בקשה לקביעת שיפוט בעניין התרת נישואין בשל מקום מגורי הצדדים

סעיף 3(א)(1) חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק שיפוט בעינייני התרת נישואין") קובע: "הוגשה לבית המשפט בקשה להתרת נישואין ואחד מבני הזוג הוא יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן אחת העדות הנוצריות המקיימות בישראל בית דין דתי, או התעורר ספק ביחס להשתייכותו של אחד מבני הזוג לעדה דתית כאמור (בחוק זה – בן דת מוכרת), או ששני בני הזוג הם בני דתות מוכרות שונות, יפנה סגן נשיא בית המשפט או שופט מוסמך בכתב, לראש בית הדין הנוגע בדבר, כדי שיקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי שלפיו הוא דן, ולו מספק, כדי שבן הזוג שעליו חל אותו דין דתי יוכל להנשא מחדש (בחוק זה – פניה);" בתאריך 02.06.22 הוגשה לבית המשפט חוות דעת של הכנסייה המרונית, לפיה, מאחר שהאשה משתייכת לעדה המרונית קתולית, חלים בענייניה הוראות קודקס החוקים של הכנסיות המזרחיות, על פיהם הכנסייה נהנית מסמכות בלעדית לידון במקרה שהצד המרוני מתכוון להנשא שוב בכנסיה.

האשה הודתה כי היא רוצה להתגרש, אולם רק בכנסייה (פרו' מיום 24.03.21, עמ' 13 ש' 23), ובהמשך הסכימה להצעת בית המשפט כי נשואי הצדדים יותרו, בכפוף לתנאים שהוצעו (פרו' מיום 28.09.22 עמ' 1 ש' 15-10), לפיכך, אין עוד מקום לבחון האם הנישואין הנם ברי שקום.

יצוין כי בכתב התביעה שהגישה האשה מיום 31.01.21 עתרה היא לקבל את "חלקה בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים במשותף", אולם בכתב ההגנה שהגישה ביום 08.11.21 בתביעת האיש לפירוק שתוף וכן בסיכומים ביקשה היא כי מלוא הזכויות בדירה יועברו לבעלותה הבלעדית.

...

בנסיבות אלה, אני דוחה את עתירת האב לכך שהקטין ישהה עמו לפחות 35% מהזמן, אולם, אני מקנה סמכויות לאגף לשירותים חברתיים בעיר xxxxx, לצורך יצירת קשר הורי מובנה ואחראי בין האב לקטין, וזאת מכוח הוראות סעיפים 19 ו - 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, התשכ"ב – 1962.

בנסיבות אלה מצאתי להיעתר לתביעת האישה למזונותיה ולקבוע כי האיש ישלם לה סך של 5,000 ₪ לחודש החל ממועד מתן ההחלטה למזונות זמניים בחודש מרץ 2018, ועד היום, המועד בו התקבלה עתירת האיש להתרת נישואי הצדדים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל נקבע כדלקמן: בתביעת האיש להתרת נישואין- אני מורה על התרת נישואי הצדדים, כאשר אין בכך לקבוע כי נישואיהם של הצדדים מתבטלים מעיקרם לפי הדין הדתי.

התוצאה היא כי האיש ישלם לאישה סך של 315,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מחודש מרץ 2018 ועד היום, בקיזוז כל סכום ששולם לה על ידו בגין מזונות זמניים, בהתאם להחלטה מיום 13.03.2018.

בתביעת האישה למתן פסק דין הצהרתי- האישה לא הוכיחה כי יש לה זכויות כלשהן בדירה ברח' xxx בxxxxx, ועל כן עתירתה בנוגע לדירה זו – נדחית.

לדבריה, מכוון שכבר ביום 03.12.2019 הגישה באיטליה תביעה להתרת נישואין וכרכה מזונות אשה וילדים, הרי שמכוח כיבוד ערכאות, על ביה"ד לקבוע כי הפורום הנאות הוא באיטליה.

סעיף 15 לחוק יחסי ממון קובע את תחולת החוק כמקום מושב הצדדים במועד הנישואין, אך לא את מקום הדיון .

דיון והכרעה סעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים תשי"ג קובע – "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים." בחוק הותנו ארבעה תנאים: א. יהודים.

כלומר, בבקשה לדחיית הדיון צריכה הייתה ב"כ האשה לפרט את טענתה כי בעיניין מזונות האשה והילדים ביה"ד אינו הפורום הנאות.

אם יהיה צורך להוציא צו תסקיר בדיון על המשמורת, שירותי הרווחה בתל אביב הם הכתובת לצוו, מקום מגורי הילדים.

על פי הנסיבות שתוארו לעיל, שלושת סעיפי החוק קובעים כי מקום הדיון הוא בישראל בביה"ד, משום שמקום מושבם הוא ישראל, מושב הילדים הוא ישראל, ומושבו של הנתבע למזונות, הבעל – האב, הוא ישראל.

...

לאור כל האמור, טוענת האישה כי מרכז חייהם נותר באיטליה, ועל כן מבקשת האישה כי למרות שנושא המשמורת יידון בישראל, וכן נושא הרכוש שנמצא בישראל, נושא מזונות אישה ומזונות ילדים יידון באיטליה, וכן נושא הרכוש המצוי באיטליה.

משום שטענה לחוסר סמכות צריכה להיאמר בפירוש, ואינה יכולה להישמע מכללה, כפי שכתב השופט סולברג בבג"ץ 7829/15 ועד עדת הבבלים בירושלים נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים: "על פני הדברים נראה, כי גישתו של הוועד לפתחו של בית משפט זה, תלויה בקביעה עובדתית, אם העלה הוועד את טענת חוסר הסמכות ב'הזדמנות הראשונה', אם לאו. הוועד טען בעתירתו, כי הטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה בתביעת הבעלות, במסגרת הודעה שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי, שבה צוין: "כבוד ביה"ד מנוע מלדון בתובענה הנזכרת בשל חוסר סמכותו החוקית, ולא יהא בציות הועד למהלכי בית הדין כדי וויתור על טענה זו" אין בידי לקבל טענה זו. עיון בהודעה מלמד, כי הטענה נטענה 'בקול ענות חלושה', באופן לקוני, ללא קצה-קצהו של הסבר מדוע בית הדין הרבני האזורי נעדר סמכות לדון בעניין ההקדש.

לאור כל האמור, להלן החלטת ביה"ד: ביה"ד קובע כי הפורום הנאות בו יידונו ענייני הצדדים הוא ביה"ד בתל אביב.

המפגשים באופן בו היתקיימו אחת למספר חדשים, עד אשר פסקו לחלוטין באפריל בחודש יוני 2020 הגיש האב תביעה להתרת נישואין בבית המשפט באוקראינה, האם הסכימה לכך וביום ביום 12.11.2020 ניתן פסק דין המורה על התרת נישואיהם של הצדדים באוקראינה.

עם זאת נוכח התנהלותם הכפולה של הצדדים ונוכח הספק בעיניין מקום המגורים הקבוע, מצאתי להמשיך ולבחון קיומם של התנאים שנקבעו באמנה.

פסיקת בתי המשפט בעיניין זה הגיעה לתוצאות שונות במהלך השנים וכדלקמן: במ"א 2298/92 פלוני נ' פלונית (נבו 25.05.1992 ) נקבע כי אין צורך בפסק דין או בהסכם עדי לבסס זכות משמורת, שכן: "הזכות יכולה לנבוע מהמצב המשפטי משמע, מן החוק בלבד"; בע"א 870/94 ברבי נ' ברבי (נבו 04.09.1994 ) נקבע כי על ההורה המבקש להפעיל את האמנה להחזיק בפסק דין מפורש המקנה לו את זכות המשמורת ואף להוכיח כי על ההורה המשמורן נאסרה העתקת מקום המגורים ללא הסכמת ההורה השני; ובתמ"ש (י-ם) 22073/01 ד.י. נ' ד.ר. (נבו 12.03.2003 ) נקבע כי חרף העובדה שהאב החזיק' בפסק דין ממדינת ניו יורק לפיה הנו בעל זכות ביקור ביחס לילדיו, הרי שבהיעדר פסק דין בעיניין המשמורת לא עמד בנטל הנידרש ממנו על פי האמנה.

האם עם הקטינים אינם גרים בשטח הקהילה הטריטוריאלית של ו', ולכן מהשרות נשללת האפשרות לברר את הנסיבות שהובילו למחלוקת בין ההורים בנוגע להישתתפות בגידות הילדים ולהכין מסקנה, שכן הילדים אינם נמצאים בשטח שיפוטו.

בסוף הפגישה האב הבטיח לגשת למשרד הפנים כדי לחתום על הסכמה להתרת הנישואין בעקבות ההתרה באוקראינה ובנתיים היתקיימה פגישה נוספת במסגרתה ניסינו לתאם זמני שהות.

...

סיכומו של עניין: בחינת כלל השאלות שעל הפרק מובילה למסקנה כי דין התביעה להידחות: מקום המגורים הרגיל של הילדים על פי חוקי אוקראינה – אינו ברור, שעה שהוריהם מחזיקים גם באזרחות ישראלית, האסורה לפי חוקי אוקראינה; זכות האב למשמורת והפעלתה של זכות זו לפי חוקי אוקראינה – שנויה במחלוקת, מקום בו לא פגש בילדים משך כשנה וחדשיים למעט שני מפגשים בודדים טרם הגעתם לישראל, וכאשר הנסיון לקבוע זמני שהות נעשה לא נענה הואיל וילדים נמצאו בישראל; הסכמתם העקרונית של הצדדים היתה כי ישובו לישראל כל אימת שהדבר יידרש למען שמירה על בריאות ילדיהם ומטעם זה הקפידו על ביצוע התשלום החדשי לקופת החולים (מתוך קבלת קצבאות בסכומים העולה על 230,000 ₪) ועל פיה פעלה האם; האב אמנם לא השלים עם המעבר אך נקט שיהוי ניכר במועד הגעתו לישראל (וחודש וחצי לאחר המעבר) ובהגשת התביעה לפי חוק אמנת האג (כשלושה חדשים לאחר המעבר), רק לאחר שהתברר לו כי נפתח הליך בעניין המזונות; שלושת הפעוטות השתלבו היטב בישראל, חברתית, משפחתית ובריאותית גם יחד; החזרתם לאוקראינה עלולה לחשוף אותם לנזק פיסי הן במובן הבריאותי והן במובן הכלכלי, ולהעמידם במצב בלתי נסבל של חשש לאבדן האזרחות, חשש להסתבכות האב בהליכים פליליים והחשש כי יהיו נתונים לחסדיו של אדם המתנהל בחוסר תום לב מובהק, לא על פי טובת הקטינים, אלא אך ורק על פי אינטרסים כלכליים ובראשם צמצום בתשלום מזונות ילדיו.

באשר למפגשים בין האב לילדים, לאור תדירות ביקוריו של האב בישראל (אצל הוריו בעיר ח'), לאור הודעתו בעניין הגמישות במקום עבודתו (עמ' 20 ש' 25 ) ולאו הסכמת האם להגיע עם הילדים לאוקראינה, אני מורה כי האב יימצא עם הילדים במועדים הבאים: בשבועיים הראשונים של ינואר– בישראל; בשבועיים הראשונים של מרץ– בישראל; בשבועיים הראשונים של מאי - באוקראינה יחד עם האם; במהלך כל חודש יולי - באוקראינה יחד עם האם; בשבועיים הראשונים של אוקטובר - בישראל; נוסף על האמור, יוכל האב לקיים שיחת וידיאו עם הילדים בכל יום בשעות הערב.

סוף דבר, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האב להשבת הילדים לאוקראינה נדחית, מכל הטעמים האמורים לעיל.

ההליכים: בפני ארבע תובענות המתינהלות בין הצדדים: – תביעה רכושית שהגיש האיש ביום 18/06/2017 תמ"ש - 06- 17; תביעה נזיקית בסך 250,000 ₪ שהגיש האיש בגין ניכור הורי והסדרי שהות ביום 18/6/2017 – תמ"ש - 06- 17; – תביעה למזונות ומדור שהגישה האשה ביום 13/07/2017 תמ"ש - 07- 17; תביעה נזיקית בסך 150,000 ₪ שהגישה האשה בגין סיכול / סרוב התרת הנישואין ביום 23/10/2017 – תמ"ש - 10- 17; בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים בעיניין משמורת הקטינים והסדרי ראייה (תמ"ש 38572- 06- 17 ; תמ"ש - 08- 20 ), במסגרתם ניתן תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים ונקבע כי המשמורת על הקטינה א' תהיה בידי האב ואילו המשמורת על הקטינים א' וע' תהיה בידי האם.

לדברי האשה מיד לאחר יציאת האיש את בית המגורים ביום 14/8/2014 הגישה לבית המשפט לעינייני מישפחה בקריית שמונה בקשה בהסכמה להתרת הנישואין.

לטענתה, מאז היתעלם הנתבע מהחלטות שיפוטיות לא שיתף פעולה ופעל במכוון לסכל את הליך התרת הנישואין, והיא נשארה נשואה לו בעל כורחה משך מספר שנים, בעוד שהוא בזוגיות אחרת.

ואולם, מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה (נספח ט') עולה כי עד לחודש יולי 2017 (אז נשלח המכתב מאת באת כוחה), נהגו הצדדים לשתף פעולה בעיניין זה. כמו כן, כאשר הוגשה בקשה חדשה להתרת הנישואין ביום 28/3/2018 , לא נתקלה התובעת בקשיים מצד .

צרכיו החודשיים של קטין בשיעור של כ – 1400 ₪ ואולם הערכה זו נגעה אך ורק באשר לצרכיו ההכרחיים ואולם מאז שניתנה הילכת 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם.

...

סוף דבר: לעניין התביעה הרכושית נפסק בהתאם לאמור בסעיף 65 לעיל.

לאור העובדה שהתביעות הנזיקיות ההדדיות נדחו מחד ומאידך נדחתה תביעת הרכוש של האב אני סבור כי יש מקום לחיוב הנתבע בהוצאות מתונות.

אני מורה כי הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.

עיון במסמכים המצורפים לכתב ההגנה מלמד, כי הצדדים הגישו תביעות לבית המשפט ברוסיה בעינייני התרת נישואין וחלוקת רכוש (תביעה הוגשה על ידי המבקש ותביעה שכנגד הוגשה על ידי המשיבה –נספח 1 לכתב ההגנה).

על פי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ברוסיה בעירעור "כל הרכוש שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים יש לחלק בחלקים שוים". לו המבקש מעוניין להחיל קביעה זו גם על נכס המקרקעין שנימצא בישראל, הרי ברור שהמשיבה רק תסכים להצעה זו. לפי הוראת סעיף 4א(1) לחוק להסדר התדיינויות אין צורך בהליך ליישוב סיכסוך טרם הגשת התביעה שבנידון, בשים לב כי שני הצדדים אינם מתגוררים בישראל.

(26.8.2010) נקבע כי: "...כאשר הטענה בדבר פורום לא נאות מועלית בפני בית משפט ישראלי במסגרת הליך הנוגע למתן היתר להמצאת התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט, דהיינו בטרם רכש בית המשפט הישראלי סמכות לידון בה, הנטל מוטל על התובע להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות (והוא הדין כאשר דן בית המשפט בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן על פי צד אחד, שהדיון בה הנו למעשה דיון בבקשה המקורית, שם, בעמוד 472). לעומת זאת, מקום שטענה בדבר נאותות הפורום מועלית בפני בית משפט ישראלי המוסמך לידון בתובענה, הנטל הוא על הנתבע הטוען לאי-נאותות הפורום הישראלי לשכנע כי פורום זר (שיש לו סמכות לידון בתובענה) הוא הפורום הנאות וה"טבעי" לידון בתובענה".

...

במקרה דנן, אין מנוס מקבלת טענתו של המבקש כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתובענה אלא בית המשפט ברוסיה, כפי שיובהר להלן.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשעה שהמשיבה כלל לא טרחה להגיש בקשה להמצאת כתב התביעה ולפעול על פי התקנות והדין המהווים את שער הכניסה להבאת אזרח זר להתדייין לפני בית משפט בישראל אני קובעת כי בית משפט זה נעדר סמכות בינלאומית לדון בתובענה וכי הפורום הנאות לדון בה הוא בית המשפט ברוסיה.

על מנת לאפשר למשיבה להגיש תביעה מתאימה לפורום הנאות כאמור או לחילופין לערער על פסק דין זה, תוך שמירה על זכויותיה הנטענות בנכסים שבנדון, אני מורה כי העיקול מיום 18.7.2021 יוותר על כנו במשך 45 ימים מהיום.