מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לקיום דיון נוסף בהחלטה על הוצאות בהליך פלילי

בהליך דנ"א (דנ"א) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון דנ"א 315/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - כבוד השופטת רונית בש בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 6356/20 מיום 21.10.2021 אשר ניתן על ידי כבוד השופטים י' עמית, ד' מינץ ו-י' וילנר בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה
בית המשפט קמא ציין בהקשר זה, כי החלטה על איסור פירסום היא החלטה שיפוטית הכרוכה בהפעלת שיקול דעת, וככזו היא נהנית מחסינות.
בנסיבות אלו, ערעור המבקש נדחה, בלא צו להוצאות.
לטענתו, בית המשפט העליון ובית המשפט קמא בחרו שלא לנמק את דחיית טענתו העיקרית בדבר פליליות מעשי השופטת, ומשכך יש להורות על דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים שידון בשאלה האם בגדרי פעולה שיפוטית החוסה תחת החסינות המשפטית נכללות גם עבירות פליליות שבוצעו על ידי גורם שפוטי.
דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר השמור לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, יש לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט).
...
בית המשפט מצא כי בענייננו הפגיעה שנגרמה למבקש בעקבות פרסום גזר הדין הייתה קשה אך גם אם שגה בית המשפט ביישום הדין, הרי שהחלטתו חוסה תחת המטרייה הרחבה של החסינות השיפוטית.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהליך דנג"ץ (דנג"ץ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון דנג"ץ 5570/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקש: יעקב גולצמן נ ג ד המשיב: המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 3841/22 מיום 15.8.2022 שניתן על ידי כבוד השופטים ע' ברון, ע' גרוסקופף וי' כשר בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה
בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטת המשיב מיום 7.4.2021 בהיעדר סמכות מצידו לידון בבקשות מסוג זה. עם זאת, המשיב נעתר לבקשה נוספת שהגיש המבקש להסדר חוב בגין חוב הפצוי הפלילי וקבע כי חוב זה ייפרס ל-24 תשלומים חודשיים באופן זמני.
בהמשך, ולאחר שערעור שהגיש המבקש על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר נמחק, הגיש המבקש בקשה נוספת למשיב להסדיר את חובו ולבטל את הפרישי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חוב הפצוי הפלילי.
בהחלטתו מיום 24.5.2022 החליט המשיב לפרוס את חובו של המבקש ל-71 תשלומים חודשיים, אך שב והבהיר כי אין בסמכותו לבטל את הפרישי ההצמדה והריבית שנצברו בגין החוב שהוטל בגדריו של ההליך הפלילי.
...
בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטת המשיב מיום 7.4.2021 בהעדר סמכות מצדו לדון בבקשות מסוג זה. עם זאת, המשיב נעתר לבקשה נוספת שהגיש המבקש להסדר חוב בגין חוב הפיצוי הפלילי וקבע כי חוב זה ייפרס ל-24 תשלומים חודשיים באופן זמני.
לבסוף נקבע כי בנסיבות העניין, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית גם מהטעם שהמבקש לא עמד על ההצדקה לאי-תשלום הפיצוי הפלילי במהלך השנים שחלפו, והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הסכום הנמוך ששולם כנגד החוב בעקבות העיקולים; בשים לב לכך שהמבקש לא מיצה הליכים מול המשיב קודם להגשת העתירה; ובהינתן שהמשיב נעתר מספר פעמים לבקשותיו החוזרות של המבקש לפרוס את התשלומים שהושתו עליו מבלי שעמד בהסדרים שנקבעו לו. מכאן הבקשה שלפניי, בה שב המבקש וטוען כי היה מקום לקבוע הסדר תשלומים המותאם למצבו הכלכלי, להורות על ביטול העיקולים שהוטלו עליו ולהפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חובותיו.
לבסוף טוען המבקש כי התנהלות המשיב בעניינו מעידה על "משוא פנים", ועוד הוא מלין על מסמכים שלטענתו לא נשלחו אליו על ידי המשיב אף שהיה עליו לעשות כן. דיון והכרעה לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
יתר טענות המבקש, שעניינן ב"משוא פנים" ובמחדלי המשיב להמציא לו מסמכים כאלה ואחרים, אף הן דינן להידחות.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

המשיבה טוענת כי דין הבקשה להדחות מאחר שלטענתה השאלות העקרוניות שמעלה המבקש כלל לא עמדו במוקד פסק הדין, אשר עסק רק בשאלת מועד העירעור על החלטה המטילה הוצאות על נאשם בהליך פלילי, וכי היתייחסות בית המשפט לשאלת סיווג ההליך כפלילי או אזרחי נעשתה רק "בשולי הדברים". המשיבה טוענת כי טענות המבקש הן בעיקרן "ערעוריות" ואין בהן הצדקה לקיום דיון נוסף בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה.
...
בתחילה, טען המבקש כי לא שימש כמנהל החברה, אך בדיון שהתקיים בהמשך הודיע שלא יעמוד על טענה זו. בפתח דיון ההוכחות הראשון, שהתקיים ביום 26.11.2020, הודיע המבקש כי הוא עומד על הטענה שלא שימש כבעל תפקיד בחברה, ובעקבות כך נתן בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ג' אזולאי) את ההחלטה הבאה (להלן: ההחלטה על חיוב בהוצאות): "שינוי חזית מצד [המבקש] גורם לכך שעדים שזומנו לישיבת ההוכחות היום לא ייחקרו ויחזרו כלעומת שבאו. מאות קרטונים של מוצגים אשר ממלאים מחצית מאולם ביהמ"ש, גם הם יחזרו כלעומת שהובאו. עורכי הדין שהתכוננו לחקירת עדים יחזרו כלעומת שבאו. מקליט מחברת הקלטה יחזור כלעומת שבא. בית המשפט שיומנו עמוס עד לעייפה ייאלץ לבטל יום הוכחות. וכל זה על שום מה? על שום [שהמבקש] החליט לחזור בו שוב מעמדתו ולגרום לדחייה של יום הוכחות נוסף ואולי אף ימים נוספים. נראה כי יש להבהיר [למבקש] מהו הנזק שנגרם וייגרם. על כן, אני מחייב את [למבקש] לשלם הוצאות בסך 30,000 ₪, אשר ישולמו לאלתר לקופת ביהמ"ש". המבקש הגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור, אשר הועברה בהחלטת השופט ג' קרא ללשכת הרשמים לצורך סיווג ההליך.
טענות הצדדים מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש, בין היתר, כי פסק הדין שגוי מאחר שהיה על בית המשפט לבחון את ההחלטה על החיוב בהוצאות לפי מבחן מהותי המוליך למסקנה כי החלטה זו מסיימת את ההתדיינות בכל הנוגע לחיובו בהוצאות, שאינה טפלה להליך הפלילי.
סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי ניתן להורות על דיון נוסף אם "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה". מן הטעמים שאפרט, אני סבורה כי אין מתקיימת בעניינינו איזו מן החלופות הללו.
כאמור, דעת הרוב קבעה, בהמשך להחלטת הרשם, כי במקרה דנן ההוצאות הוטלו על המבקש מכוח תקנה 21 לתקנות, ומשכך, ההלכה שנקבעה בפסק הדין תחומה לתקנה זו. השאלה שיש להכריע בה, אם כן, במסגרת הבקשה שלפניי היא האם ההלכה שלפיה ערעור על הטלת הוצאות מכוח תקנה 21 לתקנות יוגש רק בתום ההליך הפלילי, קשה במידה המצדיקה קיום דיון נוסף בה? על שאלה זו אני סבורה כי יש להשיב בשלילה.
מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין – נדחית ונוכח המסקנה שאליה הגעתי, אין מקום להיענות לבקשת הסנגוריה להצטרף להליך דנן, ואף היא נדחית בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בבקשת האישור המתוקנת הלין אהרוני בעיקר על פגמים שנפלו לשיטתו בהחלטה על הנפקת הערבות והפקדתה בידי שילטונות רומניה, כמו גם החלטות של החברה לממן את הוצאות החברה הרומנית ומורגנשטרן בהליכים הפליליים.
בהחלטה צוין בין היתר כי זו קדמה לבקשת האישור בנוסחה המתוקן, וכי הבקשה כיום מיתמקדת לא בשאלות אחריות הפיקוח (שנכללו בבקשת האישור המקורית ונדונו בהרחבה בדו"ח הועדה), כי אם בפגמים בהחלטת החברה על הנפקת הערבות ומימון הוצאות ההליכים הפליליים, שאין חולק כי לא היו חלק מהפעילות העסקית של החברה.
אשר להיתלות החברה בנסיבות הנוספות של זניחת טענות שהועלו בבקשה המקורית לאישור התביעה כנגזרת, והעלאת טענות בבקשת אישור מתוקנת, לאחר שהומצאה עמדת הועדה: המדובר בשינוי שהוא תולדת הממצאים החדשים שנתגלו לאהרוני והוא לא יכול היה לגלותם קודם לכן, הוא ביקש ובית המשפט אישר את התיקון (החלטה מיום 20.3.2019), והחברה ושפירא אף לא הגישו בקשת רשות ערעור על אותה החלטה.
כך, לדוגמה בלבד, עוסקת הבקשה לדיון חוזר בשאלת קיום יסוד עובדתי להחלטה כי שפירא היו בעלי עניין בחברה הרומנית (ס' 54 לבקשת החברה); בטענה ל"ניתוח שגוי של העובדות" בכל הנוגע לחשיפה הפלילית (ס' 55); וכך גם בכל הנוגע לחשיפה האזרחית (ס' 57); ב"שגיאות עובדתיות" הנוגעות לדרישות היידוע של הדירקטוריון טרם החלטתו (ס' 72-68); ובמידת התועלת הגלומה לחברה בניהול ההליך הנגזר (ס' 73).
...
למסקנה זו אין לנו אלא להצטרף.
הצדדים הוסיפו כה וכה טענות המחזקות את עמדותיהם הנוגדות: בכל אלה לא מצאנו כי יש כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת, והיא של דחיית בקשת ההעברה.
סוף דבר הבקשה להעברת הדיון החוזר לבית המשפט העליון נדחית.

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

הבקשה לפסיקת הוצאות נשענה על הצורך בהגשת הבקשה ובצורך בקיום דיונים נוספים וזאת בהסתמך על הוראות תקנה 21(א) בתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן – תקנות סדר הדין הפלילי), שעניינה פסיקת הוצאות בשל דחיית דיון מחמת מחדל של בעל הדין שכנגד.
מטעם זה נידרש המבקש לנקיטת הליך מנהלי להשבת רישיון הנשק, שאף כלל הגשת ערר על ההחלטה שלא להשיבו לידיו.
כן ראו דיון בסוגיית מהות הליך פסיקת הוצאות בהליך הפלילי ואופן העירעור עליו בעיניין ער"פ 8481/21 כהן נ' מדינת ישראל (11.9.2022)‏‏, כבוד השופטים ד' מינץ וא' שטיין ודעת המיעוט של כבוד השופט נ' סולברג וכן החלטת כבוד הנשיאה א' חיות, הדוחה בקשה לדיון נוסף: דנ"פ 6453/22 כהן נ' מדינת ישראל (9.1.2023)‏‏).
...
לאחר עיון בתיק בית המשפט קמא ובפסק-דינו, בבקשת רשות הערעור (מיום 19.10.2023) ובתשובת המשיבה (מיום 16.11.2023) ובנספחיהן, החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) ולתקנה 138(א)(5) בתקנות), ולקבל את הערעור.
מסקנה זו מעלה קושי מהטעם הפשוט שבכל הנוגע להתנהלותה של המשיבה, עד השלב שבו ניתנה ההחלטה בעניין הבקשה להחזרת תפוס וגם בכל הנוגע לאופן התנהלותה לאחר מכן, לא היה שנוי במחלוקת.
סיכום ותוצאה מעת שנמצא כי לא היה מקום לדחיית תביעת המבקש בהסתמך על החלטת בית המשפט בעניין הבקשה להחזרת תפוס וכי אף לא ניתן לומר כי לא עלה בידיו לבסס את טענותיו בראיות, המסקנה היא כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, ככל שהוא נוגע לתביעת המשיבה.
בהתאם לכך הערעור מתקבל במובן זה שהעניין יוחזר אל בית המשפט קמא לשם מתן פסק דין חדש בעניין תביעת המבקש נגד המשיבה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו