגל, הוא פרשׂ לפני בית המשפט את מלוא הנתונים ביחס לכושר הישתכרותו, לרבות הצגת אסמכתות שונות המלמדות על מצבו הרפואי הלקוי, אשר מגביל את אפשרותו לעבוד במשרה מלאה.

...

בתשובתה טענה המשיבה, כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

עוד טען הכנ"ר, כי אין מקום ליתן רשות ערעור בכל הנוגע להשגותיו של החייב ביחס לקביעת בית משפט של פשיטת רגל לעניין כושר השתכרותו, שכן "בית המשפט לא קיבל החלטה אופרטיבית" לעניין זה. דיון והכרעה בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה ואת התשובות לה, באתי לכלל מסקנה כי לעניין סכום המזונות שנקצב, דין הערעור להתקבל.

אשר על כן, החלטתי לקבל את הערעור, ולהורות על ביטול החלטתו הנדונה של בית משפט של פשיטת רגל.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' ****) מיום 31.1.2022 בפש"ר 20206-07-13, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול הליך פשיטת הרגל בעיניינו של המשיב 1 (להלן: המשיב) עקב אי-תשלום מזונותיהם הקצובים של ילדיהם הקטינים.

בחלוף כשנה, ביום 7.1.2022, הגישה המבקשת בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל, בה טענה כי מאז קציבת המזונות ועד למועד הגשת הבקשה נימנע המשיב מתשלום מזונות הקטינים, באופן שחוב המזונות הקצובים עמד על סך כ-51,000 ₪, נכון למועד הגשת הבקשה.

במסגרת האיזון שעורך בית המשפט של פשיטת רגל בין זכויות הצדדים, לרבות בשאלת אופן גביית המזונות הקצובים, עליו ליתן דעתו לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעליו לשלם מדי חודש, לסכום המצוי בקופת פשיטת הרגל וכן להכנסותיו השוטפות של החייב (ראו: ע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (21.2.2013)).

...

דין הערעור להתקבל בחלקו, הכל כמפורט להלן.

מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה הרושם כי בית המשפט סבר שלא ניתן להורות על גביית חוב המזונות הקצובים מתוך נכסי החייב שהוקנו לקופת פשיטת הרגל, ומכל מקום לא עולה מהחלטתו כי שקל את הנתונים ואת השיקולים הדרושים לשם הכרעה בסוגיה זו. משהדבר לא נעשה, אין מנוס אלא לבטל את החלטתו ולהשיב את הבקשה לבחינה מחודשת.

נוכח האמור, אני מקבלת את הערעור בחלקו, ומורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.1.2022.

בבקשה זו חזרה המבקשת וטענה כי החייב לא שילם תקופה ארוכה את דמי המזונות הקצובים וכל עול גידול הילדים מוטל על כתפיה.

בהקשר זה הפניתה לטענות החייב בתגובתו לבקשה לביטול ההליך שם טען כי לא כל הקטינים בחזקתה של המבקשת וכן לטענות קודמות של החייב במסגרתן טען כי הפקיד כספים בגין מזונות הקטינים בחשבון המבקשת.

הסך הצבור בקופת פשיטת הרגל אינו גדול, וודאי אל מול גובה תביעות החוב, ואפשר והכספים יידרשו להמשך הבירור בניסיון לאתר נכסים ולממשם לטובת נושי החייב, וגם נתון זה פועל כנגד הבקשה, לצד יכולת החייב לשלם את דמי המזונות הקצובים ויכולת המבקשת לנקוט בהליכים לגבייתם, כפי המקובל.

...

לעמדת הכונ"ר, בשים לב לכך שמדובר בחוב חדש ולאפשרויות הגבייה העומדות לרשות המבקשת אשר לא נוצלו על ידיה, ושעה שזכויות הנושים בכספים המצויים בקופת פשיטת הרגל קודמות, אין מקום להיעתר לבקשה להעברת הכספים הצבורים מקופת פשיטת הרגל לידי המבקשת.

לעניין זה אני מקבל את עמדת הנאמנת והכונ"ר כי המבקשת מנועה לבוא בדרישה לקבלת כספים מקופת פשיטת הרגל, כספים השייכים לנושי החייב, שעה שהיא נמנעת מביצוע פעולות גבייה רחבות העומדות לרשותה.