בפתחו של המשפט נעתרתי לבקשת הסניגורית לקיים משפט זוטא בשאלת קבילות הסכין כראיה במשפט לנוכח נסיבות תפיסתו (ראו החלטה מפורטת מיום 27.4.2018).
אברהם בן חיים עצמו, נושא פסק הדין המכונן בעיניין פסילת ראיות "חפציות", נימנע מסיבה זו מלהעיד במשפטו.
בת"פ (שלום ת"א) 27302-01-12 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מסלר (2012) פסל בית המשפט סמים שנתפסו בחיפוש בלתי חוקי, ואחר כך זיכה את הנאשם כשהוא מציין כי "המאשימה לא טענה (ובצדק) כי ניתן להרשיע את הנאשם בלי שהסמים שנתפסו בחזקתו יתקבלו כראיה, כך שפסילת הראיה מובילה לזיכויו של הנאשם". וראו דוגמה נוספת לזיכוי של נאשם מעבירת החזקה לאחר פסילת המוצג הפיזי ועל אף הודאת הנאשם במסגרת עדותו בת"פ (תל אביב) 13802-07-13 מדינת ישראל נ' רוני זוארץ (2015).
דוקטרינת פסילת הראיות הפסיקתית אמנם הובילה אותי למסקנה שיש לפסול את כל ראיות התביעה שנאספו בתיק זה בחקירת המישטרה, אך אין היא יכולה להוליך לזיכויו של הנאשם, כיוון שכאשר העיד בעיניין נסיבת תפיסת הסכין במשפט הזוטא הודה מבלי משים בהחזקת הסכין.
...
בע"פ 4988/08 איתן פרחי נ' מדינת ישראל (2011) ניתח השופט אדמונד לוי בהרחבה את הסוגיה של פסילת ראיה נגזרת, ובין היתר כתב כי: "כדי שראיה נגזרת תפסל מלשמש במשפט, על המערער הנטל להוכיח כי בדומה לראיה הראשית שנפסלה, קבלתה של הראיה הנגזרת תוביל לפגיעה מהותית שאיננה מידתית בזכותו להליך הוגן... בתוך כך, יש להביא בחשבון את אופייה הייחודי של הראיה הנגזרת, הבא לידי ביטוי בזיקה המתחייבת בינה ובין הראיה הראשית... ככל שהזיקה בין הראיות חזקה יותר, עשויה אי החוקיות שדבקה בראיה הראשית להכתים גם את הראיה הנגזרת, וכך תגבר הנטייה לפוסלה... ומהי הזיקה אשר תוביל לקביעה כי אי-החוקיות שבראיה הראשית הפסולה דבקה גם בראיה הנגזרת? מבחינה עובדתית נדרש קשר של סיבתיות בין קיומה של הראיה הראשית לאפשרות השגתה של הראיה הנגזרת ממנה... לכך יש להוסיף דרישה של סיבתיות משפטית, הטומנת בחובה שיקול דעת שיפוטי באשר לנסיבות התומכות בפסילת הראיה הנגזרת... במישור הקבילות, הקשר הסיבתי-משפטי מבטא את קיומה של זיקה מהותית בין הפסול שנפל בראיה הראשית ובין הראיה הנגזרת. כאשר חרף קיומה של סיבתיות עובדתית, התקיים נתק מהותי בין הפסול שנפל בראיה הראשית ובין הראיה הנגזרת, תקטן הנטייה לפסול את הראיה הנגזרת. טלו למשל מקרה שבו המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי בביתו של אדם, ובחיפוש נמצא נשק שעל פי החשד שימש לביצוע עבירה. בעל הנשק מובל לחקירה, ושם – לאחר שהוזהר כדין – מודה בביצוע העבירה. האם נאמר כי הודאתו – שנגבתה כדין – פסולה אך מהטעם שיש קשר סיבתי עובדתי בין החיפוש הבלתי חוקי לגביית ההודאה? לכך יש להשיב בשלילה. אי-החוקיות שדבקה בכלי הנשק אינה פוגמת בהודאה, שכן מדובר בראיה בעלת אופי שונה, שתוכנה לא ניתן להסקה מקיומו של כלי הנשק, ושנמסרה באופן חופשי ומרצון כאשר באותה עת עמדו לחשוד כל זכויותיו והגנותיו. באלה יש לנתק את הקשר הסיבתי בין אי-החוקיות שבהשגת הנשק להודאה. לעומת זאת, טלו מקרה שבו המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי בביתו של אדם, ובחיפוש זה נמצא מסמך המפליל את בעליו בביצוע עבירה מסוימת. המשטרה שמודעת לקושי שבהגשת המסמך לבית-המשפט, מצלמת את המסמך ומגישה את הצילום (ולא את המקור) כראיה במשפט. האם נאמר כי העותק המצולם יהיה קביל במשפט? במצב זה סבורני כי אין חולק שאי-החוקיות שדבקה במסמך המקורי יורדת לשורשיו של המסמך המצולם..." (פסקה 20 לפסק דינו של השופט לוי).
על אף הקשיים שעליהם הצבעתי, החלטתי להיעתר לבקשה לקיום משפט זוטא במקרה זה, כיוון שסברתי שעשוי להיות לו יתרון על פני הכרעה בשאלת הקבילות ללא משפט זוטא.
אני סבור שניהולו של משפט בגין עבירה של החזקת סכין כאשר הסכין נתפס בנסיבות כפי שנתפס במקרה זה (ואשר תוארו בהרחבה בהחלטתי במשפט הזוטא) עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
כך או כך, בהתחשב בכך שהנאשם מואשם בהחזקת הסכין שנתפס שלא כדין בלבד, אני סבור כי הסעד הראוי לפגיעה בזכויות הנאשם באופן שבו נתפס הסכין הוא ביטול כתב האישום שהוגש נגדו בגין החזקתו.
לנוכח כל האמור לעיל והואיל ומתקיימים שלושת המבחנים שנקבעו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ (2005), אני קובע כי עומדת לנאשם הגנה מן הצדק, ומבטל את כתב האישום.
