בקשה לקבלת ערעור על שומות מס על הסף

ביום 03.06.2014, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) את בקשת המערערים לקבלת העירעור על הסף, בקובעו כי עם משלוח הודעת הפקס ביום 23.01.2007, נעצר מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 152 לפקודת מס הכנסה, ויש לראות את המשיב כמי שהפעיל את סמכותו, בהתאם לקביעות שנעשו בע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים 1 נ' סמי, מיסים כא/3 ה-65 (22.04.2007) (להלן: עניין סמי).

אשר לטענה, כי השומות שהוצאו סותרות ומטילות כפל מס על המערערים, טוען המשיב כי הוא חזר והדגיש מספר פעמים כי השומות, אשר הוצאו לחברת תיעוש, הנן שומות חלופיות לשומות שהוצאו לחברת סיוון, וכי ככל שתתקבל עמדתו, לפיה אין להתיר בחברת סיוון את ההוצאה, יתקן המשיב את השומה של חברת תיעוש, במובן זה שהוא יבטל את ההכנסה שקבע לה, ואשר את קזוזה לא התיר.

...

בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורה של המערערת 3, חברת עמירם סיוון בע"מ, על שומת מס שנקבעה לה על ידי פקיד השומה, לשנות המס 2001, 2002 ו-2003; וכן, נדחה ערעורם של המערערת 1, חברת תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בע"מ, ושל המערער 2, מר עמירם סיוון, על שומות מס שנקבעו להם על ידי פקיד השומה, לשנת המס 2002.

סוף דבר על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעור המערערים.

הגעתי לכלל מסקנה, כי תכנון המס, העומד בבסיס העסקאות שבוצעו בין חברת סיוון לבין חברת תיעוש, הוא תכנון מס שלילי, הנעוץ בניצול פרצה בחקיקה, לצורך השגת הטבת מס בלתי לגיטימית.

משכך, כאמור, דעתי היא כי יש לדחות את ערעורם של המערערים ולחייבם בהוצאות המשיב בסך של 35,000 ₪, וכך אציע לחבריי לעשות.

] מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.02.2018 (ע"מ 5932-09-16, כב' השופט א' דורות), אשר בגדרה חויבה המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי להגשת ערעור על שומת מס שהוצאה לה על-ידי המשיב, לשם הבטחת תשלום הוצאותיו, וזאת מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

עוד טוענת המבקשת כי קיימות פסיקות סותרות בנושא וכי מדובר בסוגיה עקרונית הדורשת את הכרעתו של בית משפט זה. המשיב סומך ידיו על החלטת בית משפט קמא והנימוקים המפורטים בה ומוסיף כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהעדר עילה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים, ובפרט על החלטת ביניים דיונית.

כפי שציין השופט נ' סולברג ברע"א 5013/15 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע, פסקה 13 (27.12.2015) והשופט ע' גרוסקופף ברע"א 6315/18 ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד, פסקה 9 (7.10.2018), קשה לקבל פרשנות השוללת את עצם החלת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על ערעורי מס והליכים אחרים התוקפים החלטה של רשות מינהלית.

...

עוד טוענת המבקשת כי קיימות פסיקות סותרות בנושא וכי מדובר בסוגיה עקרונית הדורשת את הכרעתו של בית משפט זה. המשיב סומך ידיו על החלטת בית משפט קמא והנימוקים המפורטים בה ומוסיף כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהיעדר עילה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים, ובפרט על החלטת ביניים דיונית.

יוצא אפוא שהמחוקק בחר להחיל את מרבית כללי סדר הדין האזרחי על ערעורי מס (למעט חריגים המופיעים בסעיף 10 האמור) ובפרט אף כללים הנוגעים לערובה, כגון תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

יחד עם זאת, סבורני כי בהליכים כגון דא יש מקום לתת משקל לכך שהנישומה מבקשת לממש את זכותה להעמיד, ולראשונה, תחת עיניה של הביקורת השיפוטית את החבות שהרשות מבקשת להשית עליה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

בסופו של הדיון הצדדים הסכימו לפנות למסלול של הידברות מחוץ לכתלי בית המשפט, ובעקבות זאת הודיע בא-כוח המבקש כי הוא "מסכים שאם נגיע לפשרה נגיע ואם לא נחזור שוב לנושא הזה". לאחר שלא צלחו המגעים בין הצדדים, הגיש המבקש ביום 8.9.2019 בקשה לקבלת העירעור על הקנס על הסף לפי תקנה 7 לתקנות מס הכנסה, וזאת בטענה כי המשיב לא הגיש לבית המשפט הודעה המפרשת את נימוקי השומה ביחס לקנס הגירעון.

עוד יש לציין כי המשיב צירף לבקשה זו את ההודעה המפרשת את נימוקי השומה ביחס לערעור על הקנס, אשר נבדלת מנימוקי השומה שהוגשו בעירעור על מס ההכנסה בכותרתה בלבד, לה הוספו המילים "וקנס גירעון". ביום 12.9.2019 נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את הבקשה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כבוד השופט אחיקם סטולר היתייחס למהותו של הליך זה בע"מ (מחוזי מרכז) 46602-05-14 מקסון ישראל בע"מ נ' פקיד שומה כפר סבא (10.05.2015)‏‏: "המקרים שבהם יש מקום להגיש בקשה לקבלת העירעור על הסף הם מקרים מצומצמים, כדוגמת מצב שבו יש על פניו טעות ברורה וגלויה לעיני כל בשומה, או כאשר בירור הטענה המקדמית יועיל לקידום ההליך ובדרך כלל אינו כרוך בשמיעת ראיות, או ואם כן – בתנאי שמדובר בבירור עובדתי קצר ושאין מדובר בראיות שממילא יש לשומען לצורך ההליך גופו, כך שהבירור המקדמי אך מסרבל את ההליך ואינו תורם לו דבר. הוא הדין במקרים שבהם הטענה המקדמית נוגעת לשאלות שבסדרי דין שאין מנוס מלבררן בטרם פתיחת ההליך, כגון השאלה על מי מהצדדים לפתוח בהבאת ראיות. כך הוא דינה של הטענה החילופית שמעלה המערערת הנוגעת להיפוך בנטלי ההוכחה, שבה אכן אדון בהמשך. עוד אוסיף כי אף כאשר הטענה המקדמית אינה כרוכה בבירור עובדתי אלא היא מעלה שאלה משפטית בלבד, או שהצדדים הגיעו להסכמה בדבר התשתית העובדתית, אין מקום להגשת בקשה מקדמית שכן הדרך הנאותה היא שבית המשפט יורה במקרה זה על הגשת סיכומים, תוך קביעת האופן שבו הם יוגשו וכל הוראה אחרת בקשר לכך. באופן זה בית המשפט מכוון את ההליך ומכתיב את דרך היתנהלותו ולא נכפה הר כגיגית לעסוק בסוגיות שאינן מקדמות את הטיפול בתיק, וגוזלות זמן שפוטי רב על חשבון תיקים אחרים...." בעיניין מהותה של בקשה לקבלת הערר על הסף, מקובלת עליי עמדתו של כבוד השופט ש' בורנשטין, שמהותו של הליך זה הוא כי כ"בקשה לפצל את הדיון", כאשר הכרעה בחלק אחד יכולה לייתר את הדיון בחלק האחר או לצמצמו משמעותית ושבדרך כלל, טענות נגד השומה גופה אין מקומן במסגרת בקשה לקבלת ערר על הסף: "... הכלל הרגיל הוא כי טענות כנגד השומה גופה אין מקומן במסגרת בקשה מקדמית ... והמקרה דנן אינו מצדיק חריגה מכלל זה. בקשה לקבלת העירעור על הסף כמוה כבקשה לפצל את הדיון כאשר הכרעה בחלק אחד יכולה לייתר את הדיון בחלק האחר, או לפחות לצמצמו משמעותית..." (ע"מ (מחוזי מרכז) 30296-07-14 ויקטור ג'רבי נ' פקיד שומה רמלה (28.04.2016)‏‏).

