בקשה לקבלת רישיון לפתיחת בית ספר פרטי

בהקשר זה, ציינה המבקשת כי הליך הרשוי של בית הספר מצוי בשלב מיתקדם, וכי בית הספר עבר בהצלחה את רוב הבדיקות הנדרשות לשם קבלת רישיון.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי סכויי העתירה נראים על פני הדברים כ"קלושים", בהיתחשב באנטרס הצבורי המחייב אכיפה מלאה של הוראת החוק האוסרת על פתיחת בית ספר ללא רישיון.

המבקשת מציינת כי בית הספר הוא מוסד פרטי שהוקם במטרה לספק רמת לימודים גבוהה ביחס לזו שמציעות מסגרות חינוכיות אחרות באיזור, שמצבן – על-פי הנטען – ירוד.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

ביום 3.7.18 ומבלי שהמנהל הכללי של המשיב נתן את דעתו להבהרות נתקבלה ההחלטה לדחות את הבקשה לרישיון, וזאת בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הפיקוח על יסוד הטעמים הבאים (המאמצים ברובם את עמדת המפקח): העדר ניסיון מספיק למנהלת בלימוד תלמידים לקויי למידה; אי העסקתן של מורות עם תעודת BA במקצועות הליבה בהנתן כי הבקשה לרישיון היא לבית ספר יסודי ולחטיבה עליונה; אי התאמת המבנה, חדרי הלימוד והחצר.

את החלטתה פתחה ועדת הערר בהפניה לסעיף 9(א) לחוק הפיקוח ולדרישה כי תובטח בבית הספר, שמתבקש לתת לו רישיון, רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו.

מסמכים אלה כוללים בין היתר רשימות מסודרות של פרטי התלמידים המועמדים ללמוד במוסד בחלוקה לפי כיתות, הכוללות מספרי ת"ז, מין התלמיד, שם האב וכתובת התלמיד; מערכת השעות המתוכננת, סדר היום, תעודות הסמיכה של עובדי ההוראה והמנהל ועוד.

...

קביעת ועדת הערר המאמצת את עמדת המשיב באשר להתאמת המבנה והחצר לשמש לבית ספר מקובלת עלי מנימוקיה.

די אפוא בכל אלה כדי להביא למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, שכאמור, מתחם ההתערבות בהחלטותיה מצומצם ממילא.

סיכום על יסוד כל האמור הערעור נדחה.

הנימוקים שניתנו להחלטה היו: בית הספר עבר למבנה חדש שאינו המבנה שלגביו הוגשה הבקשה לקבלת רישיון.

המבנה אשר הבקשה מתייחסת אליו אינו מתאים ללמידה מסודרת אלא מדובר בבית פרטי, ללא כל התאמה למוסד חינוכי, אין בו תנאים מספקים ללמידה משמעותית ושקטה.

היא סבורה כי אין לאפשר מצב שבו בית הספר ימשיך לפעול כאשר ניפתח ללא רישיון, הרישיון התבקש רק לאחר חודשים ארוכים שבהם היה פתוח ומקום בו נימצאו בבקורת ליקויים רבים, פדגוגיים ובטיחותיים.

...

ההתחייבות ככל שהייתה נעשתה במסגרת הידברות אך היא אינה יכולה להחליף את ההכרח במתן מענה לקשיים שעלו מדו"ח הביקורת, וככל שלא מושגת הבנה – הרי שאין מנוס מבחינת ההחלטה בהליך של ערר.

נוכח כל האמור, הרי שבהיעדר הגשת ערר על כך שלא ניתן רישיון אין מקום להתערב בהחלטה להורות על סגירת בית הספר.

העתירה נדחית.

עוד נטען כי המשיבה 7 פתחה במיתחם בית ספר לא חוקי על אף דחיית בקשתה למתן רישיון להפעלת בית הספר וכן על אף צוי סגירה שהוצאו ביום 1.9.19 על ידי מנכ"ל משרד החינוך לפי סעיף 32(א) לחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח").

עמדת משרד החינוך היא כי: "אומנם אפשר ליגרוס, כי לא ניתן לכפות על בעל הנכס להשכיר את מבנה בית הספר למפרקים דוקא. עם זאת, בהנתן העובדה שלחברת יאבוס בע"מ [המשיבה 7], המפירה את החוק ברגל גסה, אין רישיון להפעלת בית ספר ובשים לב לצורך במתן פיתרון חינוכי לילדי בית הספר... ללא חלופה ריאלית אחרת בטווח הזמן המיידי-סבורה המדינה כי נכון יהא להעתר לבקשת המפרקים". לטענת המשיבים 5-7, הסכם השכירות בין המפרקים לבין בעלי הנכס פקע ביום 31.8.19 והואיל ולא נחתם כל הסכם שכירות ביחס לשנת הלימודים הקרובה ולאור העובדה שבין בעלי הנכס לבין המשיבה 7 נחתם הסכם שכירות תקף, לא ניתן למנוע מבעלי הנכס לעשות ברכושם הפרטי כראות עיניהם.

