ביום 3.1.19 היתקיים דיון הוכחות בתיק, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה התביעה תידחה ללא צו להוצאות, כאשר הסכום שכבר שולם על ידי המבקש ייחשב ככיסוי של כל החובות נושא התביעה וניתן פס"ד. הצדדים הצהירו לפרוטוקול, כי הם חוזרים בהם מכל הטענות שהעלו האחד כנגד השני במסגרת ההליך, לרבות הטענות שבקשר אליהן התקבלה החלטת הרשמת הנ"ל.
יצוין, כי המבקש ביקש שביהמ"ש יבטל את החלטת הרשמת, אולם הובהר לו, כי הדבר אינו אפשרי, תוך שצוין בפסה"ד, כי שעה שהתביעה נדחתה ללא צו להוצאות, כך שלמבקש אין זכות ערעור, המשמעות היא, כי ההחלטה אינה מחייבת ואינה מהוה מעשה בית דין.
בהחלטתו, היתייחס ביהמ"ש לשאר טענות הערייה (שהקביעות בהן אינן רלוואנטיות לבר"ע שלפני) וקבע, כי אין מניעה לקדם את התיק להוכחות וכי על המבקש לפעול, כאמור, עד ליום 1.7.20.
לטענת המשיבים 2-5, אין להם כל עניין בהליך זה ו/או בנכס אשר בגינו נידרש חוב הארנונה, שכן הוא אינו שייך לעזבונה של אשרת בוטח ז"ל (אימם של המבקשים וסבתם של המשיבים 2-5), בגלל מעשה מירמה וזיוף של המבקש, ומשכך איננו קשור גם למבקשת; המבקש גורר את המבקשת להליך שהיא לא קשורה בו ואשר בא לשרת את האנטרס האישי של המבקש בלבד; המשיב 2 שוחח עם ילדיה של המבקשת והם טענו, כי אינם מודעים להליך וכי בעבר דרשו מהמבקש להרפות מאימם החולה בכל הקשור להליכים שהוא מנהל; נשאלת השאלה מדוע החליט המבקש לצלם רק את חתימתה של המבקשת על יפוי הכח ומדוע נדרשה נוכחותו של אחיה כעד לחתימה, זאת כאשר המבקש טען, כי הינו עוור?!; המשיבים משאירים את הנושא לשק"ד ביהמ"ש.
לטענת המבקשים בתשובתם, המשיבה חוששת שמא ביהמ"ש יקבע, כי תביעתה בסד"מ נגד בני משפחתו של המבקש, התבססה על מסמכים מזויפים ועדות שקר ואילו המשיב 2 נחוש למנוע הגשת תביעה (גם מצידה של המבקשת), להשבת מיליוני דולר שהוא ואימו מחזיקים שלא כדין; טענת המשיבה ביחס למצבה של המבקשת - לא הוכחה; אין קשר בין מצבה הבריאותי של המבקשת - לכשירותה המשפטית; טענות המשיבה מחזקות את הצורך בהרצת פתיחה, במסגרתה יתברר אחת ולתמיד מי שיקר; המבקש חוזר על הצהרתו בביהמ"ש קמא, כי המבקשת חזרה לעצמה לאחר המוות הקליני בשנת 2016 והיא צלולה לחלוטין; טענת המשיב 2 בתגובתו הינה עדות שמיעה, שלא מגובה בתצהיר ואין בה היתייחסות למצבה המנטאלי של המבקשת; בלי קשר למעמדה של המבקשת בתביעה (תובעת או נתבעת), התביעה תמשיך להתברר ועל המבקשת יהיה להישתתף בה; החלטת ביהמ"ש קמא נוגדת ערכים של מדינה דמוקרטית ויש לבטלה.
...
לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה, שכן מדובר בעניין של קביעת דיון ו/או בעניין שלבי דיון בהליך - החלטות שלא ניתן להגיש לגביהן רשות ערעור, ע"פ צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009; גם על ביהמ"ש שלערעור לוודא את ידיעתה, הבנתה והסכמתה של המבקשת בקשר עם ההליך דנן; הבקשה מהווה שינוי והרחבת חזית מצדו של המבקש, וכן, ניסיון פסול לעשות מקצה שיפורים לסיכומיו בהליך בביהמ"ש קמא; טענת המבקש, כי דברי המשיב 2 בדיון, בקשר למצבה של המבקשת, מהווים עדות שמיעה, הינה טענה שאין לה כל זכר בסיכומיו והיא ממילא נסתרת מהעובדה, כי המשיב 2, שהנו עו"ד, ציין מפורשות, כי אף שוחח עם המבקשת; המבקש בעצמו ציין בסע' 9 לתצהיר התמיכה שלו בהרצאת הפרטים המתוקנת, כי המבקשת "במצב קשה לאחר מוות קליני במשך שבוע"; המבקש הטעה בעבר את ביהמ"ש, בקשר לייצוגו צדדים שהתברר שאינו מייצג ועל כן, יש לנקוט לגבי הצהרותיו משנה זהירות; המבקש הטעה את המבקשים האחרים, בכך שהתחייב להיות אחראי לבדו לכל ההוצאות הכרוכות בכל פעולה שבדעתו לנקוט כנגד המשיבה; למבקשים האחרים לא תצמח כל תועלת מביטולו של פסה"ד וכל ההליך נועד לשרת אך ורק את האינטרס האישי של המבקש.
אינני מקבלת את טענת המבקש, כי טענת המשיב 2 הנה "עדות שמיעה" גורפת.
הבקשה נדחית.