עיון בבקשה לקבלת הערר על הסף מלמד שבמסגרת בקשה זו ביקש העורר למעשה להקדים ולהכריע במרבית המחלוקות, המשפטיות לפחות, שבינו ובין המשיב, במסגרת בקשה זו. המערער טען שנוכח הסכם השומה במס הכנסה, אין מנהל מס שבח יכול לפתוח את שומת השבח ולתקנה.

...

דיון והכרעה דין הבקשה לקבלת הערר על הסף להידחות.

כבוד השופט אחיקם סטולר התייחס למהותו של הליך זה בע"מ (מחוזי מרכז) 46602-05-14 מקסון ישראל בע"מ נ' פקיד שומה כפר סבא (10.05.2015)‏‏: "המקרים שבהם יש מקום להגיש בקשה לקבלת הערעור על הסף הם מקרים מצומצמים, כדוגמת מצב שבו יש על פניו טעות ברורה וגלויה לעיני כל בשומה, או כאשר בירור הטענה המקדמית יועיל לקידום ההליך ובדרך כלל אינו כרוך בשמיעת ראיות, או ואם כן – בתנאי שמדובר בבירור עובדתי קצר ושאין מדובר בראיות שממילא יש לשומען לצורך ההליך גופו, כך שהבירור המקדמי אך מסרבל את ההליך ואינו תורם לו דבר. הוא הדין במקרים שבהם הטענה המקדמית נוגעת לשאלות שבסדרי דין שאין מנוס מלבררן בטרם פתיחת ההליך, כגון השאלה על מי מהצדדים לפתוח בהבאת ראיות. כך הוא דינה של הטענה החילופית שמעלה המערערת הנוגעת להיפוך בנטלי ההוכחה, שבה אכן אדון בהמשך. עוד אוסיף כי אף כאשר הטענה המקדמית אינה כרוכה בבירור עובדתי אלא היא מעלה שאלה משפטית בלבד, או שהצדדים הגיעו להסכמה בדבר התשתית העובדתית, אין מקום להגשת בקשה מקדמית שכן הדרך הנאותה היא שבית המשפט יורה במקרה זה על הגשת סיכומים, תוך קביעת האופן שבו הם יוגשו וכל הוראה אחרת בקשר לכך. באופן זה בית המשפט מכוון את ההליך ומכתיב את דרך התנהלותו ולא נכפה הר כגיגית לעסוק בסוגיות שאינן מקדמות את הטיפול בתיק, וגוזלות זמן שיפוטי רב על חשבון תיקים אחרים...." בעניין מהותה של בקשה לקבלת הערר על הסף, מקובלת עליי עמדתו של כבוד השופט ש' בורנשטין, שמהותו של הליך זה הוא כי כ"בקשה לפצל את הדיון", כאשר הכרעה בחלק אחד יכולה לייתר את הדיון בחלק האחר או לצמצמו משמעותית ושבדרך כלל, טענות נגד השומה גופה אין מקומן במסגרת בקשה לקבלת ערר על הסף: "... הכלל הרגיל הוא כי טענות כנגד השומה גופה אין מקומן במסגרת בקשה מקדמית ... והמקרה דנן אינו מצדיק חריגה מכלל זה. בקשה לקבלת הערעור על הסף כמוה כבקשה לפצל את הדיון כאשר הכרעה בחלק אחד יכולה לייתר את הדיון בחלק האחר, או לפחות לצמצמו משמעותית..." (ע"מ (מחוזי מרכז) 30296-07-14 ויקטור ג'רבי נ' פקיד שומה רמלה (28.04.2016)‏‏).

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אביגדור דורות) בע"מ 40606-04-17 מיום 22.3.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לקבלת ערעורה על שומת מס על הסף.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי שתידרש תשובת המשיב.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לא שוכנעתי כי כך המצב בענייננו, שכן הנישומה לא הצביעה על נזק ממשי שעלול להיגרם לה בשל דחיית הבקשה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.