גם בתגובת משרד החינוך שהוגשה לקראת הדיון היום נכתב כי ביום 25.8.19 שהוא המועד בו התקבלה ההחלטה לדחות את בקשת המשיבה 7 לקבלת רישיון בהתאם לחוק הפיקוח, היה ידוע למשרד החינוך שאין בידי המפרקים הסכם לשכירת מבני בית הספר ולפיכך הונחו המפרקים לבוא בדברים עם בעלי הנכס לצורך שכירת המבנים.

...

עמדת משרד החינוך היא כי: "אומנם אפשר לגרוס, כי לא ניתן לכפות על בעל הנכס להשכיר את מבנה בית הספר למפרקים דווקא. עם זאת, בהינתן העובדה שלחברת יאבוס בע"מ [המשיבה 7], המפרה את החוק ברגל גסה, אין רישיון להפעלת בית ספר ובשים לב לצורך במתן פתרון חינוכי לילדי בית הספר... ללא חלופה ריאלית אחרת בטווח הזמן המיידי-סבורה המדינה כי נכון יהא להיעתר לבקשת המפרקים". לטענת המשיבים 5-7, הסכם השכירות בין המפרקים לבין בעלי הנכס פקע ביום 31.8.19 והואיל ולא נחתם כל הסכם שכירות ביחס לשנת הלימודים הקרובה ולאור העובדה שבין בעלי הנכס לבין המשיבה 7 נחתם הסכם שכירות תקף, לא ניתן למנוע מבעלי הנכס לעשות ברכושם הפרטי כראות עיניהם.

משום כך גם איני מקבל את טענת המפרקים כי החזקה נלקחה מהם בכוח וכי יש להשיב להם את החזקה ועל בעלי הנכס להגיש בקשה למתן הוראות לשם פינוי המפרקים מהנכס.

עוד נטען כי נציגי משרד החינוך קיבלו את הסכם השכירות בערבית וכן את הנוסח העברי כבר בחודש מרץ ולו היה עולה בדעתם כי המשיבה 7 ניסתה להטעותם היו מעירים על כך. אף שההסבר לתוכנו של הנוסח העברי אינו נקי מספקות, איני סבור כי ניתן להיעתר לבקשה ולהורות על העדר תוקף לחוזה השכירות שבין בעלי הנכס למשיבה 7.

סוף דבר בקשות 80, 82, ו-84 נדחות.

על אודות התביעה בפניי תובענה כספית שהגישה התובעת, חברה פרטית העוסקת בהפעלת גני ילדים פרטיים (מה שקרוי מוכר שאינו רישמי), ובגדרה עתרה לקבלת כספי תקציבים ששולמו על ידי המדינה (משרד החינוך) לנתבעת עבור תלמידים בגני ילדים לפי חוק לימוד חובה, התש"ט- 1949.

לצורך הפעלת גן ילדים מוכר שאינו רישמי, יש לקבל רישיון ממשרד החינוך, זאת בהתאם להוראות חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט- 1969.

כפי שמצוין ברשימות עצמן וכפי שהעידו הגננות ועדנאן, המדובר ברשימות שהוכנו לצורך הגשת הבקשה לקבלת רישיון להפעלת הגנים, עוד טרם פתיחת שנת הלימודים (עדות היבא בעמ' 17 לפרוטוקול, שור' 22-13; עדות תסנים בעמ' 21, שור' 20-16; וכן עדות עדנאן בעמ' 30, שור' 20-19 וכן בשור' 35-32).

בהקשר זה יצוין, כי עיון בפסקי דין רבים בהם נדונו מקרים דומים לשלנו, עליהם יפורט בהמשך, מעלה כי אכן פעמים רבות ניפתחו והופעלו מוסדות חינוך בטרם ניתן רישיון כדין כאשר רק בשלב מאוחר יותר, לעתים רק לקראת סוף שנה"ל, ניתן הרישיון המיוחל לאחר דיון בועדות ערר או לאחר ניהול הליכים משפטיים כאלה ואחרים, כאשר תוקפו של הרישיון הוחל למפרע לתחילת שנה"ל. בנקודה זו ראוי לציין עמדתה העקרונית של וועדת הערר לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, שהובעה במסגרת החלטה שניתנה על ידה בתיק אחר (הוגשה על ידי התובעת ביום 22/01/2019, מוצג ת/1), ולפיה הפעלת בית ספר ללא רישיון אינה עובדה שיש בה כדי לשלול זכות ערעור על החלטת מנכ"ל משרד החינוך.

...

נראה לי כי חלוקה זו הינה צודקת בנסיבות העניין ומאזנת אל נכון בין שני הצדדים.

התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת (המועצה) לשלם לתובעת סך של- 232,870 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 35,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 15,000 ₪ (סכום ההוצאות נקבע בשים לב לסכום שנפסק בסופו של יום).