בקשה לקיום צוואה על ידי יורש או אדם מעוניין

עוד הודגש, כי זהות יורשיו של מנוח נקבעת על ידי הערכאה המוסמכת לכך וכל אדם מעוניין רשאי להגיש בקשה למתן צו קיום צוואה או למתן צו ירושה.

...

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, מוצאת אני כי הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת סעד מקדימה את זמנה ועל כן דינה להידחות.

הבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך של הוספת סעד נדחית בשלב זה. ככל שלאחר ביצוע האמור בסעיף א' לעיל תוגש מטעם התובעים בקשה מנומקת בעניין זה, אדרש לה לגופה (בשים לב לפרטי החלטה זו כמפורט לעיל).

ביום 15.8.2011 חתם המנוח על צוואה לפיה הוריש לתובעת את מלוא זכויותיו במקרקעין המסתכמים לכדי 4,853 מ"ר. צו לקיום אותה צוואה ניתן על ידי הרשם לעינייני ירושה בחיפה ביום 30.11.14 (נספח 1 לתצהירה של התובעת – ת/2).

הואיל וכוחו של צו קיום הצוואה יפה כלפי כולי עלמא (סעיף 71 לחוק הירושה), אין יסוד לטענה כי היה על התובעת לפנות לאותם יורשים על-פי צו הירושה, ולבקש את הסכמתם להגשת התביעה.

תוקפו של ייפוי הכח בהתייחס לייפוי הכוח, טענה הנתבעת, כאמור, כי החתימה המתנוססת על גביו, הנחזית להיות חתימתה, זויפה על ידי התובעת או מי מטעמה, ולחלופין הושגה במירמה.

עדותה של הנתבעת, ביחס לטענת הזיוף מהוה עדות יחידה של בעל דין מעוניין, אשר בהתאם לס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, ניתן להסתמך עליה רק מקום שקיימים נימוקים משכנעים התומכים באמינותה (ע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.19)‏‏).

...

מבלי לגרוע מהאמור, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות אף לגופה, שכן פרט לשטח של 353 מ"ר במקרקעין, אותו העבירה הנתבעת למנוח ללא תמורה, לא התחייבה הנתבעת להעביר למנוח זכויות נוספות כלשהן במקרקעין.

נוכח התוצאה דלעיל, אני מורה במקביל על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה ביום 18.6.13 לטובת הנתבע על זכויותיה של הנתבעת במקרקעין.

עוד אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 46,800 ₪, כאשר מתוך סכום זה חלקה של הנתבעת יהיה סך 29,250 ₪ ואילו היתרה ע"ס 17,550 תשולם על ידי הנתבע.

בפנינו תביעתה של לי ליליה לואיס (להלן: "גב' לואיס" ו/או "התובעת") לקביעת זכאותה לקבלת כספי אמה המנוחה, גב' חנה אנה לואיס ז"ל (להלן: "המנוחה") המופקדים בחברת אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" ו/או "חברת אלטשולר"), המשמשת כחברה מנהלת של קופות גמל כמשמעותה בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות הגמל"), ולמצער להורות כי כספי המנוחה יתחלקו באופן שווה בין יורשי המנוחה (התובעת והנתבעים 3-4) לפי צו קיום צוואת המנוחה (להלן: "ההליך העקרי"); מנגד הוגשה תביעה על ידי קרן המילואים חברי קבוץ יזרעאל אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "קרן המילואים" ו/או "הנתבעת 2") כנגד חברת אלטשולר וכנגד יורשי המנוחה (התובעת והנתבעים 3-4), להורות להם לשפות אותה ביחד ולחוד, בגובה כל סכום שיקבלו היורשים או מי מהם במסגרת ההליך העקרי (להלן: "התביעה שכנגד").

ביום 13.1.2012, חתמה המנוחה על מיסמך בזאת הלשון - "אני חנה לואיס ת.ז. (-) מעוניינת להעביר את כספי ק. גמל לחשבון ביתי בחשבון בבנק הדואר של ביתי מס' (-)..". ביום 19.8.2015 נשלח מכתב מהנתבעת 1 לתובעת ולקיבוץ ובו נכתב כך – "...

" ביום 24.8.2016 נשלח מכתב מטעם חברת אלטשולר לתובעת ובו נכתב, בין היתר, כי "מרישומי הקופה עולה כי הנך רשום/ה כמוטב על הכספים הצבורים בקופה במקרה של פטירה. על מנת שנברר זכאותך לכספים הצבורים על שם המנוח/ה (ביחד עם אחרים או לחוד) נודה את תפנה/י אלינו בהקדם, באחת הדרכים אשר מפורטות מטה, לצורך המשך טפול." ביום 14.3.2019 נשלח מכתב מחברת אלטשולר לב"כ התובעת ובו נכתב, בין היתר, כך - "5. בחודש אוקטובר 2018 התקבלה בחברה בקשת מרשתך למשיכת חלקה מהקופות על שם העמיתה המנוחה, לבקשה זו צורף צו קיום צוואה אשר אושר על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בנצרת ביום 2.12.2017.

...

טענות התובעת במסגרת כתב התשובה לתביעה שכנגד: א. דין התביעה שכנגד לסילוק על הסף מהטעם כי כל עוד לא הופר חוזה לא ניתן לטעון לעוולה של גרם הפרת חוזה; וכן, מהטעם כי בתביעה נזיקית לא ניתן להגיש כתב תביעה ללא כימות סכום התביעה ותשלום אגרה בגינו.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי בהתאם למטרות הקיבוץ שהובאו לעיל, לתקנון הקיבוץ, לתקנון קרן המילואים, למארג ההסכמים שבין הצדדים ובהתאם לנסיבות בהן הקיבוץ הפקיד את הכסף שהצטבר בקופות המנוהלות על ידי חברת אלשטולר ולא המנוחה, למטרת הכלל ולא למטרת הפרט, כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, אין לנו אלא לקבוע כי הכספים הרשומים על שמה של המנוחה שייכים לקרן המילואים ולא למנוחה כטענת התובעת ועל כן אין התובעת זכאית לכספים אלו.

התובעת לא הוכיחה כי היא מוטב בקרן והיא אינה זכאית לזכויות בקרן כיורשת מעבר לנדרש ולאחר שמצאנו כי הכספים בחברת אלטשולר שייכים לקרן המילואים, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו, כי התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה היא מונתה כמוטב יחיד בקרן (סעיף 7 לכתב התביעה) או כי היא זכאית לכספים כיורשת.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל תביעת התובעת נדחית.

סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה 1965 (להלן: החוק) קובע כי: "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו ...". משמונחת בפני בית המשפט בקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן על ידו, הרי שעל פי תקנה 27(ג) לתקנות הירושה תשנ"ח – 1998: "... בית המשפט רשאי שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". על פי הדין, בעת שמוגשת בקשה לביטול צו ירושה או צו קיום צוואה, על בית המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של הטענה או העובדה החדשה, ולהכריע האם אכן קיים טעם המצדיק ביטולו או תקונו של הצוו.

– האם מדובר בטענות או בעובדות שהוגשו בהזדמנות סבירה? במקרה דנן הוגשה הבקשה לביטול הצוים על ידי התובע כאשר עיקר טענתו לשהוי נעוצה בכך שלא התגורר בארץ ולא היה מודע להליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינים אלו.

למרות שהטענה נשמעה מעט לא סבירה, שהרי חזקה על הרשם שלא היה מוציא תחת ידו צו קיום צוואה שגוי, המתינו כולם לשמוע את מוצא פיו של עו"ד פלמוני שטיפל בהוצאת הצוים הנ"ל. וכך, במהלך עדותו, חשף עו"ד פלמוני תצהיר הסתלקות מאת התובע בייחס לעזבון המנוח, חתום כמובן על ידי התובע, וכך נרשם לפרוטוקול: "ב"כ הנתבעים: זה הפתעה, כי אנחנו

...

כל טענותיו של התובע בעניין זה נדחות מכל וכל.

יתר טענותיו של התובע בעניין "הפגמים" שנפלו בתצהירים נדחות, שכן, כאמור, התובע חתם עליהם מרצונו החופשי וניסיונו לנער את חוצנו מהם ניכר להיות נגוע בחוסר תום לב קיצוני שלא אתן לכך יד. במהלך בירור הבקשות התייחסו הצדדים לנסיבות רכישת הדירות, לרבות כספים שנטען שניתנו על ידי הצדדים לצורך כך. עניין זה אינו רלוונטי להליכים שבפני, אולם יש בו כדי להסביר את המניעים שעמדו בבסיס ההסכמות שבאו לידי ביטוי בהסתלקות האחים ובחלוקת התמורה בינם לבין עצמם.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי וכן להתנהלות, הריני להורות כדלהלן: שתי התובענות נדחות בזאת.

סעיף 72 לחוק הירושה קובע: " (א) נתן רשם לעינייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו, ואולם, ראה רשם לעינייני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". תקנה 27 (ג) לתקנות הירושה קובעת ביחס לבקשה לתיקון צו ירושה או צו קיום צוואה שהועברה לבית המשפט כי: "בית המשפט רשאי שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". הלכה היא כי צו קיום צוואה כמוהו כפסק דין מחייב כלפי כולי עלמא.

תוכן הבקשה לצוו קיום צוואה ופעולת הצדדים על פי צו קיום הצוואה לחלוקת עזבון המנוח בבקשה לצוו קיום צוואה ציינה המבקשת את היורשים על פי הצוואה: בהתאם למבוקש על ידי המבקשת, ניתן על ידי הרשם לעינייני ירושה צו קיום צוואה ביום 31.8.15.

תשובה זו של המבקשת אינה סבירה וגם עומדת בנגוד להתנהלות בזמן אמת שהוכחה במסמכים שצורפו על ידי האח: "ש: עובדה, עובדה, שאת פונה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה, רק אחרי שהסכסוך ביניכם מגיע לרמות כאלה, שאת מזמינה מישטרה, נכון? ציינת שהזמנת מישטרה, כאשר הגיע אדם בשם למלון, לפקח על הנעשה במלון. נכון? נכון שרק אז הגשת?

...

אני סבורה לאחר שמיעת עדויות כל הצדדים כי יש לתת משקל רב יותר לעדויותיהם של עו"ד והרב XXX.

עם זאת ומאחר והדברים נדונו בהרחב האוסיף מספר דברים לגבי עניין זה. שוכנעתי כי הצוואה שיקפה את המצב המשפחה.

סיכום אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל, דין הבקשה לביטול צו קיום הצוואה – להידחות.