בקשה לקביעת סמכות בעניין הסדרי ראייה של סבים ונכדים

לפנינו בקשה לקביעת סמכות בעיניין הסדרי ראייה של הסבא והסבתא עם הנכדים.

...

על כן, למסקנה מוסמך ביה"ד להורות על הסדרי ראייה של הבנות הקטינות עם הורי האישה, התובעת בתיק הגירושין.

לפיכך עתרה בבקשה לקביעת זמני שהות בפקוח צד ג' לצד מינוי מומחים רפואיים לבחינת מצבו הנפשי, ומשלאור האמור בהם נקבע כי חלף המצב הפסיכוטי ואין הוא מסוכן לילדיו החל האב ליפגוש את הקטינים בהסדרי ראייה מסודרים.

ההורים לא הצליחו להגיע להסדר בנוגע להסדרי שהות בחגים, בחופשות, באירועים 10.1.19 ו - , מיוחדים ונדרשו להגיש בקשות לבית משפט (החלטות מיום 6.12.18 7.1.19.

לאור חוסר יכולתנו למשש את הסמכויות שניתנו לנו על ידי כבוד בית המשפט, ריבוי התלונות ובקשות הסעד מבית המשפט והימשכות הקונפליקט הגבוה נבקש מבית המשפט בהפניית התיק לתיאום הורי".

יחס חלוקת זמני השהות המשמורת על הקטינים בידי האם עם הסדרי ראייה של פעמיים באמצע שבוע כולל לינה 2 ובכל סוף שבוע שני.

בנסיבות בהן הסבים נטלו על עצמם את המחויבות לסייע במימוש זמני השהות, מתוך ראיית טובת נכדיהם הקטינים שיצאו נשכרים מכך שהמשיכו להפגש עם אביהם וסביהם, וכאשר אין חולק כי זו כרוכה הייתה בהוצאות נסיעה וזמן ועוגמת נפש מרובה, אינני מוצאת לנכון להשית הוצאות על הסב בגין הגשת תביעה זו. סיכום ההליכים בתביעות למשמורת על הקטינים והסדרי השהות (תלה''מ - 12- 17 ו - תלה''מ 44466- 12- 17 ) קבעתי כי משמורתם של שני הקטינים תהא אצל האם עם הסדרי שהות מורחבים לקטינים אצל האב.

...

על החלטתי להסיר את הפיקוח הוגש בקשת רשות ערעור.

( סיכומו של דבר, התביעה לא הוכחה, שכן חובת הפיקוח נקבעה לכתחילה על ידי הרווחה ובהמשך הוארכה בפסק דינו של בית משפט מחוזי.

התביעה הנזיקית והכספית כנגד האם נדחית.

אשר לערעור כנגד הימנעותו של בית משפט קמא ממתן צו בדבר הסדרי ראיה או קשר אחר בין המערערת לילדים: הכלל הוא כי שעה שמוצא בית משפט כי הורים מונעים מילדם קשר עם הורי הורים או מי מהם, והורי ההורים עותרים לסעד בדבר הקמת קשר בינם לבין נכדם, שומה על בית המשפט לבחון כיצד ניתן לשרת בצורה מיטבית את טובת הילדים בהקשר זה של קשר נכדים-הורי-הורים, ועל פי מבחן זה ייעתר לבקשה או ידחה אותה.

הסמכות לכך נתונה כחלק מן הסמכות הכללית והרחבה שהעניק המחוקק לבית המשפט, לשמירת עניינו של קטין על פי סעיף 68 (א) לחוק הכשרות, הקובע: "(א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת...

כשקשר כזה מתקיים מעניק הוא רבות לכל צדדיו (ראו בעיניין זה סקירת ספרות משפטית ומחקרית לבר-משפטית בנושא זה במאמרם של ישראל דורון וגליה לינצ'יץ "זכות העמידה של סבים וסבתות וקשר עם נכדיהם" מישפחה במשפט ב', 147(2008).

ואולם, במשך השנים חל שינוי בגישה זו ובמדינות השונות בארה"ב החלו להיחקק חוקים שהקנו מעמד להורי הורים בתביעה לקבל זכויות ביקור וראייה עם נכדיהם.

...

וכדעה זו נפסק להלכה על ידי ר' משה איסרליש (הרמ"א) בהגהותיו לשולחן ערוך (יו"ד, סימן ר"מ, סעיף כד): "יש אומרים דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו ואינו נראה לי אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו". 9.

אך כאמור, במקרה זה, לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתם של ההורים.

דוד מינץ, שופט סיכומם של דברים: אנו דוחים את הערעור.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"פ 36084-10-12 מדינת ישראל נ' גזאוי(עציר) 14 מרץ 2013 בפני כב' השופטת נאוה בכור בעיניין: מדינת ישראל – ע"י ב"כ עו"ד קייסי המאשימה מוחמד גזאוי (עציר) - הובא ע"י ב"כ עו"ד רן עמר הנאשם גזר דין

חרף האמור, הנאשם לא יצר כל קשר עם המתלוננת, ולא התקרב אליה מאז שוחרר ממאסרו -אלא בחר לנהל את הסיכסוך בדרך משפטית, ופנה לעו"ד שהגיש תביעות מתאימות לבי"ד השרעי באשר להסדרי ראייה של הבנות ולחלוקת הרכוש.

אודות הערך החברתי המוגן המגולם בעבירת האיומים, עמד בימ"ש העליון בהרחבה ברע"פ 2038/04 שמואל לם נגד מדינת ישראל (טרם פורסם), וכך נקבע- "...האיום הוא, איפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מיגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להיתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום" (ההדגשות שלי- נ.ב) בעניינינו- מתחדד ערך חברתי זה, נוכח העובדה כי האיומים הוטחו במתלוננת בבי"ד השרעי, על רקע דיון להסדרת ראייה של הנאשם עם בנותיו.

הפסיקה ייחסה חומרה יתרה לאיומים שנאמרו במסגרת דיון משפטי או בבית משפט, בשל הפוטנציאל הטמון בהם להניא את המאוים מפני מיצוי זכויותיו המשפטיות, וכך נקבע בת"פ (רח') 4672/00 מדינת ישראל נ' כהן חיים- "התרשמותי הברורה היא – כפי שנקבע בהכרעת הדין – שבמעשיו התכוון הנאשם להפחיד את המתלוננת. משנה חומרה יש לראות בכוונתו זו של הנאשם, על רקע העובדה שהנאשם השמיע איומיו, לאחר מתן החלטת ביניים על ידי המתלוננת, ובטרם נסתיים בפניה ההליך השפוטי בעיניינו, באופן המלמד על כך שהנאשם, ניסה, בדרך האיומים המוכרת לו, אף להשפיע על תוצאות ההליך השפוטי בעיניינו. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה, שבמקרה דנן, האנטרס הצבורי, והצורך בהגנה על מוסד השפיטה והמשטר הדמוקרטי, גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם, ומצדיקים שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח. " מדבריו של הנאשם לשירות כמובא בתסקיר, כמו גם מטיעוני הצדדים, עולה כי הנאשם הטיח איומיו במתלוננת לאחר שזו העלתה טענה של העידר סמכות מקומית בפני בי"ד השרעי, והנאשם חש כעס על כך ונלחץ שמא תידחה/תמחק תביעתו.

בחינת הנסיבות שאינן קשורות לעבירה מעלות כי הנאשם הנו בן 54, אב ל-11 ילדים וסב ל-28 נכדים, בעל עבר פלילי בעיקר בעבירות רכוש.

...

במצב דברים טעון זה, נוכח הניתוק הממושך מהבנות, ועל רקע הגירושין והמתיחות בינו לבין המתלוננת, התרשמתי כי הדברים נאמרו בסופו של דבר מתוך עדנא דריתחא, באופן ספונטאני בלהט הדברים, עובדה אשר יש לה משמעות לעניין מידת הפגיעה בערך המוגן, ולגבי היחס ההולם בין חומרת המעשה ונסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם- לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו (סעיף 40 ב לחוק).

מעיון בפסיקה ומדיניות הענישה הקיימת, ולאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, מצאתי כי מתחם הענישה בעבירת האיומים (ללא עבירות נלוות נוספות) בנסיבות אלה, נע בין מאסר על תנאי -ועד לשנת מאסר.

ת"פ (אש') 1589-08 מדינת ישראל נגד טרפה-בגין איום על בת זוג הושת על הנאשם במסגרת הסדר טיעון אי הרשעה צו מבחן ושל"צ. לאור כל האמור, החלטתי שלא להשית על הנאשם עונש מן הרף העליון של מתחם הענישה, ועם זאת, אינני סבורה כי בנסיבות אלה יש הצדקה להאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו.

הנאשם בן 62, גרוש, ואב לשני ילדים וסב לנכדים.

נקבעו הסדרי ראיה, לפיהם הנאשם יפגוש בבת אל אחת לשבוע במרכז קשר של לישכת הרווחה.

הוצע למתלוננת לפנות למרכז למניעת אלימות במשפחה, והיא לא עשתה כן, ולכן בסוף שנת 2007, לישכת הרווחה ביקשה מבית המשפט להסיר את הסמכויות שניתנו לה בעיניין הסדרי הראייה.

לאחר תום תקופה זו, המתלוננת פנתה כאמור לבית המשפט לעינייני מישפחה בכפר סבא בבקשה להוצאת צו הגנה, בשמה ובשם בתה, וביקשה למנוע מהנאשם להתקרב לביתה, לבית אימה, ולגן של בת אל. בתצהיר שתמך בבקשת המתלוננת, המתלוננת טענה כי במשך זמן רב היא הייתה שבויה בידי הנאשם, נתונה להתפרצויותיו האלימות והתכופות, ולהתעמרות קשה שלו בה ובבת אל. המתלוננת טענה כי היא הייתה קורבן לאלימות פיזית ומילולית של הנאשם, הייתה כנועה, חלשה והרכינה ראש מול התפרצויותיו האלימות.

...

כללי בפתח הכרעת הדין אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בתיק זה, ואפרט במסגרת הכרעת הדין את נימוקי לכך.

לאור כל האמור, יש לבחון את עדות אמה של המתלוננת כעדה שיש לה אינטרס בתוצאות המשפט ובאופן זהיר